מחקר: למרות העדפה מתקנת במע' החינוך - אי השוויון מתקיים

מחברי הדו"ח מציעים כמה דרכים להביא לצמצום הפערים במערכת החינוך: החלת תקצוב דיפרנציאלי לתלמיד, שיפור איכות כוח ההוראה; מניעת נשירה של תלמידים, מתן תשומת לב אינדיבידואלית לתלמידים והעלאת שיעור הזכאים לבחינות בגרות

ההעדפה המתקנת לא צמצמה לחלוטין את הפערים במערכת החינוך: מחקר חדש של מרכז טאוב, בראשותו של פרופ' דן בן-דוד, מצביע על כך שבעשור האחרון נרשם תהליך רצוף של צמצום פערים במערכת החינוך - הן מבחינת תשומות (בכסף ובכוח האדם) והן מבחינת תפוקות (שיעורי השתתפות במערכת וזכאות לתעודת בגרות). אך בעוד הקבוצות החלשות במערכת התקדמו, גם הקבוצות החזקות השתפרו. לכן, על פי המחקר, למרות מדיניות של צמצום פערים והעדפה מתקנת, הפערים בין תלמידים חלשים למבוססים ובין תלמידים יהודים לערבים עדיין גדולים. עיקרם מתבטא בהישגי התלמידים ובשיעור ההשתתפות בחינוך הגבוה.

המחקר מראה כי אמנם נעשו מהלכים לצמצום הפערים, אך בשורה התחתונה הם, כאמור, עדיין קיימים. כך, למשל, בשנים האחרונות הונהגה בחלק מהמערכת שיטת תקצוב דיפרנציאלית לתלמיד, המביאה בחשבון את רקע התלמיד באופן כזה שהפער בתקצוב לטובת בתי ספר המשרתים אוכלוסיות חלשות גדל מ-13% ב-2003 ל-19% ב-2008.

גם בכוח ההוראה בבתי ספר המשרתים אוכלוסיות חלשות מבחינה חברתית-כלכלית ניתן לראות שיפור לטובה: מהמחקר עולה כי השכר החודשי הממוצע בבתי ספר בעשירון החלש ביותר עמד ב-2003 על 7,393 שקל לעומת 6,626 שקל בממוצע בבתי ספר בעשירון העליון (פער של 12%). פערים אלה גדולים במיוחד בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.

מחברי המחקר, נחום בלס ופרופ' חיים אדלר, מציינים כי "הפערים במערכת החינוך הם בלתי נסבלים מבחינה חברתית וערכית והרי גורל מבחינה כלכלית". לטענתם, פערים אלה מחלישים את כוחה התחרותי של הכלכלה הישראלית בשוק הגלובלי ומטילים עליה נטל כלכלי כבד.

מחברי הדו"ח מציעים כמה דרכים להביא לצמצום הפערים במערכת החינוך: החלת תקצוב דיפרנציאלי לתלמיד, המבוסס על הרקע החברתי-כלכלי שלו, על כלל מערכת החינוך; שיפור איכות כוח ההוראה; מניעת נשירה של תלמידים, ששיעורם גבוה בעיקר במגזר הערבי ובקרב עולים; מתן תשומת לב אינדיבידואלית לתלמידים (בדומה לנעשה ברפורמת "אופק חדש"); והעלאת שיעור הזכאים לבחינות בגרות.