זהות באינסטנט

נושא השואה הוא אחד הנושאים המשמעותיים והדומיננטיים במערכת החינוך הממלכתית ובצה"ל. זה שנים רבות שבתי-הספר התיכוניים שולחים משלחות של הורים, מורים ותלמידים אל גטאות ומחנות ההשמדה בפולין; וצה"ל, מצידו, משגר לאותו מסע משלחות של חיילים ומפקדים. במסעות אלה מושקעים תקציבים ומשאבים גדולים. השואה והמסעות לפולין הפכו למוטיב בולט של היהדות בימינו, אשר מאפיל על מוטיבים מסורתיים ועתיקים של העם היהודי.

סיפור השואה מוכנס בדרך אינטנסיבית לתוך מנגנוני החברות שלנו ומעצב את זהותנו כיהודים, ללא פרספקטיבה ובלי שיש לנו שהות לעבד ולמיין. החשיפה האינטנסיבית של הדור הצעיר לגירויים מהירים, זמינים ומיידיים, יוצרת תרבות המקדמת דימויים חזותיים וסמלים חזקים. כך נעשה גם עם חוויית השואה שמועברת באמצעים ויזואליים של גופות שדופות, ערימות נעליים ומשקפיים, המוחדרים אל לב התודעה בניסיון לגעת ולזעזע.

בתרבות המקדשת פאסט-פוד וכוכבי ריאליטי, גם נושא השואה סובל מ"עיכול" לא נכון. הנושא לא זוכה לסיוג ולביקורת. אנו חייבים לבקר ולשאול את עצמנו כמה שאלות עקרוניות לגבי העיסוק בשואה, על אף שביקורת כזו על נושא שבלב הקונצנזוס היהודי, מזמינה התקפה.

נוסף לשאלה אם זה נכון "להטיל" צעירים מתבגרים לתוך חוויה אינטנסיבית במוקדי הזוועות וסביב המשרפות של בירקנאו, ואם אין דרך מתונה ומדורגת יותר, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו - האם המסר אינו פשטני מדי? האם אינו יוצר קלישאות מסוכנות ברוח: "היהודים חיו בפולין, הגרמנים רצחו אותם - ובגלל זה הקמנו מדינה. כעת, חייבים לנצח את הערבים כדי שלא תהיה שוב שואה". חשיבות לימודו של הפרק ההיסטורי הנורא הזה ברורה, אולם אני מציע למערכת החינוך לבחון באומץ את סדרי העדיפות שלה, תוך מיתון וגיוון נושא השואה והזהות היהודית.

ההיסטוריה היהודית לא התחילה בשואה. הגירוי המוענק לצעירים במסעות לפולין, מתאים אמנם לתרבות שבה הם חיים, אבל זהותם כיהודים לא יכולה להתעצב מתוך חוויה קשה של ערימות גופות, נעליים, גדרות ותאי גזים. הזהות היהודית חייבת לקחת בחשבון פרספקטיבה של זמן, של המשכיות ושל תובנות היסטוריות. סיפורי ההיסטוריה האחרים של התרבות היהודית, חייבים להגיע אל הנוער באופן חווייתי וחינוכי, שמותאם לדור הצעיר החי היום בישראל.

כדאי שהאופן שבו מועבר נושא השואה "ישוכפל" וישמש ככלי חווייתי עבור דור העתיד שיתחבר אל זהותו היהודית והישראלית, כדי להיות פרט בחברה מגובשת, שלמה וטובה יותר.

סיפור השואה, כמו גם סיפורים אחרים במורשת היהודית, מרכיבים את המטען הגנטי של העם היהודי. אדם שלם מורכב מחוויות חייו כולן, וחברה שלמה חייבת להתבסס על כל המורשת שלה. חובה עלינו לייצר את הגישה הביקורתית המורכבת לנושא השואה, תוך שניקח בחשבון כי רוב הדור הצעיר הוא בור בנושאי יהדות, וההיסטוריה היהודית לא מדברת אליו. צעירים ישראלים מאמצים היום בקלות את גישת הדימויים החזותיים והמסרים הפשטניים. זהות יהודית היא לא רק שואה, והשואה אינה חזות הכול. מחנכים, מנהלי בתי-ספר, קצינים, מפקדים, בזהירות בבקשה. חינוך לזהות וליהדות הוא גרם-מדרגות ארוך, ואסור לקחת אליו מעלית-אקספרס.

הכותב הוא מנהל ארגון "בינה"