סקס, סחיטה ועורכי דין: מהנעשה בבית הדין המשמעתי של הלשכה

עו"ד מכפר-סבא איים על שותפו לשעבר למשרד, שניהל רומן עם אישה נשואה, שאם לא ישלם לו 13 אלף אירו - הוא יחשוף צילומי עירום שלה שמצא כשחדר למחשבו ■ זה עלה לו באישום על סחיטה באיומים ובבקשה לשלילת רישיון

מ', עורך דין בשנות ה-30 לחייו מכפר-סבא, פתח לפני שנים אחדות משרד עורכי דין בשותפות עם חברו ר' (כל השמות שמורים במערכת). לשניים היה משרד קטן בעיר, ועל השולחן עמד מחשב נאה, שהשניים עשו בו שימוש משותף.

עורכי הדין לא היו רק שותפים, אלא גם חברים טובים, המפקידים כל אחד את סודותיו בידי רעהו. כך למשל, ידע מ' כי ר', גבר נשוי, מקיים רומן מחוץ לנישואים עם הגברת ק', גם היא אשה נשואה.

לפני שנים אחדות התגלעו מחלוקות בין שני השותפים, והשותפות התפרקה. המחלוקות הכספיות בין השניים גרמו למשקעים, ר' עזב את המשרד, ו-מ' נשאר בו - עם המחשב. הוא החל לעיין במסמכים השמורים בו. לפתע גילה, בתיקייה מיוחדת, סדרת תמונות עירום של ק' - האשה הנשואה שהיתה מצויה בקשר אינטימי עם שותפו לשעבר. התמונות נראו ככאלה שצולמו בהסכמתה, מהטלפון הנייד של ר', ששמר עותק מהן על המחשב המשרדי.

מ' החליט לסחוט את שותפו לשעבר. הוא שלח הודעת מייל ל-ר', ובה דרש שזה יעביר לידיו סך של 13 אלף אירו בתוך 3 ימים, כתנאי לכך שלא יעשה שימוש בתמונות. הוא הבהיר גם כי אם ר' לא יפעל בהתאם, יש בדעתו להציג את התמונות בפני "מכרים משותפים" שלהם.

להמחשת האיום מ' צירף למייל את אחת מתמונות העירום, וחתם במילים: "אני לא רוצה לפרט מה עוד עולה לי בראש לעשות, אבל תחשוב על זה כעל 'חסר גבולות לחלוטין' ... זה יהיה אידיוטי מצידך לחשוב שאני צוחק".

פרקליטות מחוז מרכז הגישה נגד מ' כתב אישום פלילי באשמת סחיטה באיומים ופגיעה בפרטיות. במקביל הועבר החומר לוועדת האתיקה במחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, בראשות עו"ד אפרים נוה, כדי שזו תדון בשלילת רישיון עריכת הדין של מ'.

בימים האחרונים הגיש עו"ד עמוס ויצמן, בשם ועדת האתיקה, בקשה לשלילת רישיון זמנית לבית הדין המשמעתי.

"העבירות המיוחסות ל-מ' הן מופלגות בחומרתן, ויש בהן קלון רב", כתב ויצמן. "העבירות מבוססות בחומר הראיות הנמצא ברשות המדינה. מ' הודה במשלוח המכתב וכן בהחזקת התצלומים".

רישיון להכפיש

סיפורו של מ' איננו המקרה המסעיר היחיד המצוי בימים אלה במסדרונות בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין. בוועדות האתיקה ובבתי הדין למשמעת, שהשופטים היושבים בהם הם עורכי דין מן המניין, מציינים זה כמה חודשים כי ריבוי עורכי הדין הביא עמו, כאחת מתופעות הלוואי, גם ירידה בנורמות ההתנהגות של חלק מעורכי הדין, בעיקר הצעירים, המתקשים למצוא מודלים לחיקוי ומפתחים דרכי התנהלות קלוקלות במשעולי המקצוע.

כזה הוא גם סיפורו של עו"ד דוד קולקר מתל-אביב. ביוני 2008 השתתף קולקר בדיון בבית המשפט לתעבורה בבאר-שבע בפני השופט אלון אופיר. קולקר, שייצג את הנאשם בתיק, החל לטעון בפני בית המשפט, אלא שהשופט אופיר נדהם לשמוע כי במסגרת טיעוניו החל קולקר להכפיש שופט אחר, ד"ר אברהם טננבאום מבית המשפט לתעבורה בירושלים.

"במהלך ניהול משפט בפניו", הכתיב קולקר לפרוטוקול באותו דיון בבאר-שבע, "קיים כבוד השופט טננבאום קשרים ישירים עם לשכת המדען הראשי של הרשות לבטיחות בדרכים, התייעץ איתו בענייני המשפט תוך כדי המשפט, ולמד איתו ועם אנשיו את החומר המדעי שלא הובא לעיון או ביקורת הצדדים. נציגיו של המדען הראשי הגיעו לדיון במהלכו, והתבקשתי למסור להם את החומר שברשותי הנוגע למכשיר הינשוף. אמרתי לשופט שהוא לא יכול לנהל את המשפט מחוץ לכתלי בית המשפט עם המכרים שלו, הוא לא יכול להיות כימאי או פיזיקאי והוא חייב להישאר שופט, זה נוגד כל דין ומשפט".

השופט אופיר היה מזועזע מההתקפה הבוטה על עמיתו לכס השיפוט. "שנים רבות אני עובד במערכות הקשורות באכיפת החוק", הוא כתב בהחלטתו, "מעולם לא שמעתי דברים כה חמורים הנאמרים על-ידי עורך דין ביחס לשופט בישראל".

הפרוטוקול הועבר לעיונו של מנהל בתי המשפט, משה גל, שמצדו פנה בתלונה ללשכת עורכי הדין. "מדובר בהתבטאויות שאינן הולמות התנהגות של עורך דין באולם בית המשפט", כתב גל.

התלונה הועברה לוועדת האתיקה בתל-אביב, ובחודש שעבר זו אכן הגישה קובלנה לבית הדין המשמעתי נגד קולקר, בעבירות של היעדר יחס של כבוד ופגיעה בכבוד בית המשפט, מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאיננה הולמת. "

בין היתר", נכתב בקובלנה, "טען הנאשם כלפי השופט טננבאום כי הוא קיים קשרים ישירים עם לשכת המדען הראשי של הרשות לבטיחות בדרכים והתייעץ עמו שלא בנוכחות הצדדים; שהשופט בעצמו יזם ניסוי מדעי בניגוד לסמכותו; שהשופט הפר את האמון שקיבל מנשיא המדינה ושהפך משופט לפוליטיקאי, גייס כספים וניהל הליכים מחוץ לכתלי בית המשפט ומנהל מדיניות חקיקתית במקום לשפוט; שהשופט נתן החלטה מודפסת לצדדים, וזאת מראש בטרם התקיים דיון".

עו"ד איום

עו"ד יורם יהודה מתל-אביב הסתבך בחייו האישיים, והוא נקלע לחובות. בסופו של דבר פתחה גרושתו תיק נגדו בהוצאה לפועל בגין אי-תשלום מזונות לילדיו, וסך החובות בו הגיעו ל-120 אלף שקל. בסופו של דבר ניתנה בתיק פקודת מאסר בגין אי-תשלום החוב.

במסגרת הסכסוך המשפחתי הוגש נגד יהודה גם כתב אישום לבית משפט השלום בגין איומים כלפי גרושתו. במסגרת חקירתו הנגדית הוא צעק לעברה: "אם עוד פעם אני אתפוס אותך בחדר לבד, את לא תצאי מזה חיה".

בית המשפט כתב בהחלטתו: "בית המשפט המום ונדהם נוכח הכרזתו של הנאשם. לא רק שהנאשם מפריע באופן בלתי פוסק במשך שעה וחצי למהלך התקין של העדות, הוא מפטיר הערות כלפי העדה, שיכולה להישמע כאיום".

בשל ההערה שהשמיע באולם בית המשפט הוגשה נגדו ב-2008 קובלנה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין.

הדיינים, עורכי הדין יעקב בויאר, אורלי מוראל ואבי גורמן, החליטו להרשיע אותו חלקית בעבירות המשמעתיות - לזכותו מחמת הספק בתיק המשמעתי המבוסס על אי-תשלום חוב המזונות, ולהרשיעו בשל האמירה המאיימת כלפי גרושתו.

על יהודה נגזרו 10 חודשי השעיה בפועל ממקצוע עריכת הדין, בנוסף להשעיה הממושכת שהוא מצוי כעת במהלכה בשל עבירות קודמות.

"לשון משתלחת זו היא לשון איום ברור וחד-משמעי", כתבו בהכרעת הדין, "המקבלת ממד מסוכן במיוחד לנוכח גלי הרגש, המרירות וחוסר הסובלנות שבין הנאשם למתלוננת. הנאשם, גם במצוקתו, היה צריך לזכור כי הוא עוטה גלימת עורך דין. אין בסערת הרגשות או ביצר התגובה משום צידוק להסרת הגלימה. אין באלה צידוק להסרת רסן האיפוק, המתינות וצלילות הדעת בביטויים המילולי. אלה הן חובות יסוד ומסד של עורך הדין בכל מצב".

לעו"ד יהודה היה טיעון נוסף להגנתו: טענה של אפליה ו"אכיפה בררנית" מצד הלשכה, מעצם העובדה שדבריו של השופט בדימוס מישאל חשין נגד שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, כי "יגדע את ידו" אם זה "ירים את ידו" לפגוע בבית המשפט העליון - דברים אלה לא הובילו להגשת קובלנה משמעתית נגד חשין.

"טענה זו מוטב היה אם לא היתה נשמעת", כתב בית הדין המשמעתי. "דברי השופט חשין נאמרו אגב דיון בסוגיה ציבורית, ומשכך ברור כי דברים אלה היו אכן בבחינת מטאפורה בלבד. הנאשם בחר - ולצערנו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טיעון משפטי ראוי - לנסות ולשרבב טיעון כלפי איש רם-מעלה וחשיבות במשפט בישראל, באופן פוגע ובלתי ענייני. השופט חשין לא נקט לשון זו מחמת אינטרס אישי שלו, אלא מחמת עמדתו בדיון ציבורי פומבי, בדרך המטאפורה הכנה - ולא בפני פורום שיפוטי כלשהו".