פרסום התמונות מאיתמר לא ישפיע

חבל לבזבז אנרגיות על ויכוח סביב זה, כולנו יודעים שהתמונות אינן הבעיה שיש לנו באזור

אני לא מסכים עם הטיעונים שהשמיע היום (ב') ח"כ יצחק הרצוג ואחרים נגד פרסום תמונות הטבח באיתמר. אחד מהם היה שהפרסום יגרום זילות האבל - טענה שקשה להבין על מה היא מסתמכת, כאילו לאבל יש איזו יוקרה שפרסום עלול לגרוע ממנה.

טענה אחרת של הרצוג ומתנגדי פרסום אחרים היא ש"המדיניות הזו מחלישה את ישראל ולא מחזקת אותה ואת הטיעונים שלה".

שוב - קצת קשה לראות איך זה מחליש, אבל ניחא. תומכי הפרסום אומרים, לעומת זאת, כי "רק תמונות זוועה כאלה יכולות להמחיש לעולם עם מי נאלצת מדינת ישראל להתמודד" (השר יולי אדלשטיין).

בכל מקרה, ברור שהעיתוי אינו "טוב" מבחינתנו. במאבק על תשומת-לבו של הציבור בעולם, יהיה קשה להגיע לתודעה כאשר התקשורת מתמקדת באסון ביפן וכאשר מתפרסמות משם תמונות זוועה של הרג אלפים ורבבות.

אז אם אומרים שפרסום תמונות הטבח נועד לצורך דיווח - ניחא. אבל אם הכוונה לפרסום הסברתי האמור להשפיע, נדמה כי בתקופה זו הדבר כמעט בלתי ניתן להשגה.

האמת, כנראה, היא שהפרסום לא יכול להשפיע, לא ממש. הוא לא יכול להחליש את ענייננו וגם לא לחזק. אנשים האוהדים את העניין שלנו, או סתם כאלה שאינם נוקטים צד, ודאי יזדעזעו ויתרגשו מן המראות המזוויעים. האחרים יאמרו שזה באמת נורא, אבל גם אלה וגם אלה יזכירו מיד את תמונות הילדים הפלסטינים שנהרגו בידי ישראל.

אז נכון, זה לא אותו הדבר - לא המניעים, בטח לא הביצוע - אבל לך תסביר את זה. כולנו מכירים את האמירה "יש מאזן רווח ויש מאזן הפסד". כלומר, כשצריך להסביר הבדלים וניואנסים, זו כבר בעיה - במיוחד כשמדובר בציבור שאינו מכיר את השטח וגם לא כל-כך רוצה להכיר אותו.

חבל לבזבז את האנרגיות על הוויכוח הזה. בסופו ובתחילתו של יום, התמונות הרי אינן הבעיה שיש לנו באזור. כתבתי כאן אתמול (א'), ואומר זאת שוב: ההסברה והמדיניות הכי נכונות הן העמדת ההסתה הפלסטינית בראש סדר העדיפויות שלנו, כדי שתמונות כאלה לא יהיו אפשריות.

עיתון "הארץ", הכותרת והמסר

עיתון "הארץ" היה היחיד שפרסם אתמול כותרת ראשית על האסון ביפן. לטבח באיתמר ניתנה גם כן כותרת בולטת, אבל היא הייתה השנייה בחשיבותה בעמוד הראשון.

ייאמר מיד כי הדילמה העריכתית אינה פשוטה. צריך לבחור בין האסון הגדול יותר לבין "נפגעי ביתך קודמים".

במקרה רגיל אפשר היה לטעון לשיקול-דעת מוטעה של העורך ב"הארץ". אבל "הארץ" אינו עיתון רגיל, יש לו אג'נדה אנטי-ימנית מובהקת, ובמיוחד אנטי-התנחלותית. אלה כמובן עמדות לגיטימיות, אבל הן בעייתיות כאשר הן משפיעות על השיקולים העריכתיים המקצועיים, ונראה כי זה מה שאירע במקרה זה.