מבצע אוסמה: נקמת הדם בהרי פקיסטן

ברק אובמה מודיע שצדק נעשה - ותובע אשראי, כמעט בהפרזה האם החיסול יקל עליו להכריז שהמשימה העיקרית הושגה, ואפשר לסיים את המלחמה באפגניסטן? ומה מלמדת אותנו ההיסטוריה על ניסיונותיהם של צבאות מאורגנים לסיים מלחמות גרילה וטרור באמצעות הנוסחה של "קפד ראשו"?

זו הייתה שעתו היפה ביותר של ברק אובמה. קצת לפני חצות, שעון וושינגטון, הוא התייצב לפני מיקרופון יתום בחדר קבלות הפנים העיקרי של הבית הלבן, ותבע אשראי, וחזר ותבע, ותבע ותבע, על חיסול אוסמה בן לאדן.

הוא, הנשיא שיריביו מבית מטילים ספק בעצם אמריקניותו, או נאמנותו, או תעודת לידתו, או דתו; הוא הנשיא, שיריביו נהגו להתבלבל בזמן מערכת הבחירות, ולקרוא לו, למרבה הנוחיות, "אוסמה"; הוא הנשיא, שהואשם פעם אחר פעם כי אינו עושה מספיק להגנת ביטחונה הלאומי של ארה"ב. בדקות האחרונות של אחד במאי 2011 הוא השיב להם את התשובה המוחצת ביותר: המשימה הושלמה, צדק נעשה; אמריקה הביסה את הקנאי והאפקטיבי בכל אויביה, תקעה סכין בלב הטרור; הוכיחה כי אין מערה אחת בפקיסטן שהיא רחוקה מדי, עמוקה מדי או חשוכה מדי בשבילה.

מאות רקדו בחזית הבית הלבן, מאות התגודדו באתר המגדלים התאומים במנהטן. ה"ניו יורק טיימס" החליף ברגע האחרון את מלוא עמוד השער שלו, כדי להודיע על הצלחתה של נקמת הדם הדרמטית ביותר, היקרה ביותר, החשובה ביותר בהיסטוריה.

הנשיא כתב את הנאום הזה בעצמו, לא עניין רגיל בשביל נשיאים. "עצמו" אמנם ניכר מאוד בטקסט:

"זמן קצר לאחר שנכנסתי לכהונה, אני הוריתי לליאון פאנטה, מנהל הסי.איי.אי, להעמיד את הריגתו של אוסמה בן לאדן או את תפיסתו בראש עדיפויותינו... בחודש אוגוסט שעבר אני קיבלתי תדרוך על דרך אפשרית אל בן לאדן... אני חזרתי ונפגשתי עם צוות הביטחון הלאומי שלי... לבסוף, בשבוע שעבר, אני החלטתי כי יש לנו די מידע מודיעיני כדי לצאת לפעולה, ואני אישרתי את הפעולה".

"אנחנו נחסל את אוסמה"

אין זה מן הנמנע שזה היה האוסף הגדול ביותר של שימושי גוף ראשון בנאום נשיאותי. אגב, זו נטייה רגילה של הנשיא, והיא מעוררת עליו ביקורת מפעם לפעם. דווקא מפני שידוע יפה כי הנשיא הוא מקור כל הכוח האקזקוטיבי בארה"ב, וכל חברי ממשלו אינם אלא פקידים ויועצים הסרים חד-משמעית למרותו - כמעט מיותר להטעים את המרות הזו.

אבל גם אפשר להבין. פעולת הקומנדו שחיסלה את בן לאדן הייתה עלולה להסתיים בכי רע. מסוקים חדרו אל עומק פקיסטן, באזור הררי עוין. הם יכלו להתרסק על צוותיהם. משהו מעין זה קרה לכוח משימה אמריקני לפני 31 שנה באיראן, במהלך ניסיון לחלץ את בני הערובה בשגרירות ארה"ב בטהרן. התוצאות אז היו הרות-אסון בשביל הנשיא ג'ימי קרטר. הן הטעימו את חולשת ארה"ב, וערערו ללא תקנה את אמון הציבור בנשיא. נקל לשער מה עמוקה הייתה אנחת הרווחה שנפלטה מחזהו של אובמה בסוף מבצע אוסמה.

יתר על כן, אובמה קיים בזה הבטחת בחירות מרכזית. "אנחנו נחסל את אוסמה", הוא אמר ב-2008. מן ההכרזה ההיא נדפו ניחוחות של רברבנות נעורים. הנשיא ג'ורג' וו. בוש חדל להבטיח את זה כמה שנים קודם. תפיסת בן לאדן או הריגתו לא נחשבו עוד חיוניות להצלחת המלחמה בטרור. אדרבא, התעורר החשש שעודף התמקדות בבן לאדן יבוא על חשבון ניהולה של המלחמה. סמלים תמיד חשובים, והסמל הזה חשוב במיוחד, אבל בן לאדן חדל זה כבר להיות מנהיג מבצעי, ושלוחות אוטונומיות של אל קאעידה פועלות בחצי האי ערב, בעיראק, בצפון אפריקה, במזרח אפריקה ובדרום מזרח אסיה. זה היה ההיגיון הרווח בממשל בוש.

הממשל הרפובליקני הקודם הוחזק אחראי לחטא הקדמון של מנוסת אוסמה בן לאדן מאפגניסטן, בסתיו 2001. אנשי אל קאעידה נסוגו אז אל מעוז הררי, טורה בורה, במחוז ג'לאלבד, לא הרחק מגבול פקיסטן. במקום לשלוח לשם קומנדו אמריקני מובחר, שר ההגנה דונלד רמספלד החליט על מיקור-חוץ: ארה"ב שכרה את שירותיהם של שבטים מקומיים. המקומיים מכרו לבן לאדן יציאה חופשית, והוא נעלם אל הרי ווזיריסטן, בצפון מערב פקיסטן, אזור אוטונומי שממשלת פקיסטן מעולם לא ניסתה ברצינות להטיל עליו את מרותה.

הוא עלה לה ביוקר

להלן התחילו עשר השנים האחרונות, הארוכות מאוד, בחיי בן לאדן. הוא לא היה צריך לעשות הרבה כדי להצליח. עצם יכולתו להשתייר חיזקה את המוניטין שלו בארצות המוסלמיות.

הוא היה האיש שהיכה באמריקה, והיא לא יכלה לו. הוא האיש שהפגין מלכתחילה את חולשתה המערכתית, את הקלות שבה אפשר לחדור אליה ולפגוע בה; הוא האיש שסיבך אותה בשתי מלחמות מעבר לים, הקיז את דמה, פגע בשמה הטוב, הגדיל את האיבה כלפיה בכל העולם; הוא האיש שהילך עליה אימים במידה כזאת שהיא התחילה לצמצם חרויות אזרחיות מבית, וסגרה את שעריה לפני מהגרים ואורחים לגיטימיים, מפני שהיו להם שמות משפחה חשודים.

הוא גם עלה לה ביוקר, פשוטו כמשמעו. הוא נהג להתפאר, שמכת המגדלים התאומים מחתה בן לילה טריליון דולר מן המשק האמריקני. המיתון החריף של 2001-2002 היה תוצאה ישירה של 11 בספטמבר. הפעילויות הכלכליות והפיננסיות שאפשרו התאוששות גם הבטיחו את ההתמוטטות הגדולה של סתיו 2008. מלחמות אפגניסטן ועיראק כבר עלו אולי טריליון וחצי דולר. כל העשור הראשון של המאה ה-21 טבוע אפוא בטביעות אצבעותיו של אוסמה.

המלחמה הטובה: הסוף?

ברק אובמה נהג לחזור ולדבר בשבח המלחמה באפגניסטן, גם כאשר שלל מעיקרה את המלחמה בעיראק. במערכת הבחירות שלו, ב-2008, אפגניסטן הייתה "המלחמה הטובה", הראויה לתוספת משאבים ולתוספת כוח אדם; צריך לנצח בה, ואפשר לנצח בה. דעתו השתנתה בבית הלבן. הוא אמנם נענה לעצת הגנרל החשוב ביותר, דייוויד פטראוס, ושיגר תגבורות לאפגניסטן. אבל הוא מיהר לקבוע תאריך יעד לפינויין. אם יעמוד בלוח הזמנים, דילול הכוחות יתחיל כבר בחודש יולי.

חיסול בן לאדן יכול לשמש את אובמה לפחות בשני אופנים. הוא יקל עליו לטעון שהיעד העיקרי של המלחמה - מיגור אל קאעידה - הוכתר בהצלחה; או יאפשר לו לטעון, שההצלחה מחייבת מיצוי מלא, וזה הזמן להנחית מהלומה ניצחת על הטליבאן. הדעת נותנת שפני אובמה מועדות החוצה.

מטאפורה של מאבק

את המשמעות הצבאית של חיסול אוסמה בן לאדן הרבה יותר מדי מוקדם להעריך. נוסחת "קפד ראשו" נוסתה הרבה במלחמות גרילה, ובדרך כלל הניבה תוצאות חלקיות.

הרוסים חיסלו את ג'וקאר דודאייב, המנהיג הכריזמטי של הצ'צ'נים, ב-1995 - אבל הפסידו חצי שנה אחר כך במלחמת צ'צ'ניה הראשונה. הטורקים שבו את המנהיג הכריזמטי של המחתרת הכורדית, עבדאללה אוצ'אלאן, ב-1999, אבל התקוות להתמוטטות תנועתו התבדו עד מהרה. חיסול ארנסטו צ'ה גווארה ב-1967 אמנם החיש את התמוטטות תנועת הגרילה הקומוניסטית שבראשה עמד, בבוליביה, אבל היא הייתה קטנה ומוגבלת מלכתחילה.

היו גם דוגמאות להצלחת "קפד ראשו". מלחמת גרילה ארוכה מאוד, עקובת דם מאוד ומרובת יהלומים באנגולה הגיעה אל קיצה ב-2002, כאשר חוסל מפקד הגרילה הוותיק והכריזמטי ז'ונאש סאווימבי.

כיוצא בזה, מלחמת אזרחים איומה בסרי לנקה, שנמשכה 25 שנה ויותר, הגיעה אל קיצה עם חיסול מנהיג המורדים הטאמיליים, פראבאקאראן, במאי 2009.

ספק אם מקרה בן לאדן הוא בר-השוואה. אל קאעידה מעולם לא הייתה ארגון צבאי עם הנהגה מבצעית. מחוץ להרפתקאותיה הנפסדות באפגניסטן בסוף שנות ה-90, כאשר כוננה מדינה בתוך מדינה, אל קאעידה הייתה מטאפורה של מאבק, לא זרוע ממשית. היא הייתה בחזקת תמונה הכרחית על הקיר, כותרת של נייר מכתבים, מוסיקת רקע, מקור השראה. לא ברור כלל שקדוש מת יהיה אפקטיבי פחות מקדוש חי.

בהרי צ'צ'ניה התהלכה השמועה, לאחר חיסול דודאייב, שהגנרל קטן הקומה והמגונדר כלל לא מת. הוא פשוט מסתתר, ויחזור יום אחד, כאשר תוכשר השעה. משהו מעין זה יקרה גם כאן, ויתיישב עם המיסטיקה של המאבק. היום אנחנו שומעים ש"גופתו של בן לאדן נקברה בים", מפני ששום ארץ מוסלמית לא הייתה מוכנה לקבל את גופתו. "אוסמה חי וקיים" תהיה סיסמת השנים הבאות.

"הם הרגו את אוסמה"

אשר לנשיא אובמה, צירוף מקרים מוצלח מסמיך את הצלחת הקומנדו בפקיסטן לשני מאורעות: לחילופי האישים בצמרת הביטחונית של ארה"ב, כאשר ראש הסי.איי.אי ליאון פאנטה מיועד לכהונת שר ההגנה, ומפקד חיל המשלוח האמריקני באפגניסטן דייוויד פטראוס מיועד להיות ראש הסי.איי.אי; ולפתיחת מתקפת האביב של הטליבאן באפגניסטן. חיסול בן לאדן הוא אקורד פתיחה מצוין בשביל השלב הבא. חזקה על פאנטה שיזכה לקבלת פני גיבורים בוועדת השירותים המזוינים של הסנאט. בדרך אל הבחירות של נובמבר 2012, זה יהיה נכס ברור.

סקרי דעת הקהל עומדים להחמיא לאובמה בימים הבאים. רוח פתאומית נושבת בגבו. פליטת קולמוס של בכיר לשעבר בממשל בוש מעידה משהו על הרגשות הפוליטיים המעורבים: ראש מטהו לשעבר של שר ההגנה רמספלד השמיע ציוץ של קורת רוח בטוויטר. "הם הרגו את אוסמה", הוא כתב.

"הם". הדמוקרטים. לעזאזל.

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com