הצצה לבית הדין הרבני: השלכותיה הכלכליות של הבגידה

עו"ד ערן עזרא, בעלי משרד המתמחה בענייני משפחה, מנתח שאלות משפטיות ורבניות: האם כדאי להתקין מצלמה נסתרת בבית? ■ וגם: מהו מעשה כיעור - ומדוע על הנשים להיזהר ממנו?

אחד הגורמים המובילים לגירושים הוא בגידה מינית של אחד מבני-הזוג או של שניהם. בכל הנוגע ליהודים, דיני המשפחה במדינת ישראל מבוססים על הדין העברי, ולבגידה של מי מבני-הזוג (בעיקר של האישה) יש השלכות משפטיות כבדות-משקל.

בגידה ומזונות אישה

כשזוג מתחתן, מתחייב הבעל, בין היתר, לדאוג לאישה ולכלכל אותה. תוקף החיוב ב'מזונות אישה' הוא עד למועד מתן הגט. הכלל הוא שהאישה "עולה עימו ואינה יורדת". האישה זכאית לדרוש מבעלה את אותה רמת החיים אליה היא הורגלה במהלך הנישואים. על הבעל לדאוג לה לכל צרכיה ומדורה כפי שהיו טרם פרוץ הסכסוך.

אם האישה עובדת ומתפרנסת למחייתה, יכול הבעל לטעון כי 'יוצאת היא במזונותיה תחת מעשי ידיה'. אם שכרה לא מספק לצרכיה, ככלל על הבעל יהיה לשאת בהשלמת מזונותיה.

אם הבעל הוכיח כי האישה בגדה בו, היא אינה זכאית למזונותיה. כשמדובר באישה שמתפרנסת היטב אין חשיבות גדולה ל'מזונות אישה', אך כשמדובר בעקרת-בית יש לכך השלכה משמעותיות בתיק גירושים.

עם זאת, קיימות נסיבות הקבועות בהלכה הפוטרות את הבעל מחובתו לזון את אישתו, בין היתר במקרה בו האישה בוגדת בו.

קיימות נסיבות נוספות השוללות מאישה את מזונותיה שהן, בין היתר, 'מעשה כיעור'. לא מדובר במקרה שבו הבעל מוכיח בגידה (קיום יחסי מין מלאים), אלא התנהגות שאינה הולמת אישה נשואה. לדוגמה, אישה שנתפסת מתנשקת עם גבר זר, או עושה מעשה כיעור אחר, על-פי רוב תפסיד גם היא את מזונותיה.

בגידה ושטר הכתובה

כתובה היא מסמך דתי, המהווה שטר התחייבות ממונית. הסמכות לדון בענייני הכתובה נתונה לבית הדין הרבני כחלק מסמכותו לדון בענייני נישואים וגירושים. מטרת הכתובה היא לדאוג לביטחונה הכלכלי של האישה ושלא תהא 'קלה בעיניו' להוציאה.

כשבעל מעוניין להתגרש, ואין בידו את היכולת להוכיח עילות גירושים, לרוב פוסק בית הדין הרבני לאישה כפיצוי את כתובתה או חלק ממנה. יש מקרים בהם האישה מפסידה את כתובתה, בין היתר אם היא עוברת על דת משה (מכשילה באיסורים) או עוברת על דת יהודית (מנהגי צניעות חברתיים). על-פי רוב, אישה שבגדה בבעלה תאבד את זכותה לכתובתה ותוספתה.

בגידה בבעל, בסופו של יום ולאחר מיצוי כל ההליכים המשפטיים, לא תשלול מהאישה זכויות שנצברו במהלך הנישואים. עם זאת, כשמדובר בבגידה, חשוב לשים לב לפערים בהתייחסות הערכאה האזרחית והדתית בנוגע לרכוש המשותף.

ככלל, על-פי החוק, חלקה של האישה ברכוש שנצבר במהלך הנישואים לא אמור להיפגע - והיא זכאית למחציתו. בפרשת בבלי נקבע כי חוק יחסי ממון (שקובע בין היתר חלוקה שווה של זכויות רכושיות) מחייב גם את בית הדין הרבני במסגרת כריכת הרכוש בתביעות גירושים.

נוכח חומרתה של עבירת הבגידה קיימים מקרים לא מעטים בהם בית הדין החליט על חלוקת הרכוש שלא מחצה על מחצה - ולטובת הבעל. במקרה אחד שהגיע עד לפתחו של בג"ץ, אישה שבגדה בבעלה עתרה לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול שקבעה כי זכויות סוציאליות לא יהיו חלק מהרכוש המשותף שיחולק.

בג"ץ ביטל את החלטת הרבני הגדול וקבע כי זכויות סוציאליות הן חלק מהרכוש המשותף של הצדדים, ללא קשר לבגידה. בג"ץ דחה את נימוקי בית הדין הרבני הגדול וקבע כי זכויות סוציאליות הן חלק מפירות ההשתכרות הכוללת.

המסקנה היא שגם אם ניתן פסק דין בבית הדין הרבני האזורי שמורה על חלוקה רכוש שלא בחלקים שווים, ערעור לערכאות גבוהות יותר עשוי לשנות התמונה.

"אישה נואפת אסורה על בעלה ובועלה"

מדובר בהחלטה של בית הדין הרבני שאוסרת על אישה שבגדה להישאר נשואה לבעלה, ואוסרת עליה להינשא לגבר עימו היא בגדה. במקרה של 'אסורה על בעלה ובועלה', בית הדין עשוי לכפות על הבעל את הגט, והאיסור יירשם בתעודת הגירושים.

כאמור, לבגידה יש השלכות כבדות-משקל כשהתיק נדון בפני בית הדין הרבני. משכך, יש להוכיח בגידה באופן חד-משמעי ("על חם"), ולא לנסות להסתפק ב"השערות". יש צורך בשני עדים (גברים) שיכולים להעיד על הבגידה בפני בית הדין הרבני, ואסור לאותם העדים להעיד על אירוע שהתרחש בשבת (שכן אז העדות תיפסל).

דרך נוספת אפשרית להוכחת בגידה היא "הודאת בעל דין". מדובר בהקלטה ברורה בה מודה האישה בפני בעלה כי היא בגדה בו, או שההודאה על הבגידה נעשית בפני בית הדין.

עם זאת, לא כל האמצעים כשרים להוכחת בגידה. באחד מתיקי הגירושים שהגיעו עד לפתחו של בית המשפט העליון, עלתה שאלת הבגידה של אישה בבעלה בראי חוק הגנת הפרטיות. האישה בגדה בבעלה בדירתם עם גבר זר. הבעל צילם בדירה את האישה והמאהב במצב אינטימי, תוך שהוא מציג בפני הערכאות "קלטת לוהטת".

בית הדין הרבני האזורי קיבל את טענות הבעל בנוגע להוכחת הבגידה, כשהוא מתבסס על הקלטת. הדיינים ציינו כי על אף שמדובר בפגיעה בפרטיותו של אדם על-פי חוק הגנת הפרטיות, יש לבעל הגנה הקבועה בחוק, לפיה הפגיעה נעשתה בנסיבות בהן היתה "לפוגע" עילה מוסרית, חברתית מקצועית לעשותה. בית הדין הרבני הגדול תמך בגירסת הבעל וחיזק את קביעתו של בית הדין הרבני האזורי.

התיק הגיע לפתחו של בית המשפט העליון, אשר קבע כי "הקלטת הלוהטת" אינה קבילה. נקבע כי הזכות לפרטיות היא זכות בעלת מעמד חוקתי בשל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. נקבע כי גם כשמדובר בבני-זוג, אין לפגוע בזכות זו. נקבע כי מדובר בחדירה לפרטיות, שכן צילום אדם, שלא בהסכמתו, וברשות היחיד, מהווה פגיעה בפרטיות.

בעל שבוגד באישתו

על-פי הדין העברי, אם בעל בוגד באישתו (כן, גם זה קורה במחוזותינו...), וקיימות ראיות קבילות להוכיח זאת, הוא ייחשב ל"רועה זונות", ובמקרים מתאימים הוא יחויב בתשלום הכתובה, ויש עילה לחיוב בגט.

עילת הגירושים הנפוצה היא טענת "מאיס עליי" (אישה שטוענת שנמאס לה מכך שבעלה מקיים יחסים עם נשים אחרות, והיא לא יכולה להמשיך לחיות עימו). בשונה מבגידתה של אישה (שזהו מעשה בלתי הפיך), במקרה שהבעל הוא זה שבגד, הוא יכול "לחזור בתשובה" - לבקש מחילה, להביע חרטה, לבקש שלום-בית, ויש סיכוי שבית הדין ייעתר לבקשתו.

בשנים האחרונות קיימת שינוי מגמה בהתייחסות של בתי הדין לבגידה מצד הבעל "שחוזר בתשובה". הנטייה היא שלא לקבל טענה זו ולחייבו מיידית במתן הגט.

כותב המאמר, עו"ד ערן עזרא, הוא בעלים של משרד עורכי דין המתמחה בענייני משפחה - www.forgetit.co.il