קחו דירה חינם בקריית-שמונה

אוכלוסייה חזקה לא תצא מהמרכז, ושר האוצר לא היה הראשון להציע לפנות משרדים

נניח, בואו נגיד, סתם בשביל המשחק, שהחליטו לספק קורת-גג בחינם למי שיסכים לבוא לגור בדירה בקריית-שמונה. לא מענקים, לא סבסוד משכנתאות. חינם. במקום לשלם 4,000 או 5,000 שקל שכר דירה במרכז, תוכלו לגור חינם בטבריה או בקריית-שמונה.

האם כולם יעזבו את דירותיהם השכורות בתל-אביב או בקריית-אונו? ברור שלא. גם עם עול המגורים המכביד במרכז, עדיין הביטחון והאופק של רובנו נמצא במרכז ולא בקצה המדינה. מילא אם היו מציעים לנו את החלום לבית קטן עם גינה, אבל דירה? לרוע המזל, רוב אלה שיקפצו על ההצעה, הם אלה שאין להם ברירה. אין להם בדיוק עבודה, אין להם יכולת לשלם שכ"ד וכו'.

ועכשיו תתארו לעצמכם שמדובר בסה"כ במענק, 60 אלף שקל לרוכשים ו-40 אלף שקל לקבלנים. האם אנחנו מעודדים את האוכלוסייה החזקה לעזוב את תל-אביב ולקנות דירה בקריית-שמונה, או ששוב, בפעם המי יודע כמה, שלחנו לפריפריה (או השארנו בפריפריה) רק את אלה שאין להם ברירה?

שוב אנחנו עוזרים לאנשים המסכנים כאן ועכשיו, וגם זה בעירבון מאוד מוגבל, על חשבון טיפול אמיתי במקומות עצמם, שכבר מזמן יכלו להיחשב לפרברים אטרקטיביים של תל-אביב והמרכז - לו רק הייתה פה תחבורה ציבורית אמיתית, שהייתה מייתרת את השימוש במונח פריפריה.

אבל הכול גלוי וידוע: בנובמבר 2004 התנהל בישראל מסע פוליטי ולוביסטי להשבת המענקים לרוכשי הדירות בפריפריה. שרת השיכון, ציפי לבני, דרשה. הקבלנים הבטיחו לא להעלות מחירים בתקופת המבצע, ואפילו ראש הממשלה, אריאל שרון, החל לזרוק הבטחות בכיוון.

מי שבלם אז את המהלך היה משרד האוצר בראשות בנימין נתניהו. נתניהו לא רק אמר אז מה לא יעבוד, אלא הוא טרח לומר איך כן הופכים את הנגב והגליל לאטרקטיביים: העתקת מחנות צה"ל, רכבת העמק, קו עכו-כרמיאל ועוד. 6 שנים עברו, מחנות צה"ל ורכבת העמק עדיין מחכים לתחילת תנועה, ורק שר האוצר חזר להיות ראש ממשלה והמענקים חוזרים לזרות חול בעיני אוהדי הפריפריה.

לבייב מעדיף לשכור

כבר שנים שדניה סיבוס מקבוצת אפריקה ישראל (והאמא של זרוע הבנייה למגורים בקבוצה) שוכרת משרדים גדולים באור-יהודה. למה שוכרת ולא קונה? הרי היו לא מעט שנים שרכישה או ייזום משרדים היו "כסף קטן" בשביל הבעלים, לב לבייב. אותו לבייב שאמר אתמול בוועידת הנדל"ן של "כלכליסט", ש"יהודים מבינים שדירה צריך לקנות וחבל לשלם סתם כסף על שכר דירה". הלו, ולך לבייב לא חבל לשלם שכר דירה על המשרדים באור יהודה?

אז זהו, שממש לא. בכל פעם שדניה סיבוס שקלה לקנות משרדים, היא הבינה שמוטב לנצל את ההון העצמי שבקופה להשקעות מניבות בהרבה. אפילו לבייב ודניה סיבוס הבינו שכך אמנם הם "זורקים" כסף על שכירות, אבל הם לא מקריבים את ההון העצמי שלהם לטובת שעבוד בן עשרות שנים בבנק.

בחשבון הסופי, הוא אומר לעצמו, ההון העצמי יילך על השקעות טובות בהרבה ממשרדים באור יהודה. וזה עוד על משרדים, שמניבים לבעליהם תשואה של 7%-6% על הנכס - גבוה בהרבה משוק המגורים, שם הבעלים רואה תשואה שוטפת שבקושי מגרדת את ה-4%.

הגיע הזמן שנפנים שה"אופי היהודי" - אפקט הגלות, תסמונת האם הפולניה וכו' וכו' - כבר לא מחזיק מים בטיעונים לטובת קנייה על חשבון שכירות. הסיבה האמיתית שאין פה כמעט אף אחד שמאמץ "לכתחילה" את מודל השכירות במגורים (כמו דניה סיבוס למשל), היא שאין פה מודל אמיתי של השכרה - ולא של שכירות - דירה. אין בישראל פרויקטים מסודרים וממוסדים של חברות וגופים רציניים וגדולים המשכירים פרויקטים למגורים - בחוזה ל-5 או 10 שנים, עם חברת ניהול מסודרת וכו' - כמו שיש כמעט בכל מדינה מערבית.

וכששוק ההשכרה נותר כולו בידי אזרחים קטנים, עם חוזים שמתחדשים במו"מ מדי קיץ ועם מריבות אין סופיות מי ישלם על תיקון הבוילר, מה הפלא ש"יהודים מבינים שדירה צריכים לקנות".

שטייניץ מן הגורן ומן היקב

בתחילת אפריל כתבנו פה כי "קרוב ל-100 אלף דירות בישראל שמיועדות למגורים משמשות בפועל לאין-ספור 'שימושים חורגים', כאלה שמוכרים לנו בכל עיר ועיר (ושבמקרה הטוב בעליהן אכן ביקשו וקיבלו את ההיתר החורג, שמזמן איננו חריג). קרוב ל-100 אלף דירות, שיכולות לצאת בחזרה לשוק המגורים ולשנות את משוואת ההיצע והביקוש המדוברת כל כך - אם מישהו באמת היה רוצה שם למעלה לשנות אותה במהירות...פינוי עשרות אלפי משרדים מלב הערים יכול להיות WIN-WIN ללא מעט בעלי כוח ואינטרסים, וכן, גם לזוגות הצעירים".

והנה אתמול הודיע שר האוצר, יובל שטייניץ, שמשרדו יוזם תוכנית "לתמרוץ השבת הדירות המשמשות כמשרדים אל שוק המגורים". אם זה לא היה רעיון שלנו, היינו אומרים שבממשלה ממשיכים לאסוף בלי שיטתיות ובלי שום יד מכוונת רעיונות מהגורן או מהיקב, בתקווה שמשהו בסוף גם ייפגע.