באיחור אופנתי של כמה שנים החל משרד האוצר לעסוק בסוגית קרנות הפרייבט אקוויטי, והאם יותר להן לרכוש בתי השקעות וחברות ביטוח בישראל. איחור אופנתי כי בנק ישראל כבר קבע בשנת 2005 כללים לכך: קרן תוכל להחזיק עד רבע מגרעין שליטה של בנק; איחור אופנתי כי קרן יורק רכשה בשנת 2006 את פסגות ואף מכרה אותה לקרן אייפקס, ואילו קרן BRM של אלי ברקת קנתה את דש איפקס. עכשיו, כשקרן פרמירה רוצה לרכוש את כלל ביטוח, באמת הגיע הזמן שאגף שוק ההון באוצר יקבע את עמדתו.
הבעיה היא שבמשרד האוצר יש פיצול אישיות. אגף שוק ההון (אוצר א') רואה בעייתיות בכך שקרן פרייבט אקוויטי תרכוש גוף פיננסי, ויש לו לכך נימוקים למכביר: הקרנות מטבען אינן שקופות, לא ברור מי הבעלים, אופק ההשקעה שלהן קצר ותמיד יש מחשבה על אקזיט ברקע.
כולנו גם זוכרים מה קרה לצמד קרנות הגידור סרברוס-גבריאל, שהיו אמורות להפוך לבעלות השליטה בבנק לאומי, ובסופו של דבר אחת מהן (גבריאל) קרסה. השערות סומרות למחשבה מה היה קורה אם הייתה ניתנת לברני מיידוף גישה לבנק לאומי. לסיכום העמדה הזאת, קרנות הפרייבט אקוויטי אינן בעלים אופטימלי לגוף פיננסי, בייחוד כזה המנהל נכסים פנסיונים לטווח ארוך.
מאידך, לפחות על פי הקולות הזולגים מהוועדה לעידוד התחרות במשק (הידועה יותר כ"ועדת הריכוזיות"), אוצר ב' חושב שיש צורך להפריד בין תאגידים ריאליים ופיננסיים.
החלק הזה באוצר רוצה לקחת את מסקנות ועדת ברודט צעד אחד קדימה, ולאסור על תאגיד להחזיק, למשל, במקביל גם בחברת ביטוח וגם בחברת סלולר, נדל"ן או רשת שיווק. בראש הוועדה למי ששכח עומד חיים שני, מנכ"ל האוצר, וחבר בה גם עודד שריג הממונה על שוק ההון במשרד.
תשכחו מהגופים הזרים
כל זה מעלה שאלה פשוטה: אם יד ימין תקבע שאסור לחברות ריאליות לשלוט בגופים פיננסיים (החלטה נכונה מאוד שהיה צריך לקבל אותה לפני שנים רבות), ויד שמאל לא תאפשר לקרנות השקעה לרכוש גופים פיננסיים (או תטיל על הקרנות מגבלות קשות, התוצאה, לצורך העניין, תהיה זהה) מי יקנה את הגופים הללו?
נניח שוועדת עידוד התחרותיות תכפה על נוחי דנקנר למכור את כלל ביטוח, על יצחק תשובה למכור את הפניקס-אקסלנס, על משפחת עופר למכור את מזרחי טפחות, והמחמירים יגידו שגם על קרן אייפקס למכור את פסגות או תנובה, ועל צדיק בינו למכור את הבנק הבינלאומי. את מי בדיוק מצפה הוועדה לראות בצד של הקונים?
ובבקשה אל תגידו לנו, "הזרים". כבר נגמלנו מהחלום של שנות ה-90, שסיטי או בנק אוף אמריקה ירכשו את בנק לאומי, או שאביבה תרכוש את כלל ביטוח.
גם לא ראינו את גולדמן זאקס או מורגן סטנלי עומדים בתור לרכוש את פסגות. עוד לפני המשבר של 2008, גופים פיננסים זרים לא הראו להיטות רבה לרכוש גוף פיננסי בישראל, וכיום הסבירות שכך יקרה נמוכה מאוד.
ובכלל, יש עוד שאלה שצריך לשאול לפני סוגיית הקונה הפוטנציאלי, ולפני שמבקשים מאנשי האוצר לעצור לרגע וליישב את פיצול האישיות שלהם: האם אנחנו רוצים לראות שוב העברת בעלות סיטונית בחברות ביטוח ובתי השקעות או בנקים? האם אנחנו רוצים שוב להפוך את השוק על פיו? הרי עוד לא התאוששנו מנזקי הענק של מכירת הנכסים החפוזה אחרי ועדת בכר.