נורמנדי: 67 שנה לפלישה הגדולה לעיר החוף הציורית

חופי נורמנדי הם לא רק געגועים לנחיתה של בנות הברית ביוני 1944, אלא גם לציירים ולאור, לבתי הקיץ על החוף ולגברות שהמציאו את בגד-הים המודרני ואת השמשייה המפוספסת

יוני הוא החודש של נורמנדי. במיוחד של חופי נורמנדי. מדי שנה מקיימים ותיקי הצבאות של בנות הברית - האמריקאים, הקנדים והבריטים - טקסי זיכרון בחופי הנחיתה לזכר המהלך שהביא לשחרור אירופה מהנאצים ושבזכותו הסתיימה מלחמת העולם השנייה.

השנה חוגגים 67 שנה לנחיתה ההיא, בשישה ביוני 1944, וגם השנה ייערכו מפגן של 800 צנחנים נציגי כוחות הברית ומפגש עם צנחנים קשישים, עטורי מדליות, מהימים ההם, אשר מספרם מצטמצם והולך. אלה בוודאי לא שיערו בשעתם שיבוא יום ואתר הלחימה שלהם יהיה לאטרקציה תיירותית.

זו, כמובן, אינה האטרקציה היחידה. כבר בחודש שעבר נפתחו אירועי 1,100 שנה לדוכסות נורמנדי, עם שפע אירועים בסגנון ימי הביניים. בנוסף יש שפע של אירועים ומסלולי טיול הקשורים לציירים האימפרסיוניסטים, שכל-כך אהבו את האור, את הנופים ואת החופים של נורמנדי. בעשרה ביוני יתקיימו תחרות יוקרתית של רכיבה ושל מופעי רכיבה על סוסים בעיירה המקסימה דוביל (Deauville), ובין ה-22 ל-26 ביוני ייערך ראלי מכוניות הווינטג' ( (Normandy vintage car rally של מכוניות קלאסיות ועתיקות מ-1900 ועד 1975.

בין האטרקציות מוצעת לתיירים גם האפשרות להצטרף למסע במכוניות דה-שבו קלאסיות (אך משופצות) משנות ה-50, שיעברו בין כפרים וערים באזור באזור auge. למגיעים מאוחר יותר, בתחילת יולי, צפויה חוויה נוספת: ב-7 ביולי יעבור בדרום נורמנדי הטור דה פרנס האגדי.

כל זה במרחק של לא יותר מאשר שעת נסיעה מפריז. בחופים יש חול רך, צוקים דרמטיים, וגאות ושפל דרמטיים לא פחות. האתר המפורסם ביותר הוא כמובן מון סן מישל, אתר התיירות המוביל בצרפת אחרי פריז (כשלושה מיליון מבקרים בשנה, והם לא טועים). לאחרונה נעשה בו פרויקט שדרוג רציני, גם מטעמים אקולוגיים של בעיית מליחות, שתיפתר על-ידי סכר הנבנה בצורת דק ענקי. זהו פרויקט הנדסי מרשים בצורת אונייה, שיווסת את הגאות ואת השפל הקיצוניים של האי. על המעקים אותיות בשלל שפות, גם בעברית, כמחווה לעשרות כתבי היד שהנזירים במקום העתיקו בשקידה לאור נרות. בשנת 2014 תושלם בנייתם של הסכר, גשר להולכי רגל, מגרש חניה ענק, ושירות הסעות לאי באמצעות קרון פתוח דו-קומתי רתום לסוסים. שילוב מקסים של רומנטיקה ומודרניזציה. בלילות הקיץ מאווררי הבריזה יתקיימו מופעי תאורה ומוזיקה.

לצד כל אלה ישנה כמובן הקלאסיקה המקומית: בתי עץ כמו באגדות, גבינות קממבר וליברו, משקאות קלבדוס וסיידר, מאכלי ים ושרצים אנינים. מומלץ לטייל בנורמנדי כמו בתפריט צרפתי. מנות קטנות, לאכול לאט, לתת לטעמים השונים להתערבב.

כך נולדה תרבות החוף

תיירות החופים היא דבר יחסית חדש. עד המאה ה-19 הים נתפס ככוח טבע אימתני, והציורים שהנציחו את הגישה הזו הציגו את הים כדבר מסוכן שגובה קורבנות, עם הרבה ספינות טבועות, ניצולים טרופי מבט, אלמנות ויתומי מלחים ודייגים. מייחסים את תחילתה של תיירות החופים הצרפתית לדוכסית מברי, מארי-קרולין, שנסעה באוגוסט 1822 לדייפ (Dieppe) בצפון נורמנדי, עם חברותיה. נסיעה שהפכה את תיירות הרחצה לאופנה בצרפת, בעקבות התגלית של האריסטוקרטיה הבריטית. נשים ויקטוריאניות חסודות השתמשו במוצר חדש, קבינות חוף. בתאים האלה הן נהגו לפשוט את מחלצותיהן ולעבור לסיוט שנקרא בגד ים בנוסח המאה ה-19: שמלת צמר מסורבלת עד מעבר לקרסוליים, שהפכה למשקולת במים. הקבינות שוכללו וצוידו בגלגלים, כדי שהמשרתים יקרבו אותן למים. כך יכלה הגבירה לזנק למים מבלי שעיני זרים ישזפו את גופה. בגד הים בשני חלקים (וריאציה של טוניקה ומכנסי שלושת-רבעי) הומצא סביב 1910, וב-1920 הכריז מגזין האופנה "ווג" על האטרקציה הנועזת: בגד ים שלם ספורטיבי, מבד ג'רזי.

במקביל קרו עוד כמה דברים מהותיים. התפתחות הרכבות הפכה את החופים לנגישים לבורגנות הפריזאית. לידתם של צבעי השמן בשפופרות הוציאה את הציור מהסטודיו לטבע, והאימפרסיוניסטים חגגו. שתי המגמות נפגשו כשהציירים האימפרסיוניסטים החלו לצייר את גבירות החוף עם שמשיות מגונדרות, עם כסיות ועם גרביונים (מטעמי צניעות ומניעת שיזוף כאחד), ולמכור להן את תיעוד החופשה. האצולה, שרצתה ליהנות ממנעמי פולחן הבריאות החדש, החלה לרכוש וילות כבתי קיץ. לצדן התפתח מושג הטיילת המפוארת, כדי שהעשירים יוכלו ליהנות מטיולי החוף שלהם.

אחרי מלחמת העולם השנייה כבר היו כ-600 קילומטרים של רצועת חוף, ופניה החלו להשתנות. כפרי דייגים מסורתיים הפכו בהדרגה לעיירות נופש יוקרתיות. גולת הכותרת היא העיירה דוביל, עם מלונות פאר, היפודרום ומירוצי סוסים בינלאומיים, שמזמינים את העשירים להמר ואת היפים להתהדר. העיר התפרסמה בטיילת העץ הארוכה ועתירת השמשיות, במיוחד בפסים של כחול-לבן, הצבעים הרשמיים של חופי נורמנדי.

חובה לבקר בקבינות החוף, שמוקדשות כל אחת למיתוס הוליוודי אחר. מספר 16, למשל, נקראה על-שם אליזבט טיילור, מנוחתה עדן.

לטרוביל (Trouville), שכנתה הכפרית של דוביל, אופי יותר עממי ומשפחתי, והיא נעימה יותר לתייר שאינו סלב או מיליונר, עם קילומטר טיילת שלאורכה וילות ייחודיות ומתקני חוף. הקזינו Barriere de Trouville מ-1912 הוא אחיו התאום של זה שנבנה בדוביל ואירח את משפחת רוטשילד, את קוקו שאנל שהחנות הראשונה שלה בצרפת הייתה בעיר הזו, ועוד רבים וטובים. מכאן תרבות הקזינו הפכה לבילוי הלילי של חופשת החוף.

מסלול הקלבדוס והגבינות

המתחרה מבית של הגפנים הצרפתיים, שהמוניטין שלהם נמזג בכל העולם, הם תפוחי נורמנדי, תפוחים שמהם מייצרים שלושה משקאות שונים: קלבדוס הוא סוג של ברנדי תפוחים, שנותן מכת ערפול למי שלא רגיל; סיידר הוא שיכר תפוחים תוסס; Pommeau הוא שילוב של סיידר וקלבדוס. "דרך הסיידר" עוברת בלב אזור Pays d'Auge, ארבעים קילומטרים של טעימות בכעשרים מרתפי יצרנים.

מומלץ לעצור במזקקה של כריסטיאן דרואן, שממוקמת בחווה טיפוסית למאה ה-17. במטעים שלושים זני תפוחים שמהם הוא מייצר קלבדוס בעל ארומה וצבע ייחודיים , שזכה ל-380 מדליות. הטעימות כללו גם וריאציה על צ'יפס פריך בטעם תפוח עץ.

השילוש הקדוש של גבינות מתוצרת נורמנדי הן קממבר (camembert), ליבארו (livarot) ופונט לאבק (pont l'eveque); כולן גבינות רכות, הנושאות את שמות הכפרים שבהם הן מיוצרות, והן נהנות ממעמד של מוצר מקומי מוגן, שרק לו הזכות לשאת את השם המיוחס. כל תואמי ה"קממבר" לארצותיהם מתבררים כמתחזים. ליברוט היא גבינה עם ריח חזק, על-שמו של כפר קטן דרומית ל- .Lisieuxפונט לאבק מיוצרת במנזרים באזורPays d'Auge עוד מהמאה ה-13. בסוף כל ארוחה במחוז יגישו לכם את שלוש הגבינות האלה, ואחריהן פירות או קינוח של טארט תפוחים טעים ובעל מרקם של גניחה. אבל צרפת היא בשום אופן לא רק אוכל ויין. לפני הכול היא מעצמת תרבות.

Chateau du Champ de Bataille היא טירה פרטית של המעצב ז'אק גרסיה, שגר בה בסופי שבוע. זו הכרזת עוצמה נטולת כתר, של מעצב מהמובילים בצרפת, ואתר תיירות מרתק. מתוך אוספים שקנה הוא שחזר חדרי נושא תקופתיים ומלכותיים. נדהמתי לגלות שהמנקות צריכות לצלם כל חפץ לפני שהן מזיזות אותו, כדי שידעו בדיוק לאן להחזירו לאחר מכן. את הגינה שחזר בסגנון ורסאי, והיא נחשבת לאחת הגינות הפרטיות היפות בצרפת. כיף לטייל בין בריכות, מזרקות, פסלים בהשפעות בארוקיות ורומיות, וגינון אנגלי וצרפתי (אגב, בגינה תועלה ב-10 וב-11 ביוני האופרה "מאדאם בטרפליי", וב-18 ו-19 "כרמן". זו צריכה להיות חוויה!).

עוד אטרקציה עיצובית אדריכלית מיוחדת במינה נמצאת בכפר Vernon. זוהי אחוזה פרטית נעולה לציבור, בממדים שמתאימים לגמדים. האחוזה תלויה על גשר עתיק מעל הסיין, ונראית כמו הבית של עמי ותמי. ברווזים שוחים אליה וממנה למזח שמאחוריה, והיא מצטלמת לגלויה שרוצים לטייל בעקבותיה. בקיץ ממוקמות לידה על הסיין בריכות שחייה, ובפארק בחזית מתקיימים פיקניקים כמו מתוך תמונה אימפרסיוניסטית, עתירי בגטים, גבינות 100% כולסטרול, סיידר וכל טוב נורמנדי. בכפר שרדו בתים מימי הביניים והוכשר מסלול הליכה ממנו לז'יברני (חמישה קילומטרים), היישר אל ביתו של הצייר קלוד מונה ואל גינת נימפיאות המים שלו; ההשראה והמוזה האימפרסיוניסטית בכבודה ובעצמה. יום טיול שכולו עונג.

המלצות מעשיות:

1. רצוי לדעת מהם זמני הגאות והשפל, כי לא נעים להיתפס באמצע מיני-צונאמי מזערי. אפשר לבקש במשרד התיירות דף שעות חודשי, או כמוני, לגלות במקרה על שלט חוף חלוד שאני רבע שעה לפני הגאות, למרגלות חלוקי הנחל המושלמים, בצוקי אטרט.

2. מלונות מומלצים: מלון la maison de lea ב-Honfleur, עיירה עם נמל עתיק, שמוקף בתים שמשתקפים בו. הוא ייראה מוכר, משום שציירים אימפרסיוניסטים הרבו לצייר אותו. המלון הוא חלק מרשת שארם, עם חדרים שתפורים לנשמות אמנותיות, מומלץ כספא מקצועי במיוחד. אכלתי בו ארוחה שכללה ברווז, תפוחי אדמה וירק ב-12 אירו בלבד.

מלון Domaine Saint Clair ב-Etretat הוא מלון בוטיק שהמיקום שלו מבטא את המילה רומנטי. בקשו את סוויטת שרה ברנרד, מול מצוקי הגיר שמפוסלים על-ידי הים. מרגש להתעורר לקול שחפים החגים מול החלון הנשקף אל קצה של שרשרת צוקים; המחודד שביניהם נראה כמו חדק פיל בפרופיל. זו עיירת דייגים אשר מונה, מופאסן ופלובר ציירו וכתבו את קסמה.

Hotel de Bourgherouldet ברואן הוא מלון בוטיק שמוגדר כמונומנט היסטורי. חצר הכניסה שלו הייתה אחוזה פרטית, מהמאה ה-16, שבה נפגשו שליטי מעצמות המתועדים בגילופי אבן על הקירות. הלובי-בר מחייב הצצה, עם תקרה מוארת ותחושה שהולכים על מים, בזכות רצפת זכוכית שמתחתיה משתקפים בריכת המלון וספא מפואר.

מלון Normandy Barriere בדוביל הוא אייקון. על השטיח האדום שלו צעדו מיטב שחקני הקולנוע, שבאים מדי שנה בספטמבר לפסטיבל הסרטים האמריקאיים. החדרים, בעלי ריהוט כבד, מתאימים למי שאוהב את הסגנון הקלאסי של בתי מלון מפעם. ארוחת הבוקר, בגינה הפנימית שלו, במסעדת La Belle Epoque, מבטיחה חוויית תחושת החיים הטובים כמו שרק הצרפתים יודעים לייצר.

3. מסעדות שמשאירות טעם של עוד: הפונדק הכי עתיק בצרפת נמצא בעיר רואן (Rouen), בירתה ההיסטורית של נורמנדי. בכיכר השוק הישן הועלתה ז'אן דארק על המוקד בשנת 1431. מאחורי פסלה המדמם של הגיבורה נמצא הפונדק La Couronne המקושט בצילומים חתומים של כל המי ומי במאה ה-20. למקום היסטוריה משנת 1345. התפריט מן הסתם השתנה, אבל הגדרתו היא גורמה, בשילוב מבחר של אלף בקבוקי יין מהמרתף. זכורים לטוב קציצות בשר לבן מטוגנות בסיידר ובדלעת ונתחי כבש פריך ברוטב עגבניות.

מסעדת Le Central בטרוויל היא כזו שהשולחנות הארוכים שלה מוזמנים שבועות מראש. קבוצות של אנשים חלקו את מנת הבית, מגדל בן שלוש קומות השופע מכל פירות הים האפשריים.

4. שוק שווה: שלל יומי שמתגלה בשפל נמכר בשוק הבוקר של טרוויל, וכולל שרימפס, סרטנים, מולים וצדפות לסוגיהן. מצאנו בו גם ספרים ישנים, סנדלים, ירקות ותבשילים מהבילים בקדרות, משולבים ביצורים השוחים בניחוח המגרה.

מידע נוסף ניתן למצוא ב-www.normandy-tourism.org

צרו איתנו קשר *5988