ההפגנה בב"ש: השכבות החלשות באמת לא באו

קשה היה להתעלם מהגוון הפוליטי שבו נצבעה העצרת בבאר-שבע ■ שלטים רבים קראו להתפטרותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולחילופי שלטון

ערי הפריפריה השמיעו אמש את קול המחאה שלהן - כל אחת וקולה הייחודי, ובאר שבע לא הייתה שונה בכך. נראו בה שלטים אחרים, מקומיים יותר, התואמים את המציאות היומיומית של יושבי האזור: הזיהום שיוצר הכור בדימונה, רמת החיים העגומה של הבדווים בנגב, הצורך באיחוד מועצות ורשויות מקומיות והמחויבות להגן על החקלאים. אלה הנושאים האקוטיים המעסיקים את תושבי הדרום. בשלטים רבים נכתבו גם ציטוטים של דוד בן גוריון, הדמות הפוליטית המזוהה ביותר עם הנגב.

כ-20 אלף איש הגיעו לעצרת המחאה המרכזית שהתקיימה בבירת הנגב, מספר שעשוי להיחשב אכזבה למובילי המחאה. מיעוט הנוכחים ודאי לא מקרי: לתל אביב הרבה יותר קל להגיע. בימים כתיקונם, הנוסעים מבאר שבע לדימונה מתמודדים עם מציאות אבסורדית שבה עליהם להמתין שעה וחצי לנסיעה, שאמורה לארוך שבע דקות בלבד, או לחלופין צריכים לנסוע מדימונה צפונה לבאר שבע רק כדי להשיג תחבורה ציבורית למצפה רמון הדרומית יותר, והקשיים הללו התגמדו אתמול נוכח יציאתה המאוחרת של השבת, שמנעה משומרי מסורת רבים לקחת חלק במחאה.

"אל תתאחדו, תתאגדו"

ובכל זאת, ניתן היה לחוש שעבור רבים בקהל מדובר היה בנקיטת עמדה אקטיבית, להבדיל משלשול הפתק המסורתי בקלפי. בעוד שמצד אחד עבר לידנו מי שנשא שלט ובו נכתב "תנו לביבי לעבוד", מהעבר השני שמענו מפגין שאמר לחברו "בבחירות תלך לבחור, אל תלך לים".

בימים שלפני העצרת, היו שחשבו כי ההפגנות בערי הפריפריה יגלשו לאלימות. "לא עוד בני טובים מרוטשילד שקוראים לצדק וסולידריות", הזהירו כולם, אולם גם הפעם השכבות החלשות באמת של יישובי הנגב לא יצאו מהבית. המפגינים היו ברובם בני מעמד הביניים באזור ומפגינים מתל אביב שבאו לתמוך.

"אנחנו מעמד הביניים, ואנחנו לוקחים את המעמד הנמוך איתנו. לאן שנתקדם - הם יתקדמו איתנו", אמר הזמר קובי אוז, שגדל בשדרות. לתשואות הקהל זכתה גם חנאן א-סאנע, פעילה חברתית מהמגזר הבדווי, שהכריזה כי זוהי מחאה של כולם: "צדק חברתי הוא של כולנו".

נושא נוסף שהיה במוקד השיחה בעצרת בבאר שבע הוא הביטחון התעסוקתי. כך, למשל, דיבר שמעון שטרית, שהקים את ועד העובדים בחברת סונול שבשליטת דוד עזריאלי, בזכותו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, והעבודה המאורגנת. "לא ניתן להם להפריט בינינו. רוצים לפטר עובדים שמרוויחים שכר מינימום". שטרית, שהוביל את עובדי חברת הדלק להסכם קיבוצי ראשון בענף, קרא לעובדי דור אלון, פז ודלק: "אל תתאחדו, תתאגדו!"

"זו מחאה פוליטית"

קשה היה להתעלם מהגוון הפוליטי שבו נצבעה העצרת. שלטים רבים קראו להתפטרותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולחילופי שלטון. גם הזמרת אחינעם ניני לא הסתירה את עמדותיה: "זוהי מחאה פוליטית ואל לנו להתבייש בכך. אנחנו לא סקטור שאפשר להשתיק בגרירת רגליים פוליטית".

כצפוי, הזמרת מרגלית צנעני, שבעבר התבטאה בחריפות נגד המחאה החברתית וקראה לה "מחאה דה-לה שמאטע", התקבלה בשריקות בוז על ידי חלק מהנוכחים בקהל. אף שמרגול צעקה לו: "אני תומכת במחאה הזאת" ו"אני אוהבת אתכם", הקהל המקומי הוכיח שאי אפשר לקנות אותו בקלות, ושיחסי ציבור, גם לא של זמרת אהודה ואהובה שצמחה מהפריפריה, לא ישפיעו עליהם.

למרות האופי המקומי שנשאה העצרת בבאר שבע ובערים האחרות, המכנה המשותף של המפגינים ברחבי הארץ הוכח כחזק יותר מכול: הסיסמה "העם דורש צדק חברתי" הייתה שגורה בפי כול, ונדמה כי ההבנה שחייבים להמשיך לצאת מהבית גם בשבועות הבאים היא נחלת הכלל, גם בבאר שבע.