הנקראות ביותר

מגזין "פירמה" בדק: מה שווה תואר בתקשורת?

חושבים ללמוד תואר בתקשורת? חישבו שוב ■ מנהלים בכירים בענף התקשורת מעידים כי הסיכוי של אחרון הכתבים במקומונים להתקבל לעבודה גבוה לאין שיעור מזה של מצטיין הדיקאן

מי שחפץ לפתח קריירה של עורך דין, דרכו לייצוג בבית המשפט עוברת בלימודי תואר במשפטים. כך גם מי שמעוניין לעבוד בתעשיית ההיי-טק, עדיף שילמד לתואר באחד מהמקצועות הטכנולוגיים. ומה בנוגע לצעיר או צעירה שחפצה נפשם להצטרף לעולם התקשורת הישראלי? האם דרכם לשם עוברת בלימודי תואר לתקשורת באחד מהמוסדות או החוגים הרבים בתחום שקיימים בארץ? כנראה שלא. אם אתם חולמים להשתלב בתעשיית התקשורת ומתכננים לעשות תואר בתקשורת כאמצעי להגשים את החלום - כדאי שתחשבו שוב, ואפילו תשנו את התוכניות.

בכירים בתעשיית התקשורת המקומית מעידים כי נתונים אחרים יהיו בעיניהם חשובים הרבה יותר מאשר תואר בתקשורת כאשר יבחנו מועמדים לתפקיד. כך למשל, אומר אמנון מרנדה, ראש מערכת החדשות של ynet. לדבריו, אמנם כשאנחנו בוחנים מועמדים לעבודה, סטודנט או בוגר תואר בתקשורת זוכה ביתרון מסוים על פני בוגר תואר אחר. מאידך, בלא מעט מקרים מועמדים בעלי ניסיון קודם בעבודה עיתונאית זוכים ביתרון אף אם אינם בוגרי תואר בתקשורת. זאת משום שאין זיקה ישירה בין לימודי התקשורת לעבודה בשטח. לדברי מרנדה, "הלימודים אמנם בונים אצל אדם ראייה רחבה ותפיסה עמוקה יותר של מורכבות המציאות, אבל אי אפשר ללמוד באוניברסיטה איך מגייסים מקור ומתחזקים אותו לאורך זמן, או איך מפצחים מרואיין סרבן, שאלה בסופו של דבר לב העשייה העיתונאית".

הכלל הזה חל גם באשר לתפקידים אחרים, כמו הפקת חדשות ועריכה. בוגר גלי צה"ל, למשל, שערך חדשות במשך שנתיים-שלוש, בדרך-כלל יזכה באתר כמו ynet ביתרון על פני בוגרי תואר בתקשורת נטולי ניסיון כלל - וכך גם מי שצבר ניסיון בעבודה במקומונים או בכלי תקשורת אחרים.

"לא מזמן תרנו אחר כתב פרלמנטרי חדש", מספר מרנדה. "קיבלנו עשרות קורות חיים של בוגרי תואר בתקשורת, אבל בחרנו בכתבת צעירה שצברה ניסיון והכשרה מצוינים ברשת 'ידיעות תקשורת', והתמודדה עם מאות סיטואציות עיתונאיות בשטח. המסקנה בסופו של דבר היא שלצד הצורך ללמוד לימודים אקדמיים ולהתפתח, מי שרוצה להצליח בעולם העיתונות מוכרח להשתלב במערכת עיתונאית ולצבור ניסיון בעשייה עיתונאית יומיומית".

קודם כל ניסיון תעסוקתי

מאיה קרבט, דוברת קשת, מתקשה אף היא למצוא יתרון ייחודי לתואר בתקשורת. כשהיא נשאלת אילו תכונות היא תחפש בין מועמדים לעבודה בחברה שלה, היא מעניקה את הציון הגבוה ביותר למועמד אינטליגנטי ובעל מוטיבציה גבוהה, ומציינת שתעריך מישהו בעל יכולת שכנוע, שיודע להציג את עצמו ובטוח בעצמו.

ומה עם תואר בתקשורת? לדבריה, זה מה שאומרים ביידיש 'נישט א-הין, נישט א-הער', לא לכאן ולא לכאן. צריך, אבל לא מחייב". ובכל זאת, היא מעריכה כי קרוב למחצית מעובדיה הם בעלי תואר בתקשורת.

תואר יותר מעשי בתקשורת היא דווקא תעריך: "לפני יומיים היה אצלי בחור שלמד בבינתחומי והיה נראה לי שהוא הבין הרבה דברים והיה בתוך הסצנה, אולי כי הוא עבד בפרקטיקה".

לירון מרוז, משנה לעורך אתר וואלה, הוא דווקא בעל שני תארים בתקשורת - תואר ראשון במכללת ספיר ותואר שני באוניברסיטת בר-אילן. ובכל זאת, הוא אומר כי "באופן כללי, כמובן שאין מה להשוות בין ניסיון תעסוקתי לניסיון אקדמי. הראשון חשוב לאין שיעור יותר מהשכלה". גם מבחינת קבלה לעבודה, ניתן ללמוד עד כמה לתואר אקדמי בתקשורת אין רלוונטיות רבה. בוואלה עצמו מרוז נמצא רק חצי שנה, אבל בעבודתו הקודמת, בעיתון "הארץ", היו לדבריו מעט בוגרי תואר בתקשורת.

אבל מרוז עושה הבחנה בין תואר מעשי, דוגמת זה שעושים במכללת ספיר שבשדרות, לתיאורטי יותר, כפי שמקובל באוניברסיטאות. לדבריו, "יש מוסדות אקדמיים שנותנים לימודים מעשיים ויש את אלה עם הלימודים התיאורטיים. במקומות עם הלימודים המעשיים, אם עשיתי למשל פרויקט גמר של סרט דוקומנטרי, אז התנסיתי בתחקיר וראיונות. לפני כמה חודשים הייתי שופט בפרויקט גמר במסלול לעיתונות, והסטודנטים שם עשו דברים מאוד איכותיים. בהתייחס לעולם שבחוץ, הם רכשו מיומנויות, וזה משפיע".

ובכל זאת, גם בלימודים התיאורטיים מרוז מוצא ערך, גם אם משני ונפוץ פחות: "זה מועיל אם אתה מרים לפעמים את הראש ומסתכל קצת מלמעלה על העבודה שלך ושואל שאלות, כמו מה התפקיד שלי כעיתונאי, אם אני יוצר סדר יום, למי אני כותב וכו'. אם למדת תקשורת והקשבת טוב, אתה עיתונאי הרבה יותר טוב. אבל אתה יודע - ברגע שלמישהו אין ניסיון תעסוקתי, הוא בנחיתות, ובכל זאת גם ההתרשמות האישית דומיננטית מאוד".

גם אילן דה פריס, סמנכ"ל התוכן של רשת, מוצא חשיבות בינונית ומטה לתואר אקדמי בתקשורת. לדבריו, "ברשת, מישהו עם ניסיון אמיתי בעיתונאות חוקרת, עם יכולת ורבלית ו'עובר מסך', שיודע לספר סיפור, הוא הרלוונטי ביותר". גם מוטיבציה רבה חשובה בעיניו יותר וכן כריזמה, יכולת ניהול, עבודה בלחץ ו"יכולת לתת דליוורי בזמן קצר". והוא מסכם: "הכי חשוב זה ניסיון. יכולת מוכחת, ביטחון עצמי וידע". מהי בכל זאת ההשכלה הרצויה לדעתו? בכל הנוגע אליו, במסגרת רשת. דה פריס: "הכניסה לעולמות מעשיים של טלוויזיה, כמו עוזר הפקה ועוזר במאי, עוברת בלימודים בהברזל 23 - בית-הספר למקצועות הטלוויזיה שלנו. בכלל, בית-הספר נולד כחוליה מחברת ומקשרת בין היכולת ליישם את הלימודים התיאורטיים בעשיית טלוויזיה - וזו המהות של הדוקטרינה כולה".

אם כבר תואר - אז לא בתקשורת

בכיר בעולם החדשות בטלוויזיה מנסה גם להסביר אילו תכונות הוא בוחן אצל המועמדים לעבודה. בעוד שתואר בתקשורת בעיניו חשוב אך לא הכרחי, ניסיון בעיתונות, תחושה שהמועמד אינטליגנטי ובעל מוטיבציה, הם בעיניו נתונים חשובים מאוד ואף בסיסיים.

לדבריו, "תלוי לאיזה תפקיד המועמד מגיע. אם התפקיד הוא ראשון, זוטר יחסית, והוא נכנס לתוך מערכת שתדע ללמד אותו, אז הכי חשוב זה המון מוטיבציה, הבנה בסיסית לאן הוא נכנס ואינטליגנציה. להבין עניין. אני קורא לזה חדות, אנשים שמבינים מהר ויש עם מה לעבוד. בתפקידים בכירים יותר, כמו כתבים, מנהלים, עורכים, צריכים להביא משהו מעבר - ניסיון. גם השכלה אקדמית מועילה, אבל לא רק".

- יש יתרון למי שבא עם תואר בתקשורת לעומת תארים אחרים?

"אם זה לתפקיד עורך, אז זה יותר חשוב, אבל בתפקיד כתב, ודאי בתפקידים ראשונים, זה לא משנה. לניסיון מעשי יש יתרון, במהלך הלימודים או מקום אחר, אתה (המראיין - י.מ.) מסתכל על מה שהאדם עשה".

אורי לוי, לשעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון וכיום ראש חטיבת הספורט ברשות, מייחס, כך נדמה, חשיבות פחותה במיוחד לתואר בתקשורת. הוא יעדיף לקבל עבודה בעיתונות גם בעלי תארים שכלל אינם קשורים לתקשורת.

לגישתו, תואר אקדמי דווקא חשוב, אבל השאלה היא איזה תואר: "אני מייחס יותר חשיבות לעצם התואר. יש תארים שיותר חשובים מתואר בתקשורת, למשל במשפטים. תקשורת זה תוך כדי עבודה. משפטים לעומת זאת נותן תרומה אדירה. זה ידע מעשיר, שמעניק תרומה ממשית מבחינת היכולת לעשות את העבודה. גם תואר כלכלי, כמו מינהל עסקים, תורם המון. ככה אתה מגיע רחב אופקים. תואר בתקשורת לעומתם הוא די כללי, ופה דווקא המיקוד עוזר". הדברים עומדים גם במבחן התוצאה, ולוי אומר שלהערכתו רק חלק קטן מאוד מהמתקבלים לעבודה הם בעלי תואר בתקשורת.

גם בתוך הקונטקסט הזה תואר בכלל אינו הגורם החשוב ביותר בעיני לוי. ניסיון בתחום יהיה בעיניו חשוב בהרבה וגם תחושה שהמרואיין אינטליגנטי, אם כי "זה הפקטור הכי מטעה. המועמד לעבודה עשוי להיראות כזה, אבל בסוף יהיה חרא של עיתונאי", ושהוא בעל מוטיבציה גבוהה - "זה פקטור דרמטי. אדישים, בלי פלפל בטוסיק, גם אם כל הפקטורים האחרים הם הכי גבוהים, לא אקבל לעבודה".

ואחרי כל אלה, לוי חש שגם לאחר שהוא משקלל את כל הגורמים שציין, העיקר הוא שאי אפשר לדעת הכל על מרואיין בריאיון עבודה קצר: "בסוף אין חוכמות. המדידה של איכות העובד תיעשה לאורך זמן. להעריך באמת אפשר רק לאחר כמה חודשים".

- תואר מעשי בתקשורת מועיל בעיניך יותר?

"את זה אני כן אעריך. זה חשוב. מי שגמר תואר בטלוויזיה ויש לו ידע בעריכה ובכתיבה של טקסטים - זה כן ישפיע עליי. בהחלט. תואר בתקשורת זה ידע כללי. זה חשוב, אבל תואר ממוקד בטלוויזיה וקולנוע משכנע הרבה יותר".

גם טיפת מזל לא תזיק

- למי שרוצים להיכנס לעולם העיתונות וניצבים עתה בפני שלב הלימודים האקדמיים, מהי הדרך המיטבית להגשמת המטרה?

קרבט מעבירה מסר ישיר: "נסו להתקבל כסטאז'רים. זו הדרך הטובה ביותר".

מרוז: "ברור שמי שרוצה לעסוק בתקשורת וגם ללמוד, שיעשה תואר בתקשורת. שינסה כמיטב יכולתו להתחיל לצבור ניסיון מעשי תוך כדי הלימודים, גם אם בעמדות לא בכירות. אם יעשה זאת, כשיבוא עם ניסיון תעסוקתי ותואר יהיה לו הרבה יותר קל להשתלב".

דה פריס: "זה תלוי בסגנון האישי. יש אנשים שבוער להם ליצור ולהם הייתי ממליץ על עבודת רגליים בין ההפקות השונות. יש אנשים שבוער להם ללמוד ולהבין, ולהם הייתי ממליץ ללמוד תואר ראשון בלימודי תיאטרון, טלוויזיה, קולנוע או תקשורת - ולהתקדם משם לברזל 23. זאת דלת כניסה מצוינת".

לוי: "הייתי מציע להם קודם כל לגמור את הלימודים, כי לפני זה הסיכוי להתקדם ממש הוא נמוך וכדאי להתמקד בתואר פרקטי, שיש לך ידע בתחום מסוים, כשאתה מציג את עצמך בפני מישהו שמגייס אנשים.

"חוץ מזה, צריך לאתר את המקומות שיש סיכוי שיצמחו בתקופה הקרובה ויש סיכוי שירצו שם אנשים בתפקידים עיתונאיים, למשל בנוגע לתוכניות להקמת ערוץ חדשות או ערוץ חדשות בערבית. כל השאר זה קצת מזל, אם התפנתה משרה פה או שם".

הפקולטה למדעי הברנז'ה

באיזה בית-ספר תשדרו כבר בשנה הראשונה ללימודים, לאיזה מוסד הכי הרבה בוגרים שהשתלבו בתעשייה, איפה תיבחנו על-ידי מוטי מורל ובאיזו מכללה יש לכם סיכוי לשבת בקפטריה עם מרב מיכאלי. "פירמה" ממפה את המוסדות הבולטים ללימודי תקשורת בישראל. תקשורת להמונים

הברזל 23 // ללמוד אצל אברי גלעד

מה לומדים: בית-הספר למקצועות הטלוויזיה של זכיינית ערוץ 2 רשת הוקם בשנת 2007 במטרה להכשיר עובדים למקצועות התוכן בטלוויזיה. בברזל 23 שני מסלולי לימוד: מסלול ללימוד תוכן וטלוויזיה ומסלול ללימודי הגשה.

מי מלמדים: דנה וייס, רפיק חלבי, אורי פז, קובי מחט, גדי סוקניק ואסף אשתר. בראש בית-הספר עומד מייסדו, אברי גלעד.

הסטודנטים: כ-60 תלמידים, 40 במסלול ללימודי תוכן וטלוויזיה, ו-20 במסלול ללימודי הגשה.

שיעור המשתלבים בתעשייה: 65%.

עלו כיתה בבית-ספרנו: תום כספי, עורך "העולם הבוקר", אופיר רייכמן, לשעבר עורך "פגוש את העיתונות", ומוריה לפיד-קור, כתבת "מבט".

שכר לימוד: 9,000 שקל למסלול התוכן, 12 אלף שקל למסלול ההגשה.

ספיישלים: בית-הספר מעניק מלגות עבודה למצטיינים, ומאפשר להם להשתלב באמצעותן בעבודה במימון רשת לכמה חודשים, באחד מכלי התקשורת המובילים. שווה.

מינוסים: הלימודים מצומצמים לעולם הטלוויזיה בלבד, ומבחני הקבלה - הכוללים ריאיון ואודישן מצולם - הם מהקפדניים בתעשייה.

למה כן: בגלל החיבור לרשת. במקום ללמוד תיאוריות משמימות בקורסי מבוא, כאן יורדים ממגדל השן לשטח.

למה לא: בגלל החיבור לרשת. תנו לנו את אבק הכוכבים של קשת, ואנחנו מיד מצלמים אודישן ועומדים בתור להירשם.

בשורה התחתונה: למי שחולם להשתתף ב"1 נגד 100" - אבל כמגיש.

כותרת // הציון בהשמת בוגרים: 84%

מה לומדים: בכותרת דוגלים בשילוב בין התיאורטי למעשי, והתלמידים עוברים סדנאות מעשיות בתחום הכתיבה, האינטרנט, הרדיו והטלוויזיה. בית-הספר פועל באוניברסיטת תל אביב ומחייב את שילוב לימודי התקשורת בלימודים אקדמיים.

מי מלמדים: קובי מידן, נורית דאבוש, צבי יחזקאלי, רענן שקד, ברוך קרא, רפי מן, גיא מרוז ואורלי וילנאי.

הסטודנטים: כ-140 בשנה.

שיעור המשתלבים בתעשייה: הגבוה ביותר בתעשייה - כ-84%.

עלו כיתה בבית-ספרנו: איילה חסון, ענת גורן, צבי יחזקאלי, רמי שני, ניר דבורי, יוסי יהושוע ועוד רבים.

שכר לימוד: לימודי התעודה ותואר ראשון עולים כ-9,600 שקל לשנה. מסלול מקוצר של שנה אחת עולה 25 אלף שקל. מסלול לשנתיים, המיועד לסטודנטים לתואר שני, עולה 8,330 שקל לשנה.

ספיישלים: בוועדת ההיגוי חברים נחום ברנע ואיתן הבר. כבוד.

מינוסים: הלימודים ארוכים ושכר הלימוד גבוה.

למה כן: בית-הספר מנצל את מעמדו ואת הקשרים של בוגריו כדי להפנות את התלמידים לראיונות כבר בעת הלימודים. אחרי שתתקבלו, תוכלו להחליף חוויות מבית-הספר עם הקולגות במקום העבודה. תודו שתמיד רציתם לנהל סמול טוק עם איילה חסון.

למה לא: התשלום עבור הלימודים הוא בנוסף לתשלום עבור הלימודים האקדמיים.

בשורה התחתונה: למי שתחושה של סיירת עושה לו את זה.

עבודי קריאייטיב // חזק בפרסום

מה לומדים: לעבודי מטרה אחת: ללמד את התלמידים איך עובד עולם הפרסום בתכל'ס. התלמידים מתרגלים עבודה מול לקוחות מהתעשייה, ויוצאים לסיורי שטח. הם גם מתרגלים התנהלות בצוות של אנשי קריאייטיב ופרסומאים.

מי מלמדים: הקופירייטרית והסופרת דלית אורבך מנהלת את מסלולי הקופירייטינג והארטדיירקשן, והכתב-שחקן יובל אברמוביץ' מנהל את מגמת עיתונאות ויחסי ציבור. מרצים נוספים: נעה ידלין, נורית קנטי, זיו לנצ'נר, שירלי גליק ועטרה אופק.

הסטודנטים: 45 סטודנטים במחזור.

שיעור המשתלבים בתעשייה: 80 אחוז.

עלו כיתה בבית-ספרנו: אייל גור, סמנכ"ל קריאייטיב בחברת המגזרים של מקאן-אריקסון וקובי אריאלי.

שכר לימוד: החל מ-4,900 שקל (ללימודי סטיילינג) ועד 41,580 שקל (ללימודי ארטדיירקשן). לימודי עיתונאות עולים כ-14,900 שקל, יחסי ציבור - 13,900 שקל, ניהול שיווק ופרסום דיגיטלי - כ-18,900 שקל.

ספיישלים: בתום הלימודים מפיקים מגזין עם העבודות שעשו הבוגרים ושולחים אותו לבכירים בתעשייה.

מינוסים: הביקוש גבוה, וקשה להתקבל.

למה כן: מקבלים סיוע מקצועי.

למה לא: הלימודים בכל המסלולים, למעט ארטדיירקשן, אורכים כעשרה חודשים, פעמיים בשבוע. ביחס הפוך לאורכם, שכר הלימוד גבוה במיוחד.

בשורה התחתונה: למי שאין לו זמן, אבל יש לו כסף.

ACC תרצה גרנות // להיות דנה ספקטור או אשכול נבו

מה לומדים: ב-ACC מתבססים על לימודים פרקטיים. התלמידים עורכים תרגילים ופרויקטים עם לקוחות מהתעשייה, וכך צוברים ניסיון ומהדקים קשרים עם מעסיקים פוטנציאליים.

מי מלמדים: בכירים ו"לשעברים" בענף הפרסום, דוגמת יאיר זיסר. המשורר מאיר גולדברג והסופר אילן שיינפלד מעבירים סדנאות כתיבה יצירתית.

הסטודנטים: 80-90 סטודנטים בשנה.

שיעור המשתלבים בתעשייה: 80-90 אחוז מהקופירייטרים בארץ הם בוגריו.

עלו כיתה בבית-ספרנו: דנה ספקטור, עיתונאית "ידיעות אחרונות", עופר יער מבעלי ברוקנר נטע יער, הסופר אשכול נבו, ניב חורש, סמנכ"ל קריאייטיב בראובני פרידן, ורובי ניסן, סמנכ"ל קריאייטיב בענבר מרחב שקד. גם גיא בר, משנה למנכ"ל גיתם; צור גולן, מנכ"ל משותף בשלמור-אבנון-עמיחי ויורם לוי, מנהל הקריאייטיב בבאומן-בר-ריבנאי.

שכר לימוד: לימודי תעודה לקופירייטינג פעמיים בשבוע במשך שנה עולים 17 אלף שקל. ניתן להירשם לקורסים בכתיבה שיווקית, אינטרנט ומדיה חברתית וסדנאות כתיבה - בתשלום נוסף ומשתנה.

ספיישלים: מסלול ללימודי קופירייטינג לחרדים.

מינוסים: הביקוש גבוה, קשה להתקבל ושכר הלימוד לא זול כלל.

למה כן: תסתכלו על רשימת הבוגרים ותבינו לבד.

למה לא: כי תרצה גרנות איננה.

בשורה התחתונה: למי שאוהב משחקי מילים, ובכלל, מתרפק בגעגוע על סלוגנים כמו "לא טעית - זהו ויטה".

הבצפר // עבודה מעשית ב-30% מהשעות

מה לומדים: בבצפר ניתן ללמוד במגוון רחב של מסלולים - מתקציבאות, פלנינג וקופירייטינג, דרך דוברות ויחסי ציבור, ועד שיווק וגרפיקה. חלק ניכר משעות הלימוד, כ-30 אחוז, מוקדש לעבודה מעשית, במהלכה מתנסים התלמידים בפרויקטים עצמאיים ומול לקוחות בתעשייה.

מי מלמדים: לכל מסלול מרצים מעולם התוכן הרלוונטי בתעשייה. בין המרצים: אייל לינור (לשעבר בכיר במקאן-אריקסון) ועופר גולן ורוני אפלבוים שמנהלים את מסלול הקופירייטינג.

הסטודנטים: כ-450 סטודנטים מדי שנה, בכעשרה מסלולים.

שיעור המשתלבים בתעשייה: משתנה ממסלול למסלול. למשל, במסלול פלנינג ותקציבאות יש 71 אחוז הצלחה בהשמה, במסלול הקופירייטינג 31 אחוז, במסלול פרסום ושיווק לאינטרנט 90 אחוז ובמסלול הפקת הפרסומות 58 אחוז.

עלו כיתה בבית-ספרנו: אדם פולצ'ק, מנכ"ל משותף בשלמור-אבנון-עמיחי, ודורי בן-ישראל, שהקים עם שותף את הבלוג "המזבלה", המסקר את ענף הפרסום הישראלי.

שכר לימוד: מ-7,900 שקל לקורס בסיסי ועד 17 אלף שקל לקורס קופירייטינג.

ספיישלים: שלוחה חרדית ללימודי פרסום, שיווק ויחסי ציבור בבני ברק.

מינוסים: הביקוש עולה, ובהתאם לכך קטנים הסיכויים להתקבל ללימודים ולמצוא עבודה עם סיומם.

למה כן: בשפת הפרסומאים, יש כאן מהלך של 360.

למה לא: תחושה של פלצנות יתר, כיאה לענף.

בשורה התחתונה: למי שלא מזפזפ כשעוברים לפרסומות.

הקריה האקדמית אונו בשילוב הבצפר שיתוף-פעולה לתואר ולתעודה

מה לומדים: זוהי תוכנית יחידה מסוגה בארץ ללימודי תואר ראשון בפרסום ותקשורת שיווקית. התוכנית נפתחת לראשונה השנה (2011-2012), והיא משלבת לימודים אקדמיים ולימודים מעשיים באמצעות שיתוף-פעולה בין הקריה האקדמית אונו והבצפר. מדובר במסלול תלת-שנתי ללימודי תואר, כאשר בשנה השלישית משולבים גם לימודי תעודה בבצפר, הכוללים סדנאות מעשיות בשלל תחומים. במהלך הלימודים ייפגשו תלמידי התוכנית עם בכירי עולם הפרסום והדיגיטל, ובסיומם יכין כל תלמיד פרויקט סיום בשיתוף הבצפר.

מי מלמדים: בראש התוכנית עומדים פרופ' מיכאל פרי וד"ר מיכל שפירא. בנוסף לסגל המרצים של הבצפר, מלמדים פרופ' ירון זליכה ופרופ' אריה גביוס.

הסטודנטים: 80 סטודנטים שנבחרו בקפידה מבין מאות מועמדים.

שכר לימוד: 26 אלף שקל.

ספיישלים: התלמידים יעברו בסיום המסלול סדנת השמה, אשר תסייע להם במציאת עבודה ותכנון קריירה בתעשייה. אלה שירצו, יוכלו להמשיך במסלול ישיר לתואר שני במינהל עסקים בקריה האקדמית אונו.

מינוסים: כיוון שמדובר בתוכנית חדשה, עדיין אין לה קבלות בשטח ואי אפשר לדעת איך יסתכלו על בוגריה בתעשייה.

למה כן: אין כמו התלהבות של משהו חדש.

למה לא: קצת מלחיץ להיות שפן ניסיונות.

בשורה התחתונה: למי שאוהב לנסות דברים חדשים ולרוץ לספר לחבר'ה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות