"אתה עצור בחשד לרצח. יש לך זכות להיוועץ בעורך דין. כל מה שתאמר עלול לשמש נגדך בבית המשפט". זה אמנם נשמע הרבה יותר טוב באנגלית, אך זה נכון גם בישראל. מעכשיו, נכון בחלקו.
בפסק דין שיצא עתה מבית המשפט העליון, ושיגרום "כאבי ראש" למשטרת ישראל, זוכה זכותו של חשוד להיוועץ בעורך דין לחיזוק משמעותי. "לכל אדם עומדת הזכות להיות מיוצג בידי עורך דין על-פי בחירתו. על חוקרי המשטרה לכבד זכות זו ולאפשר הגשמתה ללא הצבת מכשולים שלא לצורך תוך ניצול לרעה של סמכויות שהוקנו להם בחוק לדחות את מועד הפגישה בין הלקוח לבין עורך דינו... מקום בו סמכויות המשטרה למניעת מפגש בין נחקר לעורך דינו תנוצלנה לרעה יהיה... מקום לפסול את ההודאה נוכח גבייתה בנסיבות הפוגעות בהוגנות ההליך... עצם חומרת העבירה אינה יכולה להצדיק את הכשרת הראיה שהושגה באופן הסותר את הזכות להליך הוגן", זו הבשורה.
פסק הדין ניתן בערעורו של סולימן אל עוקה על הרשעתו בעבירת רצח, שבגינה הושת עליו מאסר עולם ופיצוי כספי למשפחת הנרצח.
החוקרים מנעו פגישה עם עורכת הדין
על-פי כתב האישום, חברו אל עוקה ואחרים מבני משפחתו לרצוח גבר ממשפחת סירחאן, כנקמה על רצח אחיו של אל עוקה, 4 שנים קודם לכן. בעקבות תכנון מוקפד, תקפו בני המשפחה את הקורבן וגרמו לו לחבלות קטלניות, באמצעות סכינים וגרזן. על-מנת לבצע ווידוא הריגה, שיסף אל עוקה את גרונו של הקורבן, לאחר שזה חדל לנוע.
כ-20 ימים לאחר מכן, הסגיר אל עוקה את עצמו למשטרה, בתמורה לשחרור אביו ואחיו, שנעצרו בחשד לביצוע הרצח. תחילה, הכחיש אל עוקה את מעורבותו ברצח. מדובב שהוכנס לתאו הצליח לרכוש את אמונו, והציע לו לשטוח בפניו את פרטי האירוע, לרבות פרטים מוכמנים, על-מנת שהלה יבדה ראיות, שיובילו את המשטרה לעבר אדם אחר. כתוצאה מכך הודה אל עוקה בפני המדובב, ואף מסר בידיו פתקים בכתב-ידו, ובהם פרטי המעשה ומעורבותם של בני משפחתו ברצח.
או אז הוכנס אל עוקה לחדר החקירות, שם הוא פגש את חוקריו, ועמם את המדובב, לבוש בגדי שוטר. אל עוקה ביקש, שוב ושוב, להיפגש עם באת-כוחו. בתגובה הודיעו לו החוקרים, כי לא יהיה בידה לחלצו מן המבוך. הם איימו עליו, כי ככל שיעמוד על דרישתו זו, הוא יועבר לידי השב"כ, להמשך החקירה. הם טענו בפניו, שבהודאתו בפני המדובב הוא "קבר את כל המשפחה", והציעו לו לקשור רק את עצמו, ולא את בני משפחתו, לרצח. כאשר אל עוקה חזר ודרש להיפגש עם עורכת דינו, השיבו לו החוקרים, כי רק כספו מעניין אותה, וכי היא לא מעוניינת לסייע בידו. הם הסבירו לו, כי פגישתו עם עורכת הדין עלולה לשבש את החקירה והוצעה לו עסקה, שבמסגרתה הוא יודה באשמה, בתמורה לכך שבני משפחתו ינוקו מכל חשד.
סופם של דברים, שאל עוקה הודה ברצח, תוך שהדגיש כי ביצע אותו לבדו, ואף שחזר אותו לעיני החוקרים. רק אז התאפשר לו להיפגש עם עורכת דינו. מפגש זה הוביל לחזרתו בו מן ההודאה. אל עוקה טען, כי שיקר בנוגע לרצח, וכי עשה כן מפאת פחדו מאיומי החוקרים.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יהודית אמסטרדם, דחתה את טענתו בנוגע לכך, שההודאות, בפני המדובב ובפני החוקרים, לא היו קבילות, מאחר שהן הוצאו ממנו בלחץ ובאיומים. היא אבחנה בין נסיבות המקרה לבין נסיבות "פרשת יששכרוב", בה נפסלה הודאת הנאשם, מאחר שלא התאפשר לו להיוועץ בעורך דין, וקבעה כי שם היה מדובר בעבירה קלה של החזקת סם לשימוש עצמי, ולא בעבירה של רצח.
בערעורו לבית המשפט העליון, טען בא-כוחו של אל עוקה, עו"ד ויסאם נבואני, בין היתר, כי לא היה מקום לקבל את הודאתו בפני חוקרי המשטרה, זאת לאור העובדה, שהם לא אפשרו לו להיפגש עם באת-כוחו.
השופט ניל הנדל (בהסכמת השופטים סלים ג'ובראן ויורם דנציגר) סקר את מפת ההתייחסות לקבילותן של ראיות, שהושגו בדרך פסולה, כפי ששורטטה מחדש בהלכת יששכרוב האמורה. הוא הציג את השינוי, שחל עם השנים בהשמת הדגש, בנוגע לקבילות הודאת נאשם, מהגנה על אמינות ההודאה, לעבר הגנה על רצונו החופשי של הנאשם. "ההגנה על רצונו החופשי של הנאשם הפכה לתכלית עצמאית, שפגיעה בה עלולה להביא לפסילת קבילותה של ההודאה", אזכר.
"בית המשפט רשאי לקבוע כי ראיה במשפט פלילי אינה קבילה, אם הגיע לכלל מסקנה כי הראיה הושגה שלא כדין, ושימוש בה במשפט ייצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן, שלא בהתאם לתנאיה של פסקת ההגבלה", המשיך הנדל ואזכר את הלכת יששכרוב, שנוסדה על בסיס חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
באותה הלכה התאפשרה לבית המשפט הפעלת שיקול-דעת, בהתחשב בנסיבות המקרה, ובין היתר בחומרתה של העבירה הנדונה. "בענייננו, עסקינן בעבירת הרצח", המשיך הנדל. "האינטרס הציבורי לחשיפת האמת ובמלחמה
נגד עבריינות זו רב ביותר. זהו אחד המרכיבים באותה נוסחת איזון דלעיל. יש להשתמש בכל דרך ראויה לחשיפת האמת, להוכחת אשמתו של נאשם ולמיצוי הדין עמו. ואולם כאמור, מבלי לפגוע בזכויותיו של הנאשם באופן הנוגד את פסקת ההגבלה המצויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
ואם כן, האם בשלילת זכות ההיוועצות בעורך דין יש משום פגיעה בזכותו החוקתית של הנאשם להליך הוגן? לתשובה לשאלה זו נעזר הנדל בפסק דין קודם, בעניין יוני אלזם ז"ל. גם שם גרמו המדובבים לחשוד לפקפק בעצתו של סנגורו וכתוצאה מכך הוא ויתר על זכות השתיקה והודה במיוחס לו. "קיים מקום לדעתי לפסול את הודאתו של המערער בפני החוקרים. זאת, נוכח מכלול האירועים שאירעו בעת מתן ההודאה, ונבעו רובם ככולם משלילת זכות ההיוועצות", חרץ הנדל.
פגיעה בזכות למשפט הוגן
הוא תיאר את מכבש הלחצים, שהופעל על אל עוקה, טרם הודאתו, תוך מניעת מפגש בינו לבין עורכת הדין שלו ותוך השחרת שמה בפניו, עד כי הוא "נשבר" והודה. "מקבץ הטכניקות שנקטו החוקרים בתיק זה אף עולה על הגישה החקירתית שנפסלה בעניין אלזם", קבע הנדל. "נפגעה באופן מהותי זכותו של המערער למשפט הוגן. אופיה של הפגיעה מצא את ביטויו בעצמת כוחם של החוקרים נגד יכולתו של המערער לממש את זכות ההיוועצות עם עורך דין במהלך החקירה", הוסיף.
"מצאתי לנכון להסתייג מהגישה המעניקה משקל ממשי בנוסחת האיזון לחומרת העבירה", הדגיש הנדל את חדשנות פסיקתו, והביא לקצה את ההלכה, שהעניקה משקל מכריע לחומרת העבירה, בבחינת תוצאות מניעת ההיוועצות בעורך דין על קבילות ההודאה.
"תפקידו של הייצוג המשפטי בהליך הפלילי הוא למנוע פגיעה בהליך הוגן תוך העמדת הנחקר על זכויותיו", החרה השופט דנציגר החזיק אחרי הנדל, והדגיש את חובתה של המשטרה לאפשר את המפגש עם עורך הדין "ללא דיחוי". דנציגר הצטרף לחדשנותו של הנדל וקבע כי "עצם חומרת העבירה אינה יכולה להצדיק את הכשרת הראיה שהושגה באופן הסותר את הזכות להליך הוגן".
קביעות עקרוניות אלה, אשר ישפיעו, ללא ספק, על התנהלות חוקרי המשטרה מעתה ואילך, לא סייעו לאל עוקה. אף שהודאתו בפני החוקרים נפסלה, קיבל העליון את הודאתו המפורטת בפני המדובב, והותיר את הרשעתו על כנה. (ע"פ 5956/08).