הצעקות בירכתי מליאת הכנסת נשמעו היטב: יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, זעם על ראשי הקואליציה בטענה שאינם מקיימים את ההסכם הקואליציוני עם החרדים - לטובת חיזוק הקשר עם ישראל ביתנו. זמן קצר לפני כן התנהל דיון קולני לא פחות בצד השני של המבואה, אך עם שחקנים אחרים. הפעם היה זה תורם של אנשי סיעת ישראל ביתנו, שהרימו קול לאחר שלטענתם הקואליציה נכנעת לש"ס, על חשבונם.
לצדדים היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שיפרוץ משבר קואליציוני סביב הסוגיה. בשלב הזה, לצד יו"ר הקואליציה, נקראה אל הדגל יועצת ראש הממשלה לענייני הכנסת, פרח לרנר. 24 שעות אחר כך הקולות הלוחמניים נשמעו קרביים הרבה פחות. בשורת שיחות שקיימה עם השרים ועם הח"כים מהסיעות השונות, הצליחה לרנר ללכת בין הטיפות וללהטט בין האיומים של ישראל ביתנו לזעקות השבר של ש"ס ושל יהדות התורה.
לרנר, 34, היא הצינור שמחבר בין ראש הממשלה לכנסת. למעשה היא נציגתו האישית של בנימין נתניהו במשכן, ותפקידה לשמור על האינטרסים שלו ושל הממשלה. קשה שלא להבחין בה, בהיותה האישה היחידה שפוסעת לצד ראש הממשלה בפמליה. הברט האופנתי שהיא עוטה לראשה הפך לסימן ההיכר הרשמי שלה, שאף הפך מוקד להלצות מצד חברי הכנסת והשרים, שנוהגים לשייך אותה בכל בוקר לחיל אחר, על-פי צבע הכומתה.
אבל צחוק בצד, השרים והח"כים יודעים היטב שסיכום עמה שווה ערך להבטחה של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. היא זו שמקשרת ומתאמת בין נתניהו לבין חברי הכנסת והשרים, בין משרד ראש הממשלה לבין ועדות הכנסת; בין הגורמים המקצועיים בפרלמנט לבין אלה שבמשרדי הממשלה השונים. היא שמקדמת את הרפורמות ואת יוזמות החקיקה, פותרת משברים, סופרת אצבעות להצבעות, סוגרת קצוות ותופרת דילים. היא הכתובת לטלפונים, לתלונות, לבקשות, ואף לאיומים קואליציוניים - ולפתחה גם ישחרו הח"כים כדי לקבל חמש דקות עם נתניהו או להחליף עמו מילה במליאה.
"יש דברים שלא צריכים להגיע לראש הממשלה כדי לפתור אותם", מעיד גפני. "היא כישרונית וחרוצה. פרח מהווה כתובת לכולנו להציף בעיות לפני שהן מתפרצות, וגם לסייע בפתרון הסוגיות. היא תורמת רבות לדיונים, ותרומתה לראש הממשלה ולחברי הקואליציה לא תסולא בפז".
גם לנגיד בנק ישראל סטנלי פישר יש מילים טובות: "התפקיד של פרח מאוד מאתגר, והיא מבצעת אותו עם חיוך ובאופן מאוד נעים ויעיל. התרשמתי ממקצועיותה הרבה, ומכך שהיא מכירה היטב את הנפשות הפועלות, מה שמסייע לה לבצע את תפקידה באופן אפקטיבי מאוד. אנחנו בבנק ישראל, ואני באופן אישי, מאוד מעריכים את יכולתה המקצועית ואת התרומה שלה לעבודת הממשלה והכנסת, כמו גם את הדרך הנעימה שבה היא עובדת ומצליחה בתפקידה החשוב".
במליאה משמשת לרנר בין היתר גם כמשקית ת"ש, ומעדכנת את ראש הממשלה בעניינים אישיים של הח"כים - למשל ימי הולדת או מחלה של בן משפחה. היא דואגת שנתניהו יגיד מילה טובה פה, יזרוק מילה טובה שם. לא במפתיע רכשה לרנר את אמונם של חברי הכנסת מכל קצות הקשת הפוליטית. פעם היא צריכה את תמיכתם ברפורמה חדשה, ופעם הם צריכים אותה כדי לקדם הצעות חוק משלהם. ההבנה הפוליטית שלה, כמו גם היכולת לפתור משברים ולתת לכולם את התחושה שהם יוצאים מנצחים, הביאה את לרנר לצבור כוח רב. "תמיד היה לי ברור שזה המסלול שאני מחפשת", כך לרנר.
"אוהבת את האדרנלין"
לרנר חברה בלשכת נתניהו מהיום הראשון להקמת הממשלה, אולם את דרכה הפרלמנטרית החלה בכלל כעוזרת פרלמנטרית של ח"כ זבולון אורלב (מפד"ל), שכיהן אז כיו"ר ועדת החינוך. זה היה לפני 11 שנה, והיא המשיכה עם אורלב למשרד הרווחה כשהפך לשר, וכיהנה כראש לשכתו. "במסגרת התפקיד נחשפתי לעבודת הממשלה, להליך קבלת ההחלטות בממשלה, ולהנעת תהליכים שלפעמים אורכים שנים", מסבירה לרנר, שבתפקיד הבא שלה הייתה היועצת לענייני ממשלה וכנסת של אבי דיכטר, השר לביטחון פנים בכנסת הקודמת.
השלב הבא היה לשכת ראש הממשלה - תפקיד תובעני, ודאי לאם לשניים. "לא אסתיר את העובדה שאני מכורה לעבודה", מודה לרנר. "אני בהחלט אוהבת לעבוד, ובתקופות רגועות יותר, בפגרת הכנסת, אני מרגישה חוסר ובאופן טבעי מתח העבודה יורד. מי שבוחר במסלול כזה מביא בחשבון מראש את השלכותיו על אופי החיים. מדובר בבחירה במודע. מצד שני, למדתי שחייבים להציב גבולות גם בעבודה כדי לא להקריב את החיים האישיים והמשפחתיים. חשוב לי לשלב בין אימהות לקריירה".
לא פעם חברי הכנסת מוצאים את לרנר, גם באמצע הלחץ והעומס של ההצבעות בכנסת, מזמינה פיצה לילדים הביתה, לבקשתם. "ברור שכדי להצליח בתפקיד כזה חייבים לקבל תמיכה מהבית, ולמזלי בעלי (איש יחסי הציבור אבי לרנר), שעובד לא פחות קשה ממני, מוצא את הזמן לעזור ולסייע. למרות שעות העבודה המטורפות אני לא מוותרת, ובבוקר לוקחת את הילדים לגנים. בשעות אחר הצהריים יש מטפלת קבועה שמוציאה את הילדים, וכמובן הסבתות נרתמות בעת הצורך. סופי שבוע מוקדשים למשפחה. יש תקופות שבהן אני לא ממש נמצאת בבית, כמו תקופת העברת התקציב בכנסת".
איך את מתמודדת עם לחצים? לפעמים תקלה קטנה שלך יכולה להביא למשבר קואליציוני.
"זו עבודה לחוצה, אבל אני בחרתי בה. נכון שלא לכל אחד זה מתאים, אבל אני עושה את זה מבחירה. אני אוהבת את האדרנלין, את הדינמיות, את העובדה שאין שגרה. אני 11 שנה בעסק הזה, ואף יום לא דומה לזה שקדם לו. גם חשוב לקחת הכול בפרופורציות, וכשאני מגיעה הביתה ורואה את הילדים הכול אצלי מקבל את הפרופורציות הנכונות - גם אם הראש שלי טרוד בדברים שעוד לא סגרתי למחר".
מרגש לעבוד עם ראש הממשלה?
"התפקיד שלי מרתק ומאתגר, ואני נהנית מכל רגע. זוהי אחריות גדולה וזכות. ראש הממשלה מקבל החלטות הרות גורל. התפקיד שלי הוא לסייע לו בתחום אחריותי כמה שאפשר. אין יום שאני לא לומדת ממנו משהו".
עד כמה נתניהו מעורב בענייני הכנסת?
"כשראש הממשלה נכנס למשכן אני מעבירה לו תדריך קצר מה עולה במליאה, מה נסגר בוועדות, ואילו דיונים רלבנטיים יכולים לעניין אותו. לפני כל דיון של ועדת השרים לחקיקה ראש הממשלה מתעדכן בחוקים רלבנטיים או בעייתיים שהוא צריך לדעת עליהם, או שדורשים את התערבותו. התפקיד שלנו, אנשי הלשכה, הוא לנסות ולפתור מראש בעיות אפשריות בתיאום בעלי תפקידים כמו יו"ר הקואליציה, השר המקשר, מזכיר הממשלה, מנכ"ל המשרד ואנשי אגף התקציבים באוצר. כשיש משבר שאני חושבת שראש הממשלה צריך להיות מעורב בו, אנחנו מעדכנים אותו אך משתדלים לבוא כבר עם פתרונות. במרבית המקרים טלפון שלנו לחברי כנסת מספיק, אך עם זאת יש סוגיות שרק ראש הממשלה יכול לפתור. לטלפון מראש הממשלה יותר קשה לסרב".
איך את קוראת לו?
"ראש הממשלה. אף פעם לא בשמו הפרטי".
"אין כאן סוגיה של מחנות"
לרנר מקפידה להתרחק ממחנאות ומתככים - לא עניין של מה בכך בלשכת נתניהו התזזיתית, שרק עכשיו גרעה את ראש הסגל נתן אשל ואת ראש מערך ההסברה יועז הנדל. "התמונה שמנסים לצייר לפעמים בחוץ שונה לחלוטין מהמציאות בפנים", כך לרנר. "בכל מקרה אני מנסה, כמו מרבית הלשכה, להתמקד רק בעבודה ולא לעסוק בדברים אחרים. אין כאן סוגיה של מחנות. כולנו עובדים כדי ליישם את מדיניות ראש הממשלה, ולפחות מבחינתי זה הדבר היחיד שמנחה אותי בעבודה, גם בימי שגרה וגם בימים שגרתיים פחות. מהיכרות אישית אני יודעת שזה גם המצב אצל רבים אחרים".
איך זה להיות האישה היחידה בלשכה?
"אני לא האישה היחידה, גם אם רוב העובדים, כמו בכל מקום לצערנו, הם גברים. אף אחד לא בחר אותי לתפקיד בגלל המגדר שלי אלא בגלל הכישורים שלי, ואני מניחה שגבר לא היה נשאל שאלה זהה".
אז הנה שאלה שגם גברים נשאלים: מה השלב הבא? שרה? מנכ"לית? שגרירה?
"אני רוצה להשפיע, ליצור ולעשות. ההגדרה של ציבורי או פרטי פחות רלבנטית מבחינתי. העיקר הוא למצוא מסגרת שבה ניתן לעשות דברים משמעותיים. ודאי שהמגזר הציבורי הוא לא רק תחנת ביניים עבורי. חשוב לי להיות בתפקיד שיגרום לי לקום בבוקר ליום עבודה בשמחה, ושאדע שאני גם מצליחה להשפיע ולתרום".