בקדנציה הבאה עלולים החרדים ללמוד על בשרם את משמעות המילים "תצא בחוץ". סקר של מכון המחקר של רפי סמית שבוצע עבור "גלובס", מגלה כי בממשלת נתניהו הבאה יכולות המפלגות החרדיות למצוא עצמן מחוץ לממשלה. אם נתניהו יחפוץ ויעשה כמעשה שרון, תמהיל הסובבים את שולחן הממשלה לא יכלול חרדים. שרון עשה זאת בעזרתו של לפיד האב, נתניהו יכול לעשות זאת באמצעות לפיד הבן. בשם האב. 11 המנדטים שגורף לפיד בסקר, יחד עם הליכוד (29), קדימה (15), ישראל ביתנו (15) והעבודה (14), עוד יגדירו מחדש את המילה יציבות.
הנתונים האלו מעלים מסקנה וגם תהייה: על פי נתוני הסקר, הבחירות הולכות ומתרחקות. בניגוד להערכות האחרונות, לשותפות החרדיות אין כל אינטרס להפיל את הממשלה על רקע חוק טל אם פניהן מועדות אל עבר המדבר הפוליטי, אולם כאן עולה השאלה: האם נתניהו ימצא את האומץ להקים קואליציה חילונית לטובת קידום מהלכים מדיניים ואזרחיים, או שיעדיף לקרטע עם הישן והמוכר? גם זו אפשרות, והיא יותר מסבירה.
חזרה לסקר. נראה שפרשת נתן אשל לא הזיקה אלקטורלית לנתניהו והליכוד. הבלגן בלשכה, שנתפס בציבור כרכילותי במהותו, בקושי שרט את ראש הממשלה. הציבור מפריד מבחינה אסטרטגית בין ראש הממשלה לסביבתו, והוא ללא ספק רוצה לראות את נתניהו בראשות הממשלה ארבע שנים נוספות. השלטון, מנבא הסקר, בידיו של נתניהו, אבל הפוטנציאל - שייך ללפיד.
עמדת זינוק טובה
בתשובה לשאלה "האם העמדות של לפיד מקובלות עליך?" הנהנו 26% מהציבור ואמרו כי הן מקובלות מאוד, נתון גבוה משמעותית מהתמיכה בו בפועל. במילים אחרות, יש ללפיד פוטנציאל אבל הוא לא ממומש. 36% השיבו כי הם לא מכירים את עמדותיו.
מדובר בהישג מרשים עבור לפיד. למרות כל המתקפות עליו, הציבור מעניק לו 11 מנדטים עבור מפלגה לא קיימת, שלא ברור מה יהיה הרכבה ומה האידיאולוגיה שלה מעבר לשאלה איפה הכסף. בלי להגיד הרבה, ללא ראיון, ללא הצהרה, ללא אמירה, הצליח מגיש אולפן שישי לשעבר למצב את עצמו כדמות פוליטית שיש לה דעות, עמדות, אידיאולוגיה ותפיסת עולם למרות שעדיין לא פתח את הפה וכמעט שלא דיבר אף פעם. ובכל זאת, כרגע הוא לא מצליח לתרגם את האהדה אליו להצבעה עבורו. עמדת הזינוק שלו טובה, אבל רק אל מול מי שמתחרות מולו על אותו פלח מצביעים - קדימה והעבודה. כמעט 20% ממצביעי קדימה ב-2009 מצביעים כיום ללפיד וכ-10% ממצביעי העבודה. גם לפיד לא מצליח לפרוץ את האלקטורט, את מעגל הקסמים הזה, שבלאו הכי יצביע לאחת משלוש המפלגות האלו.
האיש שדיבר ולא אמר כלום
לפיד רואה סקרים כאלה, בוחר היטב את הקהלים שבפניהם הוא מופיע ואת המדיות ומנווט את המסרים. הוא מופיע בפני ילדים שיגייסו את ההורים ומקושש קולות מצעירים. אלו קהלים שבויים, בלי שאלות קשות, ללא ויכוחים, בלי עימותים. ככל שהופעותיו יותר סגורות, עוברות מפה לפה ומחתרתיות, ככה הן הופכות למוקד משיכה גדול יותר.
בחודש האחרון כובש לפיד את הבמות וחורש את הארץ בפורומים סגורים וסגורים פחות. אחד המפגשים האלה התקיים אתמול ב"גורדו בתל אביב" ב"פורום סנהדרין".
לאחר וידוי קורע לב ("אמא שלי מפחדת שאני לא מסוגל לזה"), הוא תקף את נתניהו ("אנחנו נמצאים בתהליך של הונאה, נתניהו אומר 'שתי מדינות לשני עמים' וכשהוא לרגע מתבלבל ונוסע לוושינגטון, מקימים פה גבעות חדשות ושר החוץ שלו נושא נאום") ואת ליברמן ("הנס שלנו זה שהאמריקנים לא לוקחים את ליברמן ברצינות"), וגם משטייניץ לא חסך ("הבעיה של שטייניץ היא לא שהוא לא מבין בכלכלה אלא שאין לו חזון כלכלי"), ולבסוף גם את שר הביטחון הוא לא ליטף ("כבר זרקנו אותו פעם אחת ומיד החזרנו אותו ואת נתניהו. זה אבסורד").
חברי הפורום הזה הם צעירים, מוכשרים ושאפתנים שרבים מהם עברו בכנסת ורוצים לעודד התדיינות עם מנהיגי "הדור הבא". הם כבר נפגשו עם לא מעט פוליטיקאים. רובם הגיעו צמאים וביקשו לשמוע לא רק סיסמאות. המפגשים של חברי הפורום סגורים בד"כ. הם לא מתפרסמים ולא מפורסמים. ובזה כוחם. מילה לא יוצאת משם. רובם מקושרים, ויש ביניהם גם עוזרים פרלמנטרים ויועצי תקשורת, ולמרות זאת, הכול נשאר אוף רקורד. אמש, בנוהל חריג, אישר לפיד לפרסם את הדברים. העובדה שלא פורסם משם כלום מעידה יותר על לפיד מאשר על חברי הפורום.
