הדוח שפרסם בנק ישראל בשבוע שעבר, בנוגע לפרופיל רוכשי הדירות להשקעה בישראל, הצליח, בין השורות, ללמד עד כמה המשימה הגדולה, להוריד רוחבית את מחירי הדירות, איננה דבר פשוט.
כבר תקופה ארוכה אנחנו שומעים שבנק ישראל ומשרד האוצר פועלים כנגד רוכשי הדירות להשקעה, אותם ישראלים שהעלו את הביקוש, ואיתו את המחירים, הרבה מעבר ל"ביקוש הטבעי" של זוגות צעירים ושל משפרי דיור. ואכן, שלל הגזירות - ביטול הפטור ממס שבח, העלאת מס הרכישה לדירה שנייה (5%-7%), מגבלות על נטילת משכנתא בריבית משתנה - הורידו את נתח המשקיעים בשוק, משיא של 31% בשנת 2009 ל-25% כיום.
רק שמהדוח למדנו עוד כמה דברים על אותם משקיעים: ראשית, שהם מאוד מחבבים את באר שבע וחיפה. בבנק ישראל מתמקדים בתשואות הגבוהות, אולם כמובן שגם המחיר הנמוך באותן ערים מושך משקיעים. וזה קשור לנתון נוסף שמציג הבנק, לפיו מחיר דירה שנרכשת להשקעה נמוך ב33% ממחיר דירה ממוצעת שנרכשה באותו הזמן.
וכך נקלענו למילכוד לא פשוט: ללא משקיעים, הביקוש לדירות אומנם פוחת. אבל מנגד, הדירות (היקרות) של הקונים ה"רגילים" מקבלות משקל גדול יותר במשוואה ומכבידות על המשימה הממשלתית להוריד את "המחיר הממוצע של דירה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
