מגששים באפלה

עם כל הכבוד לדיבורים על הפערים החברתיים, ועל מצוקת הדיור של מעמד הביניים והנמוך בישראל, בפועל - קברניטי המדינה שלנו מגששים באפלה.

"בארץ, מדידת העושר היא לצורכי תעמולה, לכותרות. אם יבצעו לפיה מדיניות, זה יהיה אסון". הדובר הוא לא אחר מפרופ' שלמה יצחקי, הסטטיסטיקן הראשי של ישראל. פרופ' צביקה אקשטיין, עד לאחרונה משנה לנגיד בנק ישראל, הוסיף ואמר כי "כל הדיון על בעלות קרקעות בישראל נעשה ללא אינפורמציה כלל".

יצחקי ואקשטיין דיברו ביום שישי האחרון, במסגרת דיון מרתק שערך המכון לרפורמות מבניות. הדיון, תחת הכותרת "עושר ועוני נכסי בישראל", ניסה לברר מדוע רק אצלנו, להבדיל ממרבית המדינות המערביות, מודדים עושר ועוני רק לפי הכנסה חודשית, בלי שום משקל או מדידה לצבר הנכסים, העושר הכולל, של האזרחים.

יצחקי העריך, כי מדידת עושר מלאה (זרמים שוטפים ומלאי הון) תעלה למדינה בסך הכול 3-4 מיליון שקל. הבעיה, הוא מודה, ש"מחליטי החלטות לא אוהבים נתונים". נתונים, כמו שקיפות, מצמצמים את מרחב התמרון של מנהיגים ("שבכל העולם מעיפים את הסטטיסטיקאים שלהם כמו זבובים"). רק שמנגד, הוא מזכיר, "ככל שאנחנו לא מבינים, כדאי לאסוף יותר נתונים. לא רק כדי למדוד עוני, אלא כי כדי לנהל מערכת פיננסית אנו זקוקים לנתונים, וכי המונחים תחרות חופשית ויעילות כלכלית הם בהינתן אינפורמציה מלאה".

ועוד נקודה למחשבה: בשולי הדברים, יצחקי תולה "חלק גדול מהאשמה" באקדמיה המקומית. "כשמקדמים פה על פי פרסומים בחו"ל", הוא אמר, "מה הפלא שאף אחד לא כותב וחוקר את המצב בישראל*.