ביבי בפה וביבי במעשה

אחד בפה - אחר במעשה. כך בנימין נתניהו, כך שריו וממשלתו הנוכחית. חבל. דווקא ציפינו.

מצד הפה - מאמץ להגדיל את ההשתתפות בכוח העבודה במשק.

מצד המעשה - תרגילים פוליטיים מלווים בטרמינולוגיה מתוחכמת אך נבובה המטפחים ומעודדים אבטלה, הבטחת הכנסה והשתכרות שחורה.

מצד אחד, תוכניות והזרמת כספי ציבור לעידוד תעסוקת ערבים וחרדים. מצד אחר, אינטרסים פוליטיים שמעודדים ומטפחים ישיבה בבית, עוני והעלמות מס. מצד אחד מתבטא נתניהו כמי שמבין את טענת מעמד הביניים שלפיהן הוא מממן, מתחזק ומאבטח את הסקטורים שהפכו את האי-עבודה לאידיאולוגיה דתית או חברתית (לא, לא מדובר במוכי גורל).

מצד אחר, כראש ממשלה וכשר העל לאסטרטגיה כלכלית, הוא לא רק עושה מאמץ להמשיך את הסטטוס-קוו הקבוע זה עשרות שנים, של טיפוח פוליטי של בטלה ואי פרנסה עצמית, אלא אף מגביר ומחזק אותו.

מעמד הביניים מכיר בעוצמתו

המצב הגיע לשיא לפני כמה שבועות בביטול קריטריון "מיצוי כושר השתכרות" בתוכניות הממשלה לדיור בר השגה, ובימים אלה של חג החירות, בביטול קריטריון "מבחן התעסוקה" בסבסוד צהרונים לילדים בני 3-9.

תוצאת שתי ההמצאות החדשניות אלה, שמהן עולה אך ורק ריח פוליטי של מספר הבוחרים, היא אחת: מטומטם מי שעובד ושואף לפרנסה בכבוד של משפחתו. הרבה יותר כדאי לא לעבוד. מי שעובד בשכר נמוך, שכר מינימום, לא נהנה מהטבות בעוד שמי שלא עובד ממשיך ליהנות, כמו תמיד, מהטבות כמו סיוע בשכר דירה, הנחה בארנונה ובתעריפי נסיעה בתחבורה ציבורית, פטור מאגרת רשות השידור, הנחה בטלפון ובמוסדות חינוך ועוד.

ומהשנה, דווקא כתוצאה ישירה, וצינית במיוחד, של מחאת הקיץ והתקוממות מעמד הביניים, יקבל הלא-עובד גם יתרון ברור ומשמעותי ביותר במגורים בדיור בר השגה, כפי שסידרו השרים של ש"ס אריאל אטיאס ואלי ישי בתמיכתו של שר האוצר שטייניץ וראש הממשלה נתניהו. ויתרון נוסף בסבסוד שהות הילדים הצעירים בצהרונים, שסידרו עבורו, בקבינט הכלכלי-חברתי בשבוע שעבר, השרים סער ושטייניץ תחת קורת הגג של נתניהו.

אחר כך שלא נתפלא, נזדעזע ונצקצק בלשוננו באימה כאשר מחקר שביצע משרד התמ"ת המתייחס לשנת 2030 צופה ירידה, הידרדרות, בהשתתפות בכוח העבודה במשק.

נכון, נתניהו וממשלתו לא המציאו את הפטנט לעידוד אבטלה, הם רק ממשיכי הדרך. אבל העם המממן משתנה. מעמד הביניים, שעובד, ממלא את הקופה הציבורית במסים ומבטיח ביטחון בשירות צבא ומילואים, הוא שמשתנה.

הוא מכיר יותר ויותר בכוחו, בעוצמתו וביכולת שלו להעניש את הפוגעים בו, תאגיד כלכלי או איש פוליטי. הכוח הזה עדיין לא התכנס לשימוש במשמעות הפוליטית של כוחו, אבל עם הזמן זה יקרה. מול הכוח הסקטוריאלי של הלא-עובדים עוד יעמוד כוח אחר, שיתפוס עמדות כוח בכמה מפלגות, ימין, מרכז ושמאל. רק אז אפשר יהיה לדבר על היפוך המגמה המפחידה שעולה מתחזית התמ"ת.