גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

פורטפוליו / גדעון סער

גיל: 45 תפקיד: שר החינוך

אני: יסודי, מעמיק, פרפקציוניסט, ומאמין בשליטה בפרטים. המחיר שאני משלם הוא הפסד של דברים מחוסר זמן.

סרצ'נקי: במקור זרישנקי. אני מהז'אנר המוזר הזה שייחס חשיבות לשפה העברית. בגיל 24, קצת לפני החתונה, שיניתי את השם.

משפחה: אבא רופא ילדים שעלה מארגנטינה. עד היום סבתא שלי בת ה-99 ודודה שלי גרות שם. אימא מורה, דור רביעי בארץ ממוצא בוכרי. הם ילדו שלושה ילדים, והתגרשו כשהייתי בן 16. שני אחיי צעירים ממני.

בן-גוריון: רוב חיי גרתי בתל אביב, אבל במשך שנתיים היינו במצפה רמון וחמש שנים בשדה בוקר. אני זוכר את עצמי מדבר עם בן-גוריון בצריף שלו, כשבאתי אליו עם אבא. הוא בחן אותי על הגלובוס הענק שהיה שם, על ארצות וערי בירה, וכנראה טעיתי בתשובה לקחתי על עצמי משימה ללמוד את הנושא לעומק, וחיברתי אטלס משלי ממקורות שמצאתי. כשחזרתי אליו בפעם הבאה אמרתי לו, בוא תבחן אותי שוב. הפעם ידעתי הכול.

ילדות: חזרנו לתל אביב בין כיתה ג' ל-ד', ומאז לא עזבתי אותה. למדתי בתיכון חדש, החלפתי את גיא זהר בתפקיד יו"ר מועצת התלמידים, ותמיד התעניינתי במוזיקה. יש אנשים שניגשים אליי גם היום, כולל כאלה בענף המוזיקה, שמספרים לי שבזכותי הם גיבשו את טעמם המוזיקלי. הייתי מקשיב אז למוזיקה לא קונבנציונלית של שנות ה-80, וייבאתי דרך חנויות המוזיקה פאז ובית התקליט תקליטי ויניל מאנגליה. את כל הכסף מהעבודה בחופשה, בבית המרקחת ובבנק, השקעתי בזה.

פוליטיקה: באתי מבית לא פוליטי, מתפיסה שפוליטיקה מביאה צרות, בגלל הדוד שלי, שנאסר בארגנטינה אחרי שייצג פועלים ואיגודים מקצועיים בתקופה שבה אנשים נעלמו שם. קראתי הרבה וגיבשתי תודעה פוליטית חריגה מאוד לסביבה החברתית שלי, שהייתה רובה מרכז-שמאל. קצת אחרי גיל 15 הצטרפתי לנוער התחייה, והתקדמתי מהר, עד שמוניתי לרכז הנוער של המפלגה.

שירות צבאי: התגייסתי לגולני, נפצעתי בתרגיל חטיבתי, סבלתי במשך כמה חודשים משיתוק בעצב הרדיאלי, הורידו לי פרופיל, וכשהחלמתי דרשתי לחזור ליחידה. הלכתי לקורס מש"קי מודיעין וחזרתי לגדוד.

רישיון נהיגה: אין לי, ולא בגלל אידיאולוגיה. בתקופה שבה כולם למדו נהיגה בתיכון לא היה לי כסף לשיעורים. כשהייתי סטודנט ועבדתי כעיתונאי, עברתי במאמצים רבים את התיאוריה, נכשלתי בארבעה טסטים, ועזבתי את זה. זה מעולם לא חסר לי, בטח היום כשיש לי נהג. אשתי טוענת שאני לא צריך לנהוג כי אני חושב על דברים אחרים.

לימודים: מדעי המדינה בהצטיינות. עבדתי בתור מאבטח בחברת החשמל, וכשכבר הייתה לי משפחה התקבלתי ככתב לשבועון העולם הזה, כימני המחמד של אורי אבנרי.

תקשורת: למדתי מאבנרי הרבה על כתיבה ועריכה. היה לי מדור בשם טפטפת, על מאחורי הקלעים של הפוליטיקה. במשך שנה וחצי הייתי הכתב הפרלמנטרי של העיתון חדשות, והייתי בצוות ההקמה של ערוץ 2 ככתב משפט.

שלי: אשתי, מנהלת תחום השירות במנורה מבטחים. נפגשנו בהפגנה של הימין במה שהיה אז כיכר מלכי ישראל. התחתנו לפני שמלאו לי 24, ויש לנו שתי בנות. לא הייתי יכול להגיע לאן שהגעתי בלי הסיוע והתמיכה שלה. אני בר מזל.

משפטים: בסיום התואר החלטתי ללמוד מקצוע ובחרתי בלימודי משפטים. התאהבתי בתחום רק בהתמחות שעשיתי אצל נעמי שטרן ז"ל, פרקליטת מחוז תל אביב אזרחי. הופעתי הרבה וטוב, והחלטתי לא לחזור לתקשורת. לאחר ההתמחות, מיכאל בן-יאיר, שאותו הכרתי דרך העבודה בערוץ 2, הציע לי להיות העוזר שלו במשרד היועץ המשפטי לממשלה. תקופה מרתקת. אחר כך העברתי תקופה קצרה במשרד פרטי, ואז עברתי לשמש עוזר לפרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל. בתום הכהונה שלה הציעה לי נעמי שטרן לחזור לפרקליטות ולנהל תיקים רציניים, ביניהם תיק לשון הרע שהוגש נגד עדנה ארבל על-ידי דוד חוטר ישי, תביעה שנדחתה על הסף, תביעות נגד רשות השידור, גל"צ ועובדי ציבור שנתבעו.

מזכיר הממשלה: נתניהו, אז בכהונה הראשונה שלו כראש ממשלה, הציע לי כמה פעמים לשמש בתפקיד, ורק בסוף 1998 נעתרתי, אפילו שידעתי שנפסיד את הבחירות. בסיבוב הראשון הייתי מזכיר ממשלה רק חצי שנה.

משרד פרטי: ויתרתי על הקביעות ופתחתי משרד עם חבר שלמד איתי, משהו שמאוד רציתי. זאת הייתה הפעם הראשונה והיחידה בקריירה שלי שלא הייתי שכיר ועשיתי לביתי. ולכן, כשאריק שרון הציע לי בפעם הראשונה להיות מזכיר הממשלה שלו, נתתי בהתחלה תשובה שלילית. ב-5 בפברואר, לילה לפני הבחירות, קראו לי למצודת זאב כדי לכתוב לו את נאום הניצחון, ושם הוא דיבר על לבי ושכנע אותי. נאלצתי למכור את החלק שלי במשרד.

אריק שרון: אישיות מיוחדת שאפשר היה ללמוד ממנה הרבה, אדם שנתן גיבוי ומרחב פעולה וידע לומר תודה. הייתה בינינו מחלוקת על ההתנתקות ועל עזיבתו את הליכוד. עד אשפוזו בבית החולים היו ניסיונות שלו לשכנע אותי לבוא איתו.

כנסת: הייתה לי התלבטות גדולה אם להמשיך כמזכיר עוד קדנציה, להתמנות לשגריר בלונדון או לרוץ לפריימריז. שלושה שבועות לפני מועד הבחירות הפנימיות, זמן אפס במונחים פוליטיים, החלטתי להתמודד ונבחרתי.

שר חינוך: העובדה שהייתי בצמתים של קבלת החלטות לפני שמוניתי מאוד עזרה לי בתפקיד. אני לא נמצא במקום של סיכום הקדנציה, אבל אני יודע שהיא תיזכר כקדנציה שבה הממשלה שמה את החינוך במרכז. אני לא יכול להיות מבסוט מהמערכת, כי אנחנו עדיין מאוד רחוקים מהמקום שבו הייתי רוצה שהיא תימצא. אנחנו עובדים עכשיו על מהלכים חדשים, שייחשפו בקרוב.

יאיר לפיד: כותב מוכשר.

נחום ברנע: חתן פרס ישראל. אין לי מלחמה אישית נגדו, אבל חייבים לעמוד על האמת.

ראשות ממשלה: תומך בנתניהו. אני לא מכריז הכרזות טרם זמנן. אני מאמין בלעשות היטב את מה שאתה עושה, ולא להגיע לתפקיד ומיד לחשוב על הבא.

ביטול בגרויות: כל שינוי יישקל בזהירות רבה ובאחריות. הקמתי ועדה, ואני מחכה למסקנותיה.

מורים עובדי קבלן: תופעה שהתעצמה, ואני פועל לבלום את הגידול שלה. הוצאנו מכרז חדש למורי היל"ה (השלמת יסוד ולימודי השכלה) עם תנאים טובים יותר, אבל זו בעיה שלא ניתן לפתור ביום אחד.

חופש גדול: יהיה השנה יותר קצר. זה תיקון קטן אמנם, אבל בשלב הראשון אני מתכוון להטמיע אותו ולא לעשות שינויים נוספים.

אשר גרוניס: אוחז בתפיסה נכונה של בית משפט מרוסן בנושאים פוליטיים. בפסק הדין על מגרון חשבתי שההחלטה הייתה טעות ושצריך היה לקבל את הפשרה של בני בגין.

עוקף בג"ץ: צריך לחוקק חוק יסוד שיסדיר את היחסים בין הרשות המחוקקת לשופטת, כי המצב היום בעייתי.

טלוויזיה חינוכית: המנהל החדש, אלדד קובלנץ, הציג לפניי תוכנית חדשה, שתהיה יותר פונקציונלית למערכת החינוך, מה שיבטיח את המשך קיומה.

מוזיקה: אני עולה לעמדת ה-DJ פעמיים בשנה. בפעם האחרונה זה היה ביום ההולדת שלי. אני הולך להופעות רוק ישראלי, וכבר קניתי כרטיסים ל"סימפל מיינד" ברומא בקיץ, וכבר דאגתי להתקזז.

פנאי: צופה בליגה הספרדית ואוהד את ריאל מדריד, ומנוי בקאמרי.

תפיסת עתיד: להמשיך לשרת את עם ישראל.