גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ניר הוד: "תחושת היתמות והלב השבור מלווה אותי כל חיי. כל מה שאני עושה זה להתחרות בה"

אחרי משבר עמוק שנמשך שנה, האמן ניר הוד היה בטוח שאיבד את הכול: "הייתה לי תחושה של מוות אחרי החיים, הבנתי מה זה להיות מרוקן. מלבד המשפחה שלי בארץ, והציורים שעליהם עבדתי, לא היה לי כלום" ■ ראיון מיוחד

ניו יורק. 11 בבוקר. יום אפור. קר. הרחוב ברובע המיט פאקינג מנומנם, מתעורר לעוד יום. ריצוף המדרכות שבור, בית הקפה האופנתי פסטיס מאוכלס עדיין בעיקר בתיירים, בערב הקהל הזוהר ימלא אותו ברכילות ושמפניה. אנחנו מצלצלים בפעמון הסטודיו ועולים בגרם המדרגות החשוך ללופט הקפוא. "נעים מאוד", לוחץ את ידינו ילד-גבר שעיניו מנצנצות במסתורין נחוש. ניר הוד.

הוד, 42, מהאמנים הבולטים בזירה המקומית והעולמית, התפרסם בעיקר בזכות דיוקנאות ענקיים, פרובוקטיביים וקונטרוברסליים, עמוסי קיטש. הוא הציג את עצמו מחופש לחיילים וחובשות (ציור אחד מהסדרה אף נמכר במכירה פומבית בסותבי'ס ב-48 אלף דולר, סכום שיא במושגים של שנות ה-90), והעלה לדיון את שאלת גבולות התרבות והיצירה.

בעשר השנים האחרונות הוא חי ופועל בניו יורק, מה שלא עוצר אותו מלהסעיר את זירת האמנות הישראלית גם מרחוק, בפתיחת תערוכות בולטות כמו "נובה 7", שבה הציג בגלריית אלון שגב בתל אביב נערות מאוננות לאור ירח ושורות של קוקאין על מראה שחורה. עבודותיו נמכרות בעולם בסכומים הנעים בין 30 ל-60 אלף דולר. הוא גדל בתל אביב, למד בבצלאל ונחשב למי שעיצב את דור הבוגרים ששבר את הקודים האמנותיים המקובלים עד אז.

נקודת שבר היסטורית

כשהגיע ללמוד בבצלאל אמרו לו שמקורות ההשראה שלו מצחיקים, "מי מצייר 'תרבות'?", שאלו. "האווירה הייתה סביב דלות החומר, ניגוד מוחלט לכריזמה ופרסונליטי", הוד נשמע כעוס. "אנחנו היינו הדור הראשון שלא רצה להיות כמו המורים שלו, דור שיצר נקודת שבר היסטורית. זה משהו רדיקלי שמבקש להתעלם ממה שהיה לפניו ולהתחיל משהו חדש. אלה היו שנות ה-90, האמנות בארץ ובעולם התפתחה בתהליך אדיפלי, כל תקופה רצחה את קודמתה על מנת להמשיך הלאה. הגענו ממקום של פוסט מודרניזם, חיינו בתל אביב שעברה באותם שנים שינוי אדיר. היינו אנשים צעירים, אנרגטיים: יהודית סספורטס, סיגלית לנדאו, אוהד מרומי, אליעזר זוננשיין. הקשבנו לטקסטים חדשניים של נושאי המגבעת, איפה הילד, זקני צפת, קראנו את עיתון 'העיר' ועיתון 'תל אביב', ראינו MTV.

"הצבעוניות של הווידיאו ריתקה אותי, רציתי להתחרות בה. בתל אביב התפתחה סצנה ואני, שהושפעתי מכל מה שסבב אותי, רציתי להכניס את העולם הזה לאמנות שלי. אני מאמין שאמנות היא חלק מתרבות, לא משהו אזוטרי. המורים שלנו לא התחברו לשינוי, הם טענו שמחשבים משמשים לגרפיקה, לא לאמנות. היום זה מצחיק. הדור שלי יצר משהו חדש, שינה את שיח האמנות בארץ. לא קם עוד דור אחרינו שהצליח לקחת את הדברים צעד נוסף קדימה".

מיד עם תום לימודיו הוצגו עבודותיו הראשונות במוזיאון ישראל בתערוכה אנטי-פאתוס, שעסקה בדיוקנאות עצמיים שפירקו והפכו את ההתייחסות המקובלת למושגים כמו יופי, שכול ומוות. "מגיל צעיר התברכתי. קרו לי דברים מדהימים בארץ. בצד הביקורת הקשה היו הרבה אנשים שאהבו את מה שעשיתי וזה נתן לי דרייב, אבל משהו הרגיש תקוע. ערב אחד ישבתי עם חברים בקפה באבן גבירול, מול האנדרטה של רבין, וכולם קיטרו: כמה חרא במדינה, לא מעריכים אמנות. פתאום הכול הגעיל אותי, לא יכולתי לשמוע יותר. אמרתי לעצמי שאם יש למישהו בעיה, שיקום וייסע. די להתלונן, מי שרוצה לעשות, שיעשה. נמאס לי להתווכח ולהסביר את עצמי, היו לי חלומות גדולים ומאוד האמנתי במה שעשיתי. שתי התערוכות שלי הסתובבו בארה"ב, ובדיוק קיבלתי הצעות משתי גלריות בניו יורק ובמיאמי. פשוט נסעתי לראות מה יהיה, הרגשתי שאין לי לאן להתפתח בישראל ורציתי לבדוק מה אני יכול לעשות בארה"ב".

התרסקות פנימית

המעבר היה מטלטל. "היום הצעד שעשיתי נראה לי הזוי", הוא מתוודה. ניו יורק התגלתה הרבה פחות זוהרת ומפתה מקרוב. "היו שנים שבהן שיחקתי משחק, העמדתי פנים. הייתי מה שציפו ממני להיות, לא הייתי אני. לקראת גיל 40 הבנתי שאני נמצא במקום שאני לא אוהב, עם בחורה שאני לא אוהב, הרגשתי פאתטי בתוך מערכת היחסים הזאת. עבדתי עם גלריה שלא הערכתי ולא העריכה אותי".

- תחילת ההתרסקות הגיעה ביום שבו הודיעו לו מהגלריה, שהתערוכה שעליה עבד לא תוצג.

"נשברתי. השמדתי חמש עבודות ענקיות, הבנתי שהן פשוט לא טובות, ואז הגיעה לסטודיו מי שהייתה החברה שלי וזה הוריד אותי יותר. ישבתי עם עצמי והבנתי שאלה לא החיים שאני רוצה לחיות. לא בשביל זה עזבתי את הארץ, התעסקתי והתייסרתי עם עצמי. הייתי חייב שינוי. במשך שלוש שנים לא הייתה לי תערוכה חדשה, וגם את מה שעבדתי עליו באותה תקופה הגלריה לא אהבה".

בצעד אמיץ ובניסיון להחזיר את השליטה לחייו, ביקש הוד מהגלריה, באמצעות עורך דין, שתחזיר את כל עבודותיו. במקביל הוא סיים את מערכת היחסים הארוכה עם בת זוגו וצלל לימים של שברון לב ומשבר קשה. "הרגשתי תחושה של מוות אחרי החיים. בפעם הראשונה בחיי הבנתי מה זה להיות מרוקן, בודד. הרגשתי אכזבה עמוקה מהחיים. מלבד המשפחה שלי בארץ וציורי 'הילדים הגאונים' שעליהם עבדתי, לא היה לי יותר כלום בחיים. שום דבר לא עניין אותי. כל הציורים עברו דרך פילטר סגול. סגול בשבילי הוא צבע המלנכוליה, המוות והיופי".

הוד האמין שפרויקט "הילדים הגאונים" הוא הדבר הנכון עבורו והקדיש לו את שנת המשבר. "זו הייתה שנה שבה ישבתי ועבדתי, בלי לחשוב על שום דבר. אף אחד לא הסתכל עליי, לא הייתה לי אפילו גלריה לעבוד איתה. החורף בניו יורק היה סוער וקשה, ואני הסתגרתי בעצמי והרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון ביותר עבורי. התחברתי חזרה לעצמי ובדקתי מה אני רוצה להגיד, בלי פילטרים. בבקרים ציירתי ובלילות חזרתי לכתוב שירה, מה שלא עשיתי מגיל 27. כאב ובדידות הם המקומות היחידים שמהם אפשר ליצור, ציור לא יכול להיות שמח, יש בו תמיד כאב. בתוך המילה painting קיימת המילה pain. התקופה הזו סגרה לי את הנעורים".

מעבר לחשבון הנפש וההתכנסות עבר הוד תהליך נוסף, מקצועי, פריצת דרך משמעותית בסגנון העבודה. "בבצלאל כמות האמנות שלה נחשפתי הייתה מוגבלת. עד אז ראיתי את עצמי כ'אימג' מייקר', לא כצייר. לא באמת אהבתי לצייר. לא הבנתי איך אני עושה את זה, הציור היה מוצר, התהליך לא עניין אותי ואפילו דחה אותי. דרך 'הילדים הגאונים' למדתי להתבונן מחדש בציירים שאני אוהב כמו ואן גוך ופרנסיס בייקון, שאותו אני מעריץ, ואף פעם לא שמתי לב למשיכות המכחול שלו. למדתי להבחין ולחקור את ערבוב הצבעים, את הצבעים עצמם.

"התחלתי לערבב צבעים שמצד אחד נשענים על תרבות הוליוודית של צבעים רוויים, חיים, וצבעים עכורים: סגול מלנכולי, חום ואן דייק, ירוק הולביין ואדום וורהול".

התערוכה, שהוצגה במאי 2011 בגלריה פול קסמין בצ'לסי במנהטן, הביאה לפריצה של הוד בארה"ב. היא קיבלה הד תקשורתי אדיר בעיתונים נחשבים כמו "האפינגטון פוסט", "ניו יורק טיימס", "וול סטריט ז'ורנל", ו"הניו יורק פוסט", שקשרו לו כתרים.

מסרב להתבגר

עיניו משתנות כשהוא מכריז שלפני שנה וחצי השתנו חייו בעקבות התאהבות. "לפני שלוש שנים קפצה אליי לסטודיו ידידה והביאה איתה חברה דוגמנית, סטפאני. היא מצאה חן בעיניי, אבל לא עשיתי עם זה כלום, כי הייתה לי חברה. כשנפרדנו התחלתי לחזר אחריה והיא לא רצתה אותי. עד היום אני לא מבין איך שכנעתי אותה".

כשמבקשים מהוד לתאר אותה, הוא משתמש במילים: קשוחה, חכמה, טהורה, אמיתית, ורק בסוף יפה. "היא כבשה אותי בהתנהלות ובכנות שלה. אני מרגיש נכון לידה". סטפאני, בת 38, הולנדית שגדלה בחווה, היא דוגמנית וצלמת. הזוג גר יחד בשכונת צ'לסי הטרנדית. "הכיף הכי גדול שלי הוא להתעורר לידה בבוקר, להריח את הצוואר ולנשק אותה", מחייך הוד בביישנות.

הוא מסרב להודות שהתבגר. "אני שונא את המילה הזאת. גארסיה מארקס אמר שאנשים חושבים בטעות שהם מפסיקים להתאהב בזקנתם, מבלי לדעת שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב". עכשיו הוא מרגיש שזה הזמן הנכון לעבור לשלב הבא בחייו: ילדים ומשפחה. "עד היום התעסקתי עם עצמי. אני חי במקום שהוא לא שלי והמחיר מאוד יקר, חברתית, אנושית, כספית. פעם קריירה הייתה הדבר החשוב ביותר עבורי, היום דברים השתנו ומשפחתיות חשובה לי לא פחות מקריירה. הבעיה היא שסטפאני לא יהודייה. החיים בחרו בשבילי שאני אתאהב בבחורה נוצרייה. מצד אחד אני לא מאמין שאפשר לגייר נפש לא יהודייה, מצד שני דת מאוד חשובה לי. אני רוצה שהילדים שלי יהיו יהודים. חשוב לי שהם ידברו עברית, שהם יכירו את ההיסטוריה של העם היהודי, את ההרס, הכאב, זה חלק מהמורשת שלנו".

הוד מרגיש מה שרבים מבני דורו שעזבו את הארץ מרגישים. "אומרים שברגע שמוציאים עץ מהאדמה ושותלים אותו שוב, הוא מצמיח שורשים, אבל לא אותם שורשים. ככה אני מרגיש היום. כשאני מגיע לארץ אני עובד על עצמי להיות חלק מדברים שהפכו לי לזרים. משהו השתנה בי. אני לא שייך לארץ ולא שייך לניו יורק, תחושת הזרות פה חזקה מאוד. זה לא שלי. מה שאמיתי היום בחיים שלי זה האמנות שלי, להיות בסטודיו, המשפחה שלי, סטפאני ועוד שבעה חברים. הישראליות לא מספיקה לי כרגע, אבל היא חלק ממני. החלום שלי הוא לחיות חצי מהזמן בארץ וחצי בניו יורק".

בכנות כואבת הוא מודה, "ישראל היא חלק מה-DNA שלי. אני לעולם לא אהיה אמריקאי וזה גם לא מעניין אותי. למרות שאני יותר יהודי מישראלי, אני מתגעגע למטאפורה של ישראליות יותר מאשר לישראליות עצמה. בשנים האחרונות חסר לי בעיקר הים התיכון, האור בארץ ומזג האוויר. אני שונא את החורף בניו יורק. אני מתגעגע לנהיגה באמצע הלילה, באוטו, כשהרדיו מתנגן בעברית".

חי בזכות העצב שלי

החודש נפתחה תערוכת היחיד השישית שלו במנהטן, "אימא", בבאזז תקשורתי מרשים, וביססה את מעמדה כשכל עשר היצירות נמכרו לפני פתיחת התערוכה למוזיאונים ואספנים בעלי שם עולמי. את סוד הצלחתו הוא מייחס לנחישות ולמשמעת העצמית שהוא מאמין שנולד איתה. "יש לי משמעת עצמית אדירה, ואני מאמין שזה מה שהופך אדם לאמן מצליח. אמנים שאני מעריך, מפיקאסו ועד וורהול, היו אמביציוזים ועבדו מאוד קשה, הם לא הסתובבו בבתי קפה. אני נמצא כל יום בסטודיו מתשע וחצי בבוקר ועד שמונה-תשע בערב, חוץ מבסופי שבוע. ההורים שלי הגיעו לפתיחת התערוכה ואימא שלי שאלה אותי 'מאיפה יש לך את המשמעת הזו?'. המשמעת העצמית קשורה לרצונות שלי מעצמי. יש לי דרך מאוד ארוכה לפניי ומשמעת הכרחית להצלחה".

מבט ראשון על העבודות בתערוכה החדשה מגלה אישה אופנתית, קלאסית, כאילו נשענת על חלון ראווה, אוחזת תיק גדול. אולי של פראדה? מבט שני חושף מבט זר בעיניים שלה, והיא משדרת פחד. "אתם מכירים את צילום הילד המפורסם מגטו ורשה?", שואל הוד ושולף את הצילום האיקוני שצולם בשנת 1943 על ידי הצלם הנאצי פרנץ קונראד. בצילום ילד חבוש קסקט מרים ידיים בפחד, ולצדו אישה. הדימוי המוכר הופך ברגע לזר, כשהפוקוס עובר אל האם. לפני זה כלל לא זכרנו שהיא שם.

הוד נתקל בצילום של הילד מגטו ורשה עוד בבית הספר היסודי, וכמו דברים רבים בחייו הוא "תייק" אותו בארכיון הפנימי שלו ושב וחזר אליו כשהרגע הנכון הגיע. "כל חיי אני מנהל דיאלוג רומנטי עם השואה. מנגלה פוגש את יאנוש קורצ'ק. אמן הוא אדם שמספר סיפור, ואני רציתי לספר את הסיפור של השואה כמו שרוברטו בניני סיפר בסרט 'החיים יפים'. יש לי קטע חזק עם מלחמת העולם השנייה. בתחושה שלי, אני מאמין שהייתי ילד שחי בתקופה הזו ומת בגיל שמונה. תחושת היתמות והלב השבור מלווה אותי כל חיי. כל מה שאני עושה זה להתחרות בה. אני משתמש בעצב הזה באמנות שלי וחי דרכו, נותן לו להשתמש בי".

ערב אחד התיישב מול המחשב ועל דף הבית של אתר ה-CNN עלתה תמונתה של מזכירת המדינה האמריקנית, הילרי קלינטון, בהרצאה, ידיה מורמות ומאחוריה מוקרנת דמותה בגדול כמו צללית ארוכה.

"זה היה כאילו הנשמה שלה עומדת מאחוריה. אז הכול התחבר לי. הארכיון של חיי קם לתחייה. זה היה כאילו כל חיי הכינו אותי לרגע הזה. שמתי מוזיקה בפול ווליום, מוזיקת הארכיון שלי, שאליה אני שב וחוזר בכדי להתחבר לעצמי, כמו מדיטציה, ועשיתי את ההקבלה בין הילרי קלינטון לאישה בצילום. הרגשתי שמגיע לאישה בתמונה תיקון היסטורי, מגיע לה לצאת מהצל של הילד שהפך לסמל, ולחזור לחיים. החשכתי את התמונה בפוטושופ ובודדתי אותה. היא הזכירה לי את 'הצללים' של אנדי וורהול. ככל שהחשכתי אותה היא חזרה לחיים. בהשפעת התמונה של קלינטון הארכתי את דמותה. זה התקשר לי למקום שבו היא נמצאת, השניות הראשונות של מוות פתאומי שבו הנשמה מבקשת לעזוב את הגוף. יש כאן משהו מטאפורי שמאריך את הגוף. שיחקתי עם הצבעים של התמונה, עם האור והצל, וכמו ב'שגרירים' של הולביין התחילו לצוף פנים של ילד קטן שהשתקפו מהתיק שלה, מהתסרוקת בשיער התגלתה צללית של גולגולת, כאילו המוות מרחף מעליה".

הוד בחר שלא לחקור את ההיסטוריה של הצילום בזמן שעבד עליו. "באתי לצילום ממקום נקי, אינסטינקטיבי, יצרי. אני מאמין שמודעות יוצרת פילטר שהורס את החוויה. המודעות מתהווה אצלי תוך כדי היצירה. הגעתי כל כך בשל ומוכן לפגישה עם הצילום הזה. הוא גדל בי, כמו מסר שהייתי צריך להעביר". התערוכה מוצגת בימים אלה בגלריית פול קסמין, וזוכה להצלחה ולביקורות מרשימות.

- מה הפרויקט הבא?

"אני עובד על פרויקט פיסול של דיקטטורים ערביים. אני נוגע בנקודת החוזק שלהם ובנפילה. מרתקת אותי האסתטיקה, הראוותנות והסטייל שהם חיו בו, דנדיות מטורפת שהביאה לנפילתם".

גוף, רוח, נפש

ספר: "הביוגרפיה של בודלר. בודלר מעורר בי דברים שהזמן והגיל שלי מבקשים להתגבר עליהם וגורם לי להיאחז בדברים שעדיין קוסמים לי, כמו להסתכל על החיים מאחורי הראי, כמו לשחק עם החיים ולבדוק גבולות, לא כקלישאה אלא ממקום חיובי".

תערוכה: "The Steins Collection במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק".

מוזיקה: "פס הקול של רשימת שינדלר, לא עובר שבוע שאני לא מקשיב לו".

ציירים: "פיקאסו, וורהול, ג'ף קונץ".

לא אוהב: "רעש וקור".

- מהן היצירות פורצות הדרך בעיניך?

"הפייטה של מיכלאנג'לו, העלמות מאביניון של פיקאסו, הצל של וורהול, ג'ף קונץ וצ'יצ'ולינה, הכריש של דמיאן הירסט".

עוד כתבות

מישל וונטסוס, לשעבר מנכ''ל ביוג'ן / צילום: Quris

"ביוג'ן הייתה פסגת הקריירה שלי עד כה": המנכ"ל לשעבר מדבר על התוכניות לעתיד

מישל וונטסוס היה מנכ"ל ביוג'ן בתקופה שבה הייתה במוקד תשומת הלב בעקבות התרופה החדשנית שלה לאלצהיימר, אבל בסוף שילם בכיסאו על הכישלון שלה בשוק ● בראיון ל"גלובס", הוא מגיב על הביקורת שהושמעה נגדו, מספר אילו חברות מעניינות אותו עכשיו ומדבר על ההשקעה שלו בקיוריס הישראלית ● על המיזם החדש שהוא מקים בסינגפור, הוא עדיין לא מוכן לפרט

עינת גנון / צילום: בר שניר

פרויקט הענק מתעכב: עוד פרישה מהמרוץ לניהול רשות המטרו

עינת גנון, סמנכ"לית הרשות להתחדשות עירונית, הודיעה על פרישה מהמרוץ לניהול רשות המטרו, לאחר שלאחרונה גם צחי דוד, סגן הממונה על התקציבים באוצר לשעבר, הסיר את מועמדותו לתפקיד ● כעת נותר מועמד אחד לבחירה, והמכרז עומד בפני ביטול

אסף גולדברג, מנכ''ל סלייס עד לאחרונה / איור: גיל ג'יבלי

בדיקת אי הסדרים בעיצומה, אז איך זה שאפשר להפקיד חיסכון לכל ילד בסלייס

רשות שוק ההון מצאה לאחרונה אי סדרים חמורים בהתנהלותו של בית ההשקעות סלייס ● למרות זאת, באתר הביטוח הלאומי סלייס מוצגת כאפשרות להפקדת כספים בתוכנית "חיסכון לכל ילד" ● עד תחילת מאי לא ניתן יהיה למשוך כספים מקופות סלייס, אך הרגולטור לא מודאג

חצי שעה של השראה. ערן גפן בשיחה עם ינון קוסטיקה / צילום: עומר הכהן, מנחם רייס

"הכרנו על האוטובוס לבקו"ם ומאז לא נפרדים": מייסד Wiz על הצוות שלא מפסיק להפתיע

הסטארט-אפ הראשון שהקימו נמכר למיקרוסופט, חברת אבטחת הענן שלהם מכניסה 350 מיליון דולר בשנה, ורק החודש הם עשו עסקת ענק נוספת ● ינון קוסטיקה, שותף-מייסד ב-Wiz, בשיחה עם ערן גפן על הדרך שלו ושל שותפיו, שהתחילה על האוטובוס בדרך לבקו"ם, הרגע שבו הבינו איך הם הופכים את השוק והטריק שמאפשר להם לעבוד בצוות ● חצי שעה שלה השראה

אסדת קידוח ''לוויתן'' / צילום: אלבטרוס

במשרד האנרגיה בוחנים: הקמת מתקן להנזלת גז בהשקעה של 7 מיליארד דולר

חלק משמעותי מיצוא הגז של ישראל תלוי היום במצרים, ומתקן הנזלה יאפשר יצוא לרחבי העולם כדי לבזר את הסיכונים ● מי יממן את עלויות ההקמה האדירות?

בורסת תל אביב / צילום: שלומי יוסף

בורסת ת"א ננעלה ביציבות; אלקטריאון זינקה ב-18%, ישראכרט ב-8%

אל על השלימה גיוס של 100 מיליון דולר, המנייה עולה ב-4% ● הבורסה בת"א מסכמת רבעון ראשון בעליות נאות במדדים המובילים ● לאומי על הדולר המתחזק: "מציע למשקיעים הצעה שאי אפשר לסרב לה" ● באופנהיימר צופים "רוח גבית לשוק המניות האמריקאי לפחות עד שנת 2025"

פרויקט תמ''א 38 בחיפה / צילום: פאול אורלייב

משרד המשפטים יוזם: יזמי התחדשות עירונית יתחייבו מראש על מועד מסירת הדירות

שורת תקנות שיזם משרד המשפטים, שיידונו בקרוב בוועדת הפנים של הכנסת, יחייבו יזמי התחדשות עירונית במתן מועדי מקסימום לאישור תוכנית הפרויקטים שלהם ואכלוס הדירות שהם מקימים ● תקנות בולטות נוספות הן חשיפת ערבויות מחייבות, גילוי ניגוד אינטרסים של היזמים, וידוא שהדיירים מבינים את ההסכם ועוד

ישראל תקפה בשדה התעופה בסוריה / צילום: נלקח מרשתות חברתיות לפי סעיף 27 א' לזכויות יוצרים

צה"ל מאשר: חיסלנו את סגן מפקד יחידת הרקטות והטילים של חיזבאללה

בין ההרוגים בתקיפה בנמל התעופה בחלב ישנם גם חיילים מצבא אסד, דווח כי מערכות ההגנה האווירית הופעלו • מוקדם יותר נפצעו 2 בתקיפה שיוחסה לישראל באזור דמשק • דובר צה"ל עדכן כי בכיר חמאס חוסל בפעילות בבית החולים שיפא ● עדכונים בולטים

הסכם אינו נדרש כתנאי עבור זוגות במערכות יחסים כאלה ואחרות / צילום: Shutterstock, Viacheslav Lopatin

זוג הקפיא עוברים ואז נפרד. האם האישה תוכל להשתמש בהם?

כשלושה עשורים לאחר פרשת נחמני, בתי המשפט עדיין נאלצים לדון בתביעות בלתי אפשריות לגבי גורלם של עוברים מוקפאים ● מן הראוי היה לחייב כל זוג שפונה לבצע הפריה חוץ-גופית, לחתום על הסכם שמתייחס לאפשרות הריאלית של פרידה במהלך הזמן שחולף בין יצירת העוברים המוקפאים לבין השימוש בהם

דוד פתאל / צילום: איל יצהר

לאחר שלוש שנים של הפסד, אירופה עזרה לדוד פתאל לחזור להרוויח

עם סיומה של השנה הסתכמו הכנסותיה של פתאל ב-6.93 מיליארד שקל, עלייה חדה של 26.6% ביחס לשנה שקדמה לה ● בשורה התחתונה רשמה פתאל רווח נקי של 45.2 מיליון שקל ● הסיבות לעלייה: שיפור בשיעורי התפוסה במלונות הרשת, עלייה במחיר של חדר ממוצע למתארחים ושיפור בשערי החליפין

צילום: ap, AP23024601572019_e5rllq

וול סטריט סגרה את הרבעון הראשון הטוב ביותר מאז 2019; מדד S&P 500 שבר שיא חדש

שיא חדש גם לדאו ג'ונס ● סיכום הרבעון הראשון באירופה: השווקים עלו בכ-7% ● בלומברג: "שוק הקקאו קורס", וולס פארגו: "עליית המחיר תגולגל אל הצרכנים" ● מייסד בורסת הקריפטו FTX נידון ל-25 שנות מאסר ● הצמיחה בארה"ב עמדה על 3.4%, יותר מהצפוי ● ג'יי.פי מורגן: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו" ● מחר "יום שישי הטוב" אין מסחר בוול סטריט ובמדינות רבות אחרות

בנק ההשקעות ג'יי. פי מורגן / צילום: Reuters, Mike Segar

האסטרטג של הבנק הגדול בעולם: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו"

בבנק ג'יי פי מורגן שוב מזהירים מפני ירידות בשווקים, למרות שהתחזיות שלהם לא פוגעות כבר שנתיים וחצי ● האם הפעם התחזיות שלהם יתממשו? ומה הם ממליצים למשקיעים?

המדינה החדשה שמצטרפת להליך נגד ישראל בהאג

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: רוב האמריקאים מתנגדים להמשך המלחמה, הממשלה הצרפתית מצהירה שלא סיפקה נשק לישראל מאז ה-7 באוקטובר, ואירלנד מצטרפת לתביעה נגד ישראל בהאג ● כותרות העיתונים בעולם 

מנות במחתרת התאילנדית / צילום: דניה ויינר

אחת המסעדות התאילנדיות הטובות בישראל מסתתרת בכלל בחצר של בית

עגלת קפה שמגישה מאפה פיסטוק נדיר, מרכז הוליסטי שגם הציניקנים יתמסרו לו, מיזם אמנות נשי ומסעדה שאפשר למצוא בה בננה לוטי משובחת ● יום בפרדס חנה כרכור

בנימין נתניהו ואריה דרעי / צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ

דרעי: "בג"ץ מתעמר בלומדי התורה, אות קין", גנץ: "בג"ץ פסק את המובן מאליו" | התגובות הפוליטיות על צו הביניים

הפוליטיקאים הגיבו על החלטת בג"ץ שקיבל את עמדת היועמ"שית ● גולדקנופף: "אות קלון וביזיון, ניאבק בכל דרך על זכותו של כל יהודי ללמוד תורה ולא נתפשר" ● דרעי: "מבין את הלוחמים שלא רוצים לשרת עכשיו בצבא" ● גנץ: "הגיעה העת שהממשלה תעשה את המובן מאליו"

''התייצבות ושיפור, גם אם צנוע, ברוב הפרמטרים הפיננסיים של ההייטק הישראלי'' / אילוסטרציה: Shutterstock

אחרי שנה קשה, הרבעון הראשון של 2024 מראה מגמה חיובית בתעשיית הטק הישראלית

על פי נתונים חדשים מדוח ההייטק "Tech Review", ברבעון הראשון של 2024 חברות הסטארט-אפ הישראליות גייסו כ-1.6 מיליארד דולר ● מדובר בעלייה של כ-10% ביחס לרבעון הקודם וירידה של 10% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד ● 38% מסך הסכום הכולל גוייס בחברות הסייבר

מרכז תל אביב / צילום: טלי בוגדנובסקי

בעל דירה סירב לחתום על פרויקט תמ"א וזכה ב־320 אלף שקל נוספים

בעל דירה בפרויקט תמ"א 38 בת"א, שהוא גם בעלים של חלק מהחצר, ביקש פיצוי של 1.2 מיליון שקל ● המפקחת על המקרקעין קבעה בהסכמת הצדדים כי אכן מגיע לו פיצוי תמורת חתימתו

הפגנה הקוראת לשוויון בנטל. בלי נתונים מסולפים / צילום: שב״פ sha_b_p@

אותה אוזלת היד מאפשרת למגזר גדול לא לשאת בנטל וחונקת אותנו בפקקים

משבר הגיוס הוא משבר המטרו: שניהם יחד הוא אותו כישלון תשתיות ענק, של התחבורה המקרטעת פה ושל יסודות המדינה המתפוררים אחרי 76 שנותיה ● הסטטוס קוו מת. הגיע הזמן להיפרד מפתרונות הישראבלוף

מנכ''ל האוצר שלומי הייזלר בוועידת מרכז הנדל''ן באילת / צילום: נאו מדיה

מנכ"ל האוצר נגד מנהל רשות המסים: "מס דירה שלישית ירחיק משקיעים משוק הנדל"ן"

לפי מנכ"ל האוצר, שלומי הייזלר, החזרת "מס דירה שלישית" כבר בתקציב הקרוב לא נמצאת על הפרק ● על הביקורת שהעביר ינקי קוינט בכנס התשתיות של גלובס בשבוע שעבר, הוא עונה: "אמירות חמורות ואין בהן דבר וחצי דבר. באוצר יש אנשים מופלאים" ● וזו התוכנית שלו למלא את קופת המדינה, נוכח הגירעון המחמיר

אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, צילומים: AP (Mosa'ab Elshamy), אתר החברה, שאטרסטוק

באפריקה הצעירים מנצחים, וביפן מייצרים חיתולים רק בשביל קשישים

בסנגל בוחרים נשיא חדש וצעיר, ובאירופה רוצים להפקיע את הריבית הרוסית ● בינתיים, סין נזכרת שהיא אינה רוצה בחורבן המערב, וארה"ב מנסה למנוע את מושחתי העולם מלהלבין בנדל"ן ● חמישה אירועים מהשבוע שהיה בעולם