מעבר לאררט: למה כדאי לבקר בארמניה?

גם בלי להעפיל להר אררט האגדי, ארמניה היא אחת מהמדינות היפות, הבתוליות והמרתקות על מפת התיירות העולמית, ולמרות שיש אליה טיסה ישירה, היא ממש לא מוצפת בישראלים

הוא ניצב כמו חתן ביום חתונתו: כולו עוטה שלג לבן ומביט ממרום ראשו בערגה אל אימא ארמניה. זה היה הרושם העז הראשוני שהותיר בי הר האררט, שצורתו כצורת חרוט מבעד לחלון מטוס הקנדאייר הקטן שלקח אותנו מתל אביב לירוואן בירת ארמניה. אלא שהרושם הראשוני היה רק מתאבן בתפריט המורכב שמציעה ארמניה, הקטנה בין מדינות הקווקז, שכן הר האררט - שעליו נחה על-פי המסורת תיבת נוח - מצוי כל-כולו בשטחה של טורקיה, השכנה העוינת, למרות שהיה שייך בעבר לארמניה. בצל הגעגועים להר המיתולוגי, הארמנים מסתפקים, לפחות לעת עתה, בתחליף צנוע בדמות הר האראגאט (Aragats) שגובהו "רק" 4,090 מטרים. האררט "האמיתי" מתנשא לגובה של 5,165 מטרים.

דומה שכל אחד מתושבי ירוואן המתעורר בבוקר ורואה את האררט הניצב מרחוק, קם לבוקר של מציאות כמעט בלתי אפשרית, שבה ארמניה מתקיימת כמדינה ללא מוצא לים, השוכנת בצילן של שתי שכנות מוסלמיות לא "מפרגנות": טורקיה, האחראית לטבח שעברו הארמנים בתחילת המאה ה-20, ואזרבייג'אן - עמה יש לארמניה סכסוך ארוך שנים, שכלל מלחמה עקובה מדם וסיפוח (או שחרור, תלוי את מי שואלים) של חבל נגורנו קרבאך על-ידי הארמנים.

מצב זה מותיר את הרפובליקה הקטנה עם קשר יבשתי לעולם החיצון רק דרך גיאורגיה ואיראן, כאשר עם האחרונה שומרת ארמניה על קשר ידידותי גם בימים אלה. אך עבור 750 אלף התיירים המגיעים בכל שנה לארמניה מארבע קצות תבל, גם ללא אפשרות להעפיל להר אררט האגדי, ארמניה היא אחת מהמדינות היפות, הבתוליות והמרתקות שטרם עלו על מפת התיירות העולמית. מרבית התיירים הם בני הפזורה הארמנית (המתרכזת ברוסיה, בארצות הברית ובצרפת), ומקצתם ישראלים, שיגיעו אליה בעקבות הפעלת קו הטיסה הישיר והחדש. טיול בארמניה יתאים במיוחד למי שמתעניין בהיסטוריה ובנופים מרהיבי עין, וגם אוהב לבלות בערבים וליהנות מההיצע הגסטרונומי הרבגוני של ירוואן. למי זה לא מתאים? למי שמחפש חופשה מפנקת בסגנון בטן-גב.

ביקרתי לראשונה בארמניה לפני שבע שנים. לפני שבועות אחדים חזרתי לסיור בזק של כמה ימים. אף שרשמית היה כבר אביב, התכסתה ארמניה במעטה שלג רך ומלטף. נופיה ההרריים, מבני הטוף האדמדמים והמנזרים העתיקים, כולם לבשו לבן.

רומא של הקווקז

ארמניה היא מדינה רבגונית ויפת נוף, שהייתה בעבר הרפובליקה הקטנה ביותר (שטחה 29,743 קמ"ר) בפדרציה שהרכיבה את ברית המועצות לשעבר. היא הכריזה על עצמאות ב-1991 וחיים בה כ-3.3 מיליון תושבים, שליש מהם בעיר הבירה ירוואן. רובם הגדול לבביים ומאירי פנים לתיירים, אף שבמרבית המקרים אינם דוברים שפה מערבית כלשהי.

את ירוואן, "חלון הראווה" של ארמניה, אפשר להגדיר די בקלות כ"רומא של הקווקז" משתי סיבות עיקריות: האחת, בגלל ריבוי בתי הקפה, המסעדות, חיי הלילה התוססים, המבנים הציבוריים המרשימים, שרובם בנויים מאבני טוף בגון ורדרד והאווירה הנינוחה ברחובותיה, שבהם אפשר לפגוש אנשים שלבושם הדור ומוקפד.

הסיבה השנייה נמצאת במרחק של כ-20 קילומטרים מהעיר, אצ'מיאדזין (Edjmiadzin), "קריית הוותיקן" של הכנסייה הארמנית, שבה מתחם של ארבע כנסיות שהוקמו בין המאה הרביעית והשביעית לספירה. בכנסיות האלה קשה שלא להתרשם מהמאפיינים הייחודיים, אף כי ספרטניים למדי, של הכנסייה. אלא שכדי לגלות את עברה הדתי של ארמניה, המתהדרת בתואר המדינה הראשונה בעולם שקיבלה את הנצרות כדת מדינה כבר בשנת 301 לספירה הנוצרית, עדיף להקדיש זמן לביקורים דווקא בכנסיות ובמנזרים העתיקים הפזורים ברחבי המדינה.

לירוואן עצמה מומלץ להקדיש יומיים מלאים. את הסיור כדאי להתחיל בכיכר הרפובליקה המרשימה, המוקפת מצידה האחד במשרדי ממשלה, מצידה האחר ניצב מלון מאריוט המהודר ובתווך נמצאת הגלריה הלאומית, שבה מוצגות יצירות מפרי מכחולם של אמנים ארמניים, רוסיים ואירופאים. בהמשך כדאי לבקר, רצוי בסיור מאורגן, ביד הזיכרון ובמרכז המבקרים לתיעוד הטבח הטורקי בארמנים (ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו באירועים אלה), באנדרטת "אימא ארמניה", הניצבת על גבעה ומציעה נוף פנורמי של העיר וסביבתה, במתחם הקסקייד (Cascade) שנבנה על צלע גבעה מצולקת בלב העיר, ובו חנויות ומרכז מופעים.

חובבי אמנות לא יחמיצו ביקור במוזיאון מטנאדאראן ((Matenadaran - "היכל הספר" של ארמניה, הנחשב לאחד מהגדולים מסוגו בעולם ובו תצוגות של מאות כתבי יד עתיקים ומצוירים, בהם גם כתבי יד בעברית. לקינוח אפשר לבלות בשוק GUM - שוק מקורה בלב העיר, שבקומת הכניסה שלו עשרות דוכנים המציעים דברי מתיקה ומזכרות לצד דוכני אוכל. לקינוח אפשר לבקר בוורניסאג' ( (Vernisage - שילוב של יריד אמנות ושוק פשפשים, שמתקיים בדרך כלל בסופי שבוע.

עיירות שהזמן עצר בהן מלכת

בהעדר תשתית תיירותית מערבית, המתפתחת בהדרגה ברחבי ארמניה, מומלץ לשהות בירוואן ולצאת ממנה לסיורים יומיים לאתרים ברחבי המדינה. מערכת הכבישים הראשיים חוצה את ארמניה לאורכה ולרוחבה, ומומלץ לנסוע בניחותא וליהנות מהנופים המופלאים של הרי הקווקז, העיירות הקטנות שהזמן עמד בהן מלכת והשטחים החקלאיים. אם זמנכם בידכם, סעו לאגם סוואן (Sevan), השוכן במערב המדינה בגובה של 2000 מטרים מעל פני הים, לעיירת הספא הקטנה ירמוק (Yerkuk) ולעיירה הציורית דיליג'אן (Dilijan), המוקפת ביערות ומכונה "שוויצריה הקטנה".

בכל מקרה, אל תחמיצו שני סיורי חובה, כל אחד של יום אחד, שיציעו לכם את מטעמי המורשת ההיסטורית העשירה של ארמניה ונופיה. האחד מאפשר בימים בהירים לראות קרוב ככל האפשר את הר האררט ובצילו המנזר חור ויראב (Khor Virap). הסיור מקנח בביקור ביקב משפחתי ב"ארץ היין" של Areni. השני משלב ביקור בכפר ובמקדש גארני (Garni) ובמנזר גרארד Geghard)) במרחק נסיעה של כשעתיים, מדרום מזרח לירוואן.

חור ויראב הוא מתחם של כנסיות שהוקם לסירוגין בין המאה הרביעית ל-18, ובו שורה של מבנים, חלקם תת-קרקעיים. ייחודו בחשיבותו להתפתחות ההיסטורית והדתית של ארמניה ובמיקומו, מול האררט. מנזר גארני, מהמאה הראשונה לספירה, הוא בכלל מקדש פגאני שהוקם על-ידי המלך טרדאט וצורתו כשל מקדש הלניסטי. הוא הוקדש לאל השמש מיתרה, ושימש בעבר גם כארמון קיץ מלכותי. בחלקו הדרומי של המקדש יש מסלול הליכה פנורמי המציע נוף מרהיב של קניון הנהר גארני, שבשני צדדיו צוקים נישאים ובו התגלו שרידי בית מרחץ מהמאה השלישית. אפשר להזמין בתיאום מראש ארוחת צהריים טעימה ומשביעה באחד מהבתים הכפריים שבכפר גארני או להסתובב בין הבתים הצנועים שבו שלי קצת הזכירו משום מה תמונות מהווי החיים בעיירה היהודית בסרט "כנר על הגג".

ואם להמשיך באסוציאציות מקומיות, הרי שבגרארד, הקרובה יותר לירוואן ומוקפת בהרים משוננים בגוון חום-אדמדם, חשתי קצת כאילו הגעתי להר סיני ולמנזר סנטה קתרינה או לפטרה. זהו מבנה מופלא, שנחצב בחלקו בסלעים, ובו מבוכים ואולמות חשוכים המשמשים עד היום לתפילה. מעבר לעבודת החציבה המרתקת, המנזר עצמו חף מתשמישי קדושה, וכמו מנזרים ארמנים רבים הוא משמש כמקום פולחן נזירי ונקי, שונה בתכלית ממה שמוכר מהכנסיות הקתוליות.

ומקודש לחול.... אל תחמיצו ביקור במבשלת יין השרף של חברת Ararat, המתמחה בייצור ברנדי ששמעו יצא לרחבי העולם. ניתן להצטרף לסיור מרתק שבמהלכו גם תיהנו מטעימת סוגי ברנדי שונים ותסיירו ב"שדירת הסלבס", שבראשם הזמר הצרפתי ממוצא ארמני הנודע שארל אזנאבור. בדרך לטעימות נתקלתי באחת הפינות בחבית צנועה שנתנה לי תחושת בית מוזרה מעט. במרכזה הוטבעה תווית מוזהבת שעליה נכתב: "חבית זו תיפתח כאשר המשבר של נגורנו-קרבאך יבוא לסיומו". קצת מזכיר את "כשיהיה שלום" המוכר והחביב מהבית.

מידע מעשי

מתי: העונות המומלצות הן באביב ובסתיו. ביולי-אוגוסט הטמפרטורה עשויה לעלות ל-40 מעלות בירוואן, ובתי המלון סביב אגם סוואן, "הים" של ארמניה, מלאים עד אפס מקום.

איך להגיע: חברת התעופה הארמנית Armavia מפעילה 2 טיסות בשבוע בימים א' וה' מתל אביב לירוואן ובחזרה. משך הטיסה כשעתיים וחצי (מומלץ לשבת בצדו הימני של המטוס, כדי ליהנות מהמראה של הר אררט ממש לפני הנחיתה בירוואן). מחיר כרטיס טיסה נע סביב 500 דולרים. אשת טורס היא הנציגה של Armavia בארץ, והיא מציעה בנוסף חבילות תיור וטיולי "כוכב" לשבוע ימים המתבססים על שהייה בירוואן וכוללים טיסה, אכסון וסיורים במחיר המתחיל ב-999 דולרים לאדם.

צעד ראשון: עם הנחיתה בירוואן תוכלו לקבל אשרת כניסה התקפה לשהייה של עד 21 יום בתשלום של כ-10 דולרים. תמורת דולר תקבלו כ-380 דראם, מה שהופך את חישוב המחירים לקל יחסית - שקל שווה כ-100 דראם.

נסיעות: הדרכים הראשיות סבירות לנהיגה, אך עדיף להשתמש בסיור מאורגן או ברכב עם נהג כדי לבקר ברחבי המדינה. נסיעה במונית בירוואן תעלה לכל היותר 1500 דראם (כ-15 שקלים).

לינה: מלון הדגל של ירוואן ושל ארמניה הוא המאריוט, השוכן בכיכר הרפובליקה בעיר בדרגת 5 כוכבים. במלון האלגנטי כמה אגפים ורמת השירות גבוהה. ארוחת הבוקר - הכוללת מטעמים מהמטבח הארמני והבינלאומי - תספיק לכם לכל היום. יש במלון גם מסעדה איטלקית מצוינת, קוצ'ינה. המלון מתאים הן לאנשי עסקים והן למי שרוצה להתפנק במהלך השהייה בארמניה. מלונות איכותיים בדרגת 4 כוכבים במרכז העיר: הגולדן טוליפ והאני פלאזה.

אוכל: ירוואן מציעה מגוון גדול של מסעדות. האוכל הארמני מזכיר לעתים את המטבח הטורקי, וזאת מחמאה. בחלק מהמסעדות אפשר לשלב ארוחה עם מופע של הרכב מוזיקלי וזמרים במחיר של 20-10 דולרים לאדם. שני מקומות מומלצים מסוג זה: הפאנדוק טברן (Pandock Tavern) - מסעדה-טברנה מתחת למפלס הרחוב בקרבת כיכר הרפובליקה, שבה האוכל משובח ופרבאנה ((Parvana המשמשת כמוקד לאירועים משפחתיים שבה האוכל סביר, אבל יש בה מופעים המשלבים גם ריקודים של הסועדים ו"פינת אפייה", שבה יושבות נשים בלבוש מסורתי ומכינות לוואש, פיתה דקיקה ופריכה שטעמה כטעם גן עדן, בייחוד כשהיא מגיעה ישר מהטאבון הפועל במקום. מסעדה מומלצת לאניני טעם (אם כי השירות בה איטי להחריד) היא Dolmama. בכל ארוחה מגישים מגוון של מנות ראשונות, וכדאי הזמין "חורבאץ" - גריל מעורב או דגים.

תרבות: אם בזמן שהותכם בירוואן יתקיים מופע של להקת הבלט הלאומית בבית האופרה, במיוחד אם מדובר ביצירות כמו גאיינה או ספרטקוס, שהלחין המלחין הלאומי ארם חצ'טוריאן, רוצו לראות ולא תתאכזבו. כמו כן, ירוואן משופעת במועדוני ג'אז ובפאבים הפתוחים גם באמצע השבוע.

קניות: ארמניה אינה מדינה אטרקטיבית או זולה לקניות, ובכל זאת "מזכרות" מומלצות ו"טעימות" הן הגבינות הקשות המשובחות במגוון מרקמים וטעמים, המעדנים המיוצרים בעבודת יד מפירות יבשים או הברנדי המעולה מתוצרת אררט.

הכותב היה אורח חברת התעופה ,Armavia אשת טורס ומלון מאריוט ירוואן

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988