גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מדיניות "הילד האחד" בסין: מה הן ההשלכות הכלכליות?

ב-1979 החל הניסוי הגדול ביותר בתולדות האנושות: המשטר הסיני אפשר לזוגות להוליד רק ילד אחד ■ מגזין G בעקבות ההשלכות החברתיות והכלכליות

אילן כרמל לא צריך להתאמץ יותר מדי כשהוא מתבקש לחשוב על סיפור טוב שמדגים את השלכות מדיניות "הילד האחד" על נפשם של חבריו הסינים בני גילו. כרמל, איש עסקים בן 40 שחי בשנחאי זה 12 שנים ונשוי למקומית שהיא בת יחידה, כמעט שאינו מכיר סינים שיש להם אחים או אחיות.

"הנה דוגמה טובה", הוא אומר, "קולגה לשעבר של אשתי עבדה משהו כמו 12 שנים בפפסי ולא התקדמה מילימטר בתפקיד שלה, אף שהיא בחורה מוכשרת ואינטליגנטית וכמובן בוגרת אוניברסיטה. מה שתמיד עצר אותה זה שבכל מקרה שהבוס שלה היה שואל אותה למה, למשל, היא לא עמדה במשימה כזו או אחרת היא הייתה מתחילה לבכות באיזו מין רגישות לא פרופורציונלית. וזה לא שמישהו קילל אותה או צעק עליה. אז עכשיו היא התפטרה מפפסי, כשהיא הבינה שהיא לא תתקדם שם, אבל זה ברור לגמרי שהקריירה שלה לא זזה משום שהיא הייתה ילדותית בצורה מפגרת. תחשוב, זו בחורה שעבדה קשה מאוד, אבל תמיד כשהגיע רגע של מבחן שבו היא הייתה צריכה, נניח, להציג מצגת או לעמוד בפני מצבי לחץ ובחינה היא הייתה מתמוטטת לחלוטין - מתחילה לבכות או בורחת; דברים מגוחכים".

כרמל משוכנע שלא מדובר במקרה פרטי של אישה שפשוט אינה מסוגלת לעמוד בלחצים. "אנחנו מדברים על דור שני ואפילו דור שלישי של ילדים שנולדים למשפחות שיש בהן רק ילד אחד", הוא מסביר. "מבחינה פסיכולוגית מובן שיש למצב הזה השלכות שאני נתקל בהם מדי יום, ומאז שנות ה-90 יש לזה גם כינוי: סינדרום הקיסר או הקיסרית הקטנים.

"הילדים הללו גדלים עם טיפול מאוד-מאוד צמוד של ההורים ושל הסבא והסבתא משני הצדדים, ומכיוון שהילד הוא מרכז המשפחה יש לו למעשה שישה הורים. כולם מכרכרים סביב הילד הזה, ולא נותנים לו חופש תנועה או התבטאות; רק רוצים שהילד יהיה מקור הגאווה של המשפחה ויקבל הכול 'הכי הכי'. וזה לכאורה ברור כי זה מה שיש - אין ילד אחר. מה שקורה זה שאתה רואה מבוגרים שההתפתחות שלהם מאוחרת. אתה פשוט רואה אנשים עם קשיים בהתמודדות עם החיים".

- למשל?

"למשל קולגות שלי, אנשים באמצע שנות השלושים שלהם, הם בדרך כלל אנשים ילדותיים לגמרי. הם לא מפותחים מבחינה אמוציונלית. אין להם יכולת להתמודד עם החיים. הם רואים את החיים כמעין גלויה. הם לא מבינים מדוע הם עושים את הדברים - למה הם הולכים לעבודה בבוקר, למה הם מתחתנים, למה הם קונים בית. כל הפעולות שלהם נראות כאילו הן נעשות לפי שטאנץ. הם לא מסוגלים לחשוב מחוץ למסגרת, ואני יכול לומר לך שזו בעיה פסיכולוגית שאני רואה בשכיחות גדולה מאוד. כמעט כל מי שאני מכיר סובל ממנה".

מחקרים שמתפרסמים מאז שנות ה-90 על הילדים היחידים שנולדים בסין כתוצאה ממדיניות "הילד האחד", שיישומה החל ב-1979, מאששים את דבריו. ד"ר אורנה נפתלי, אנתרופולוגית ומומחית לסין מהאוניברסיטה העברית, אומרת כי במחקר שעשתה בבתי ספר בסין עלה הנושא של דאגה לגורל הגברים הסינים. "יש שם חשש שהם גדלים להיות רכרוכיים כי מאכילים אותם וקושרים להם את השרוכים עד גיל מאוחר, וסוחבים להם את התיק לבית ספר".

רפורמות במערכת החינוך הסינית אמנם מנסות לטפל בנושאים הללו כיום ומעודדים בנים לעמוד על שלהם, אבל נפתלי מזכירה בהקשר זה מחקר נוסף שעליו היא עובדת בימים אלה, שעוסק בעמדות של צעירים סינים לגבי נטילת חלק בקונפליקט אלים רחב היקף. "אחד הדברים שאנחנו שומעים שוב ושוב זה שאנשים אומרים לנו, 'אבל אני בן יחיד. ההורים שלי לא יוותרו עליי'", היא צוחקת.

ההורים לא מוכנים להרפות

את איתי מיכלסון, 39, בעל תואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית של הגיל הרך, זה אפילו לא מצחיק. כמנהל תוכנית הלימודים בגן בינלאומי בשנחאי לגילאי שנתיים עד 6, הוא נאלץ להתמודד עם השלכות מדיניות הילודה הסינית על בסיס יומי. "באופן כללי יש הגנת יתר על הילדים הסינים", הוא מאשר. "ההורים או הסבים תמיד מאוד דואגים שהילדים ייפלו או ייגעו בדברים מלוכלכים, ותמיד יש מבוגר שמסתובב סביבם. הם אומרים שזה קשור למדיניות, אבל אני חושב שיכול להיות שהם פשוט הדביקו להתנהגות הזו תווית".

מיכלסון אומר שבלתי אפשרי שלא להבחין בהבדלים בין ילדים סינים לילדים מערביים שלומדים בגן שלו: "יש אצלי חצי סינים וחצי לא סינים, ובאופן כללי הילדים הסינים מאוד מוגנים. עושים הכול בשבילם. יש ילדים בגיל 3 או 4 שלא יודעים לאכול בעצמם, ויש כאלה שאפילו לא הולכים או עולים במדרגות. אני מסתכל על התופעה הזו כבר עשר שנים, וזה חוזר על עצמו בכל שנתון".

- אילו הבדלים נוספים אתה מוצא?

"הילדים תמיד לובשים המון-המון בגדים, כמו בדואים בסיני. יכול להיות שיהיה נורא חם בחוץ, אבל ילבישו אותם ב-400 סוודרים. אולי בגלל זה הם לא מצליחים לזוז. אני תמיד מנסה לומר להורים להרפות, אבל אפילו שהם לכאורה מכבדים אותי כישות סמכותית, הם לא מוכנים לעשות כלום. הם תמיד אומרים שהם מוכנים לשנות דברים אבל שההורים שלהם לא מסכימים".

- וזה מתסכל אותך?

"כן, ברור. מה שהכי מתסכל אותי זה שהפוקוס של ההורים הוא תמיד על הישגים אקדמיים והרבה פחות על אינטראקציה חברתית. לשחק עם ילדים אחרים נראה להם כמו דבר משני. הכי חשוב בשבילם זה לשנן שירה קלאסית. זו הבעיה הכי גדולה".

הבעיות הפסיכולוגיות שכרמל ומיכלסון חווים באינטראקציות היומיומיות בשנחאי, ושד"ר נפתלי חוקרת, מהוות רק חלק קטן מתוך שלל הבעיות שיצר הניסוי הגדול ביותר בבני אדם, שהאנושות אי-פעם הוציאה אל הפועל. מתחת למצג הפומבי המלהיב של שיעור צמיחה כלכלי רציף, של עלייה מתמדת בייצור, של גידול עצום בבני המעמד הבינוני ושל צריכה ללא מעצורים, מסתתרות פצצות זמן מסוכנות שמאיימות על יציבותה של סין, ואולי גם על זו של העולם כולו. רובן נובעות ישירות מהאפקט המצטבר של מדיניות הגבלת הילודה שחוגגת השנה את שנתה ה-33. והפתרונות לשלל הבעיות הללו - פסיכולוגיות, כלכליות, פנסיוניות, חברתיות ומגדריות - אינם נראים באופק.

לפני כשנתיים אף הודיעה ממשלת סין כי מדיניות הילד האחד תישאר בתוקפה לפחות עד שנת 2015, ולא משום שיש לה הרבה ברירות. בסין חיים כיום יותר מדי אנשים - יותר מ-1.3 מיליארד - כאשר גידול חד של האוכלוסייה לא יאפשר למדינה להאכיל את כל אזרחיה. תוסיפו לכך את העובדה שהפסולת שפולטים הסינים, כבר כיום, מזהמת את האזורים המאוכלסים במדינה בצורה איומה, והתוצאה היא שהסרת ההגבלה על הילודה עלולה ליצור שואה אקולוגית.

נשמע כמו סרט רע? בהחלט. ומה שיותר גרוע הוא שנכון להיום נראה כי מדובר בבעיה לא פתירה עם השלכות גלובליות מסוכנות. אבל כדי להבין מדוע בדיוק, כדאי לחזור בזמן, להקמת סין הקומוניסטית ב-1949.

מפחדים למות מרעב

מאו טסה טונג, שליטה הראשון של סין המודרנית, הכריז עם עלייתו לשלטון ש"גם אם אוכלוסייתה של סין תכפיל את עצמה שוב ושוב ושוב, יש לה פתרון לבעיה: ייצור". משום כך, הוא הכריז, "מכל הדברים בעולם, אנשים הם הדבר הכי חשוב". ההצהרה הפומבית הפכה למדיניות רשמית שיושמה בשתי דרכים עיקריות: הוקעתו של רעיון הפיקוח על הילודה ואיסור על יבוא אמצעי מניעה.

אבל למדיניות שהתעלמה מאילוצי המציאות היה מחיר. הגידול המהיר באוכלוסייה פשוט השאיר את הסינים רעבים. ב-1955 הממשלה החליטה לעודד את הציבור להוליד פחות ילדים, אבל גם קו זה לא החזיק מעמד יותר מדי זמן. שלוש שנים לאחר מכן, כשמאו הזניק את "הקפיצה הגדולה קדימה" וניסה להפוך בכוח את סין מחברה חקלאית לחברה תעשייתית, הסינים שילמו את המחיר, ובגדול. ב-1962 מתו ברעב לפחות שלושים מיליון סינים. הזיכרון הזה - הן אצל מי שחוו אותו על בשרם והן אצל אלה ששמעו או שקראו על-אודותיו - נשאר צרוב עד היום.

הקמפיין של המשטר להגבלת הילודה חזר, נזנח, ואז אומץ שוב תחת הסיסמה המצליחה: "מאוחר, עם מרווחים גדולים ומעט". הסיסמה, שכנראה בסינית קליטה יותר, הצליחה אמנם לצמצם בחצי את גידול האוכלוסייה הסינית בין 1970 ל-1976, אבל זה לא היה מספיק. ב-1979 נכנסה לתוקפה מדיניות הילד האחד שקיימת עד היום ללא שינויים ניכרים.

יוצאי הדופן שפטורים ממנה או מקבלים הקלות הם מיעוטים אתניים (לשלטון משתלם לאפשר להם להתרבות כדי לא לעורר אי-שקט פוליטי), תושבי חלק מהאזורים הכפריים, זוגות שמורכבים מבן יחיד ומבת יחידה (באזורים כפריים), הורים שהצאצא הראשון שלהם הוא ילדה או שהוא נכה או סובל מפגם מולד, ועוד מיני יוצאים מן הכלל. הורים שאינם עומדים במדיניות משלמים קנסות או שסובסידיות ממשלתיות שונות נשללות מהם.

"בתור זר אתה מצפה שיהיה הרבה דיון על עצם הרעיון של החלטה של מדינה לגבי היבט כל-כך אישי אצל האזרחים, אבל צריך להבין שבסין יש חשש גדול מאוד מרעב", אומרת ד"ר רעות ברק-וויקס, מרצה לכלכלת סין באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית. "יש לסינים טראומות כל-כך חזקות מהרעב של שנות ה-50 וה-60, ופחד שהמדינה לא תצליח לספק את מה שצריך כדי לקיים את האוכלוסייה, שהם מרגישים שעליהם לתרום את חלקם למאמץ הלאומי הזה, אחרת פשוט לא יהיה להם מה לאכול. אמנם הצעירים כיום הרבה יותר חושבים על עצמם ולא רוצים לבלות את חייהם המבוגרים כשהם תומכים כל הזמן בהורים ובסבים שלהם, אבל אני לא יודעת עד כמה זה הופך באמת לשיח ציבורי. זה אולי קורה בבלוגים שהמשטר מנסה להעיף אותם, אבל אני לא יכולה לומר לך שזה משמעותי במיוחד".

ד"ר ברק-וויקס מתייחסת לבעיות הפנסיוניות שנובעת מהמדיניות הנמשכת זה שלושה עשורים. "באופן מסורתי הבנים מטפלים בהורים בסין, ומעבר למנטליות יש גם עניין כלכלי - כל ילד ייאלץ לתמוך בשני הורים ובארבעה סבים - וזה כמובן יותר מסובך. המשמעות של זה היא שהמדינה תצטרך לעשות את זה".

- והיא מסוגלת?

"מבחינת פנסיות, סין תמיד קיימה מערך פנסיוני כלשהו לעובדים עירוניים, שעבדו במפעלים בבעלות ממשלתית. עם זאת, מספר העובדים במפעלים הללו צומצם מאוד בשנות ה-90, ובעצם רוב העובדים בתעשייה - ויש לזכור שבחקלאות מעולם לא הייתה מערכת פנסיונית - הם כיום מחוסרי פנסיה. צריך להבין שמערך פנסיוני בסין לא רק עולה הרבה מאוד כסף, אלא גם קשה מאוד לארגון בצורה יעילה. אנחנו מדברים על מערכת שונה מאוד מזו שאנחנו מכירים בישראל".

הפנסיה אינה הבעיה הכלכלית היחידה של סין כתוצאה ממדיניות הילד היחיד. מניעת לידתם של כ-400 מיליון בני אדם ב-33 השנים האחרונות צפויה להטיל נטל קשה על הכלכלה הסינית. "בעשר עד 15 השנים האחרונות סין הפכה למקום שמייצר מקומות עבודה בגלל הכמות הבלתי נדלית של העובדים", מסבירה ד"ר ברק-וויקס. "סין הפכה למקום שצריך לייצר בין 15 ל-25 מיליון מקומות עבודה בשנה, ומה שהולך לקרות זה שמ-2030 בערך, הדור הנוכחי עומד להפוך לדור המבוגר יותר, ואז יהיה מספר עובדים הרבה יותר מצומצם".

- מה זה אומר?

"כרגע היתרון היחסי של סין זה ההון שלה בכוח אדם. ברגע שיהיו פחות עובדים - וכוח העבודה יהיה משום כך פחות זול - היא תצטרך להמשיך להתפתח כלכלית דרך מוצרים שהם פחות מוטי עבודה ויותר מוטי הון. זה תהליך שהממשלה מודעת אליו, והיא החלה להתייחס אליו כבר ב-2006. היא מבינה שהיתרון היחסי שלה ילך ויקטן, וצריך לדחוף את הכלכלה בצורה אחרת". איך זה בדיוק יקרה, איש לא ממש יודע עדיין.

הכפריים סובלים יותר

אבל עם כל הכבוד לפנסיה, אולי אחת הבעיות הקשות ביותר שעומדות על הפרק - לפחות מבחינת חייהם האישיים של הסינים - היא חוסר האיזון הקיצוני בשיעורי הגברים והנשים בסין. "בשנות ה-60 וה-70 יחס הבנים והבנות בזמן הלידה בסין היה 106 בנים על מאה בנות", אומרת נפתלי. "היחס הנורמטיבי בעולם הוא שעל כל מאה בנות נולדים כ-103 עד 105 בנים, ועד סוף שנות ה-70 סין הייתה בתחום הנורמטיבי. אבל במפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בסין ב-2010 התברר שהיחס כיום עומד על 118 בנים למאה בנות בזמן הלידה. בכפרים שבהם נותנים למשפחות להביא שניים או שלושה ילדים אתה רואה הרבה בנות בכורות, וכמעט לא רואה בנות בלידה שנייה או שלישית, כי אנשים עושים הכול בשביל בן. לכן, היחס בלידות שניות הוא 150 בנים מול מאה בנות. בפעם האחרונה שבדקו - ואנחנו מדברים על שנת 2000 - התברר שבסין חסרות 8.5 מיליון נשים. היום זה כבר הרבה-הרבה יותר".

- וחוסר האיזון הזה קיים רק באזורים כפריים?

"לא. בשנחאי ובבייג'ין היחס המגדרי עומד על 113 בנים לעומת מאה בנות, אבל יש פרובינציות בדרום שבהן יש 130 בנים על כל מאה בנות, ואפילו 185 או מאתיים בנים על כל מאה בנות. זה לא רק שהמספר הכולל הוא בעייתי, אלא כשמסתכלים על אזורים מסוימים המצב בהם ממש קטסטרופלי".

ד"ר ברק-וויקס מאשרת גם היא ש"תמיד הייתה בסין העדפה לבנים, משום שבנים אמורים לתמוך בהוריהם בעוד שבנות אמורות היו להתחתן וללכת עם בעליהן כדי לתמוך בהורים שלהם; אולם מאז שנכנסה תוכנית הילד האחד לתוקף התגברה ההעדפה הזו. זה הגיע לרמה שאם אתה מסתובב בסין אתה רואה שלטים שכתוב עליהם דברים כמו 'גם בנות זה טוב', 'תשאירו את הבנות' ועוד. בכפרים, מי שיש לו בת מקבל עוד כסף מראש הכפר וכולי".

- למה דווקא בכפרים?

"הגברים הכפריים מאוד סובלים כי הצעירות הכפריות מעדיפות חתנים עירוניים, ומי שנשארים פעמים רבות ללא יכולת להמשיך את השושלת המשפחתית והכלכלית הם גברים כפריים לא משכילים, שמצבם היה קשה בלאו הכי. המצב הזה יוצר עוד פערים כלכליים וחברתיים, בתוך אזורים שתמיד היו בעייתיים. בנוסף, התהליך הזה משפיע על האצת תהליך העיור, המואץ בלאו הכי (כמעט 50% מאוכלוסיית סין חיים כיום בערים), בגלל הגירה של נשים לערים כדי למצוא גברים מתאימים".

ד"ר נפתלי מזכירה כי "בשלב הראשון של יישום המדיניות היא עוררה בכפרים הרבה התמרמרות כלפי המשטר. היו מקרים לא מעטים של התחמקות. נשים בהיריון היו בורחות כדי ללדת ילדים מחוץ למכסה, או שהמשפחה הייתה משלמת למישהו שוחד. אבל מאז שנות ה-90, כשטכנולוגיית האולטרה סאונד נכנסה לשימוש רחב, אנשים בדקו את מין העובר והיו מפילים את העובר במקרה שהיה מדובר בבת". שלא לדבר על מקרים רבים מספור של רצח תינוקות ממין נקבה, תופעה שהייתה רווחת למדי בעבר אך כנראה עדיין לא חלפה מן העולם.

בעקבות ההתנגדות, מסבירה נפתלי, נעשו הקלות בכפרים. "כיום נותנים למשפחות ללדת שני ילדים ולפעמים אפילו שלושה, אם בשתי הלידות הראשות נולדו בנות. זה עזר במידה מסוימת, והמדינה נסוגה קצת מהיעד הראשוני, אבל גם כיום קיימות תופעות של הפלות סלקטיביות".

ארבעים מיליון גברים עודפים

הסינים מודעים היטב למחסור בנשים. בינואר 2010 הודיעה האקדמיה הסינית למדעים שתוך עשר שנים בסך-הכול אחד מכל חמישה גברים סינים פשוט לא יהיה מסוגל להקים משפחה. עוד פורסם כי עד 2020 יהיו בסין עד ארבעים מיליון גברים עודפים, ו"פתרונות" בדמות רשתות שמייבאות נשים ממדינות אחרות במזרח - ואף חוטפות ילדות - כבר קיימים במספרים אלה ואחרים.

- חוסר איזון כה בוטה יכול להמשיך ולהתקיים לאורך זמן?

"זו שאלה מורכבת", משיבה ד"ר נפתלי. "ברמה הגלובלית אפשר לומר שאילו סין לא הייתה מיישמת את המדיניות הזו, הכלכלה העולמית הייתה נפגעת ואיכות הסביבה העולמית הייתה נפגעת. תחשוב שאילו היו עוד הרבה יותר סינים, ואילו הם היו מתקדמים למעמד הבינוני וקונים מכוניות, פולטים פחמן דו-חמצני ורוצים את כל מוצרי הצריכה שיש לאמריקאים, איפה היינו ואיפה היה כדור הארץ? ברמה הכוללת אולי סין עשתה טובה לאנושות".

- וגם לעצמה?

"עבורנו, שגדלנו במקום שרואה את עצמו כדמוקרטיה ליברלית, קשה אולי להבין את זה, אבל בסין אתה תראה הרבה סינים ליברלים שיגידו לך שאתה צריך לחשוב על הקולקטיב. אין פה מזימה לפגוע באנשים. הרי המדיניות הזו יושמה דווקא כשהמפלגה הקומוניסטית החלה לסגת מהפיקוח ההדוק שהיה לה על האזרחים. אני לא מצדיקה את המדיניות, אבל זה פשוט צעד הישרדותי שתורם לפרט ולאומה הסינית. לי אישית קשה לחוות דעה על זה, אבל מנקודת המבט הסינית, אילו הם לא היו עושים את זה הם כנראה היו בצרה צרורה. אבל זו כמובן מדיניות בעייתית".

- עד כמה בסין מודעים לבעייתיות של השיטה?

"בסין רואים את הדברים בצורה אחרת. אני לא מצאתי אף אחד בסין שמבין את הרציונל ומתנגד למדיניות. זה כמו מחיר שצריך לשלם. אין ברירה".

נפתלי מדגישה כי בערים תמיד הייתה קבלה גדולה יותר של המדיניות, משום שמצב הדיור בהן הוא בעייתי והתנאים הכלכליים מונעים מאנשים ללדת מספר גדול של ילדים. "אנשים בערים גם מבינים את הרציונל שמאחורי המדיניות, כי מדובר באוכלוסייה יותר משכילה. המדינה הצליחה לשכנע את הציבור בהיגיון שפשוט לא ניתן להעלות את רמת החיים של האוכלוסייה ולהביא למודרניזציה של סין אם קצב גידול האוכלוסייה וגודלה לא יצומצמו, ואנשים מקבלים את זה. אפילו אינטלקטואלים ומשכילים מקבלים את העיקרון של הכפייה מלמעלה, והם אומרים בינם לבין עצמם שהאוכלוסייה הכפרית פשוט לא מבינה את ההיגיון הזה. בשוליים יש כמובן מקרים של ליברלים שמתנגדים לכך שמשטר כופה משהו על האוכלוסייה, אבל זה ממש בשוליים".

- ובתוך המשטר, איך נראה השיח לגבי המשך המדיניות אל מעבר ל-2015, תאריך היעד הנוכחי?

"קשה לומר, כי הבעיה היא שתהליך קבלת ההחלטות בסין לא ממש ידוע לנו. אינטלקטואלים שעובדים עם הממסד ומכינים עבורו ניירות עבודה כבר מתריעים בפני המצב שעומד להיווצר בסין בקרוב".

עוד כתבות

ניסאן X-TRAIL / צילום: יח''צ

המכונית של ניסן שמוכיחה: שוק הבנזין עדיין חי ובועט

ניסאן X-TRAIL, הטורבו-בנזין החדשה של ניסאן, מוכיחה שגרסאות הבנזין לא אמרו את המילה האחרונה: היא זריזה, נוחה ומרווחת

הראלי בוול סטריט יימשך? זה מה שמלמדת ההיסטוריה

מדד המניות המוביל S&P 500 עשוי לסיים את הרבעון הראשון עם עלייה של 10% ● האם ניתן להסיק מכך שהמשך השנה יתאפיין בראלי? לפי מחקרים של כמה גופי השקעות, החדשות הרעות נוטות להגיע במחצית השנה השנייה

דובר צה''ל, תא''ל דניאל הגרי / צילום: דובר צה''ל

דובר צה"ל: בכיר בחמאס חוסל בביה"ח שיפא

נזק נגרם לחצר בית בשלומי אחרי רצף אזעקות בגליל המערבי • דיווח: ישראל תקפה אזור פעילות של חיזבאללה בדמשק, 2 נפצעו • בית הדין בהאג הורה לישראל להכניס סיוע לעזה ללא הגבלה • מוקדם יותר: פצוע בינוני בפיגוע ירי בכביש 90 מצפון ליריחו • עדכונים שוטפים

פליטים עזתים ברפיח / צילום: Reuters, IBRAHEEM ABU MUSTAFA

המומחה שמסביר: למה החליטו בעולם שרפיח היא הקו האדום

פלישת צה"ל לרפיח, בין המעוזים האחרונים של חמאס בעזה, עומדת בלב הדיון על עתיד המלחמה ● "העיר הפכה לסמל של המצוקה הפלסטינית והפליטות בעיני העולם", אומר ד"ר הראל חורב, מומחה לחברה הפלסטינית ● בראיון לגלובס הוא מסביר מדוע ישראל טועה בהתנהלותה ברפיח, מתייחס לפלונטר מול ארה"ב ומסביר מדוע חמאס ממשיך לסרב לעסקת חטופים

מנכ''ל האוצר שלומי הייזלר בוועידת מרכז הנדל''ן באילת / צילום: נאו מדיה

מנכ"ל האוצר נגד מנהל רשות המסים: "מס דירה שלישית ירחיק משקיעים משוק הנדל"ן"

לפי מנכ"ל האוצר, שלומי הייזלר, החזרת "מס דירה שלישית" כבר בתקציב הקרוב לא נמצאת על הפרק ● על הביקורת שהעביר ינקי קוינט בכנס התשתיות של גלובס בשבוע שעבר, הוא עונה: "אמירות חמורות ואין בהן דבר וחצי דבר. באוצר יש אנשים מופלאים" ● וזו התוכנית שלו למלא את קופת המדינה, נוכח הגירעון המחמיר

הפגנת חרדים נגד גיוס בני ישיבות,ירושלים / צילום: Reuters, Ammar Awad

מהתקציבים שייעצרו ועד לדיוני החירום באוצר: כל מה שכדאי לדעת על הצו הדרמטי בנוגע לחוק הגיוס

בהתאם לצו הביניים שהוציא בג"ץ, תקצוב הישיבות שתלמידיהן לא מתגייסים ייעצר כבר בשבוע הבא ● בשלב זה, התמיכה בכ-44 אלף תלמידי ישיבות צפויה להיעצר ● באגף החשב הכללי במשרד האוצר, שאמונים על ביצוע התשלומים מתקציב המדינה, מתכוונים ליישם את הצו במועד ● איך זה יעבוד? גלובס עושה סדר

בורסת תל אביב / צילום: שלומי יוסף

בורסת ת"א ננעלה ביציבות; אלקטריאון זינקה ב-18%, ישראכרט ב-8%

אל על השלימה גיוס של 100 מיליון דולר, המנייה עולה ב-4% ● הבורסה בת"א מסכמת רבעון ראשון בעליות נאות במדדים המובילים ● לאומי על הדולר המתחזק: "מציע למשקיעים הצעה שאי אפשר לסרב לה" ● באופנהיימר צופים "רוח גבית לשוק המניות האמריקאי לפחות עד שנת 2025"

מישל וונטסוס, לשעבר מנכ''ל ביוג'ן / צילום: Quris

"ביוג'ן הייתה פסגת הקריירה שלי עד כה": המנכ"ל לשעבר מדבר על התוכניות לעתיד

מישל וונטסוס היה מנכ"ל ביוג'ן בתקופה שבה הייתה במוקד תשומת הלב בעקבות התרופה החדשנית שלה לאלצהיימר, אבל בסוף שילם בכיסאו על הכישלון שלה בשוק ● בראיון ל"גלובס", הוא מגיב על הביקורת שהושמעה נגדו, מספר אילו חברות מעניינות אותו עכשיו ומדבר על ההשקעה שלו בקיוריס הישראלית ● על המיזם החדש שהוא מקים בסינגפור, הוא עדיין לא מוכן לפרט

צילומים: נועם מושקוביץ-דוברות הכנסת, אייל רדושיצקי, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

כועסים על היציאה לפגרה, אבל הבעיה עמוקה מזה

הבנקים כביכול תחת אש, אבל לא צפויים לספוג ריקושטים כבדים ● פגרת הכנסת מעוררת ביקורת, אבל לא היא הבעיה ● והטעם לפגם בפרס על צילום העיתונות ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

מירי רגב, ליכוד / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות

ועדות חקירה ממלכתיות תמיד הטילו אחריות אישית על ראש הממשלה?

עד כמה חריפה הביקורת שנמתחה על נתניהו בדוח מירון בהשוואה היסטורית? בדקנו ● המשרוקית של גלובס

איציק וייץ, מנכ''ל קבוצת קרסו מוטורס / צילום: אלעד גוטמן

המספרים חושפים: כך הפך מותג בנזין סיני אלמוני למכרה הזהב של קבוצת קרסו

הכתבה הזו היתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● מהדוח השנתי של יבואנית הרכב עולה כי המותג צ'רי, שמכירותיו זינקו ב-2023, הקפיץ את נתח השוק שלה וסייע לה להציג רווח מכובד בתקופה קשה ● אבל ל"אסטרטגיה הסינית" הזו, שמשנה בצורה משמעותית את הפוקוס העסקי של הקבוצה, יש מחיר - ובראשו דריסת מותגים ותיקים

בורסת טוקיו / צילום: Associated Press, Eugene Hoshiko

נעילה ירוקה באסיה. מחיר הזהב זינק במרץ ב-9.8%

היום חוגגים את יום שישי הטוב, ולכן לא יתקיים מסחר בבורסות באירופה ובוול סטריט ● אמש ננעלה וול סטריט בירוק, מדד ה-S&P 500 שבר שיא בפעם ה-23 מתחילת השנה ● מחיר הביטקוין עומד על 70.5 אלף דולר למטבע ● מדד שנגחאי עלה ב-1%

''התייצבות ושיפור, גם אם צנוע, ברוב הפרמטרים הפיננסיים של ההייטק הישראלי'' / אילוסטרציה: Shutterstock

אחרי שנה קשה, הרבעון הראשון של 2024 מראה מגמה חיובית בתעשיית הטק הישראלית

על פי נתונים חדשים מדוח ההייטק "Tech Review", ברבעון הראשון של 2024 חברות הסטארט-אפ הישראליות גייסו כ-1.6 מיליארד דולר ● מדובר בעלייה של כ-10% ביחס לרבעון הקודם וירידה של 10% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד ● 38% מסך הסכום הכולל גוייס בחברות הסייבר

גזירת סרט בפתיחת משרדי ASI, חברת הבת בהודו יחד עם שגריר ישראל בהודו, נאור גילאון / צילום: תעשייה אווירית

מתחת לרדאר: התעשייה האווירית הקימה חברה בת בהודו

התעשייה האווירית השיקה השבוע את חברת הבת ההודית שלה בניו דלהי ● החברה הוקמה במסגרת שיתוף הפעולה בין התעשייה האווירית לבין DRDO, גוף המחקר והפיתוח בנושאי הגנה של ממשלת הודו

הסכם אינו נדרש כתנאי עבור זוגות במערכות יחסים כאלה ואחרות / צילום: Shutterstock, Viacheslav Lopatin

זוג הקפיא עוברים ואז נפרד. האם האישה תוכל להשתמש בהם?

כשלושה עשורים לאחר פרשת נחמני, בתי המשפט עדיין נאלצים לדון בתביעות בלתי אפשריות לגבי גורלם של עוברים מוקפאים ● מן הראוי היה לחייב כל זוג שפונה לבצע הפריה חוץ-גופית, לחתום על הסכם שמתייחס לאפשרות הריאלית של פרידה במהלך הזמן שחולף בין יצירת העוברים המוקפאים לבין השימוש בהם

ינקי קוינט, מנכ''ל רמי ומ''מ מנהל רשות החברות / צילום: יוסי זמיר

מתחנות כוח ועד מוסכי רכבת: בענף התשתיות טוענים שרמ"י תוקעת מיזמים

בפנייה דחופה מבקשים במינהל התכנון מרשות מקרקעי ישראל לשחרר היתרים למיזמי תשתית לאומיים ● ברקע זה, גורמים בענף טוענים כי פרויקטים גדולים, בהם תחנות כוח ומוסכים של הרכבת הקלה, תקועים בגלל התנהלות הרשות ● רמ"י: "חלק מהפרויקטים יצאו לדרך"

אייל בן סימון, מנכ''ל הפניקס / צילום: יחצ ענבל מרמרי

ביום האחרון לפני הפקיעה: מנכ"ל הפניקס אייל בן סימון מכר מניות

מנכ"ל הפניקס וסמנכ"ל הכספים שלו מימשו יחד 170 אלף אופציות במחיר של 37.48 שקל למניה ● המימוש בוצע יום לאחר שהחברה דיווחה על תוצאותיה הכספיות לשנת 2023, רווח של 1.1 מיליארד שקל המשקף תשואה להון של 10.5%

המדינה החדשה שמצטרפת להליך נגד ישראל בהאג

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: רוב האמריקאים מתנגדים להמשך המלחמה, הממשלה הצרפתית מצהירה שלא סיפקה נשק לישראל מאז ה-7 באוקטובר, ואירלנד מצטרפת לתביעה נגד ישראל בהאג ● כותרות העיתונים בעולם 

קבינט המלחמה. ללא נשים במוקד קבלת ההחלטות / צילום: קובי גדעון-לע''מ

המלחמה חושפת את אוכלוסיית הנשים לסיכונים חריגים. איך אפשר להתמודד איתם?

מדור "המוניטור" של גלובס והמרכז להעצמת האזרח עוקב אחר ביצוע החלטות ממשלה משמעותיות ● הפעם, בשיתוף שדולת הנשים, על האתגרים שמציבה המלחמה בפני נשים ● נשים סובלות יותר מהיעדר ביטחון אישי וכלכלי - ובכל זאת הן לא נמצאות במוקד קבלת ההחלטות

דוד פתאל / צילום: איל יצהר

לאחר שלוש שנים של הפסד, אירופה עזרה לדוד פתאל לחזור להרוויח

עם סיומה של השנה הסתכמו הכנסותיה של פתאל ב-6.93 מיליארד שקל, עלייה חדה של 26.6% ביחס לשנה שקדמה לה ● בשורה התחתונה רשמה פתאל רווח נקי של 45.2 מיליון שקל ● הסיבות לעלייה: שיפור בשיעורי התפוסה במלונות הרשת, עלייה במחיר של חדר ממוצע למתארחים ושיפור בשערי החליפין