הנקראות ביותר

חברה על הכוונת: אנלייט אנרגיה צריכה רק יותר שמש

אנלייט אנרגיה, המפיקה חשמל ממקורות אנרגיה חלופיים (שמש ורוח), ממצבת את עצמה כאחת משחקניות האנרגיה המתחדשת המובילות בארץ

ימי הסערה האחרונים אולי מעט השכיחו מאתנו כי ישראל היא ארץ של שמש, הרבה שמש. בחלק ניכר מימות השנה, יותר חם לנו מאשר קר, והזמן שאנו מבלים בחוף הים רב יותר מהזמן שאנו מבזבזים על נסיעה איטית ברכב הפרטי כשנתיבי איילון פקוקים בגלל נחל אחד ויחיד שעלה על גדותיו.

אך השמש אינה רק מחממת אותנו (או אולי מטריפה אותנו על דעתנו). שמש היא מקור אנרגיה (דהיינו חשמל), ובמדינה כמו ישראל, בה יש חברת חשמל אחת, שמתקשה כמעט מדי קיץ לעמוד בביקוש הגובר והולך לחשמל, שמש היא מקור אנרגיה חלופי, חינמי לחלוטין, שאפשר להרוויח ממנו לא מעט, ולכן די מפתה להשתמש בו.

על גל האנרגיה הסולרית (סולרי פירושו "שמקורו בשמש") - ובאופן כללי, גל האנרגיות החלופיות או המתחדשות, תבחרו את ההגדרה שנוחה לכם - עלו לא מעט חברות ישראליות, שלמעשה הלכו בעקבות המגמה העולמית המתעצמת: הפקת אנרגיה ממשאבים המצויים בטבע באופן חופשי (שמש, רוח, גלים וכדומה), וזאת להבדיל ממשאבים לא חופשיים דוגמת נפט, פחם או גז טבעי.

ללכת בעקבות השמש

אחת מאותן חברות ישראליות היא אנלייט אנרגיה (enlight energy) הנמנית על קבוצת יורוקום של שאול אלוביץ' (בעל השליטה בבזק). אנלייט, שהוקמה על ידי גלעד יעבץ, צפריר יואלי ועמית פז, הפכה לחברה ציבורית לפני שנתיים וחצי לאחר שמוזגה לתוך השלד הבורסאי של סהר אינווסטמנטס. הודות לקופת המזומנים שנותרה בשלד והנפקות אג"ח וזכויות שביצעה, הצליחה אנלייט לקפוץ מדרגה די גבוהה שממנה עשויה החברה להפוך לאחת משחקניות האנרגיה המתחדשת הדומיננטיות בארץ.

אך לפני שנבין מה מייחד את אנלייט, ננסה להסביר כיצד נוצר מצב - ולא רק בישראל - בו יש צורך הולך וגובר במקורות אנרגיה חלופית. ובכן, פוטנציאל הגידול של תעשיית האנרגיה המתחדשת נובע מרובו ממודעות ציבורית גוברת לאיכות הסביבה ולצורך בצמצום התלות שנוצרה במקורות אנרגיה מתכלים שמקורם בדלקים כגון נפט, פחם וגז. אלו, פוגעים באטמוספירה המגנה על כדור הארץ ותורמים להתחממות כדור הארץ.

מודעות ציבורית זו לא נותרה על הנייר, ומדינות ברחבי העולם הבינו כי הן צריכות לפעול בנושא, וזה אומר לבנות מסגרת רגולטורית לתעשיית האנרגיות המתחדשות - רגולציה שמתחילה בקביעת יעד מנחה (אחוז מהסך) לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, אישור התעריפים שישולמו על ידי חברת החשמל בגין רכישת החשמל מאותם יצרנים פרטיים, קביעת מכסות להספקי החשמל שחברת החשמל תהיה מחויבת לרכוש, קביעת מסלולים סטטוטוריים לאישור הקמת מתקני ייצור של אנרגיה סולרית וטורבינות רוח ועוד.

ישראל עשתה זאת, יפן ואיטליה עשו זאת, אך הדרך להגשמת אותו חזון אינה פשוטה. הבעיה העיקרית של הפקת חשמל משמש או מרוח היא מחירה היקר בהשוואה למקורות החשמל המסורתיים, ולכן חברות כמו אנלייט תלויות במידה רבה על החלטות ממשלה והחלטות רשויות שונות (כמו רשות החשמל בארץ). עם זאת, הירידה העקבית בעלות חו"ג (דהיינו קולטים פוטו-וולטאים) מפחיתה את התלות בסובסידיות ממשלתיות, ובמדינות רבות בעולם, בכללן, ישראל ואיטליה, הצפי הוא כי בתחום הפוטו-וולטאי ניתן יהיה להגיע בתוך מספר שנים לתעריף כלכלי שישקף עלות משוקללת דומה לחשמל המיוצר ממקורות סולריים לעומת חשמל המיוצר ממקורות קונבנציונליים.

במקרה של טורבינות רוח, לעומת זאת, בשל עלויות הקמה נמוכות יותר מול כושר ייצור גבוה יותר, תעריף ההזנה לרשת החשמל כבר משקף עלות כלכלית, ולמעשה אינו מחייב סבסוד ממשלתי באזורים בעלי משטר רוחות מתאים.

מהנגב ועד רמת הגולן

ועכשיו נחזור לאנלייט. החברה יוזמת, מתכננת, מפתחת, מקימה ומפעילה מתקנים פוטו-וולטאים וטורבינות רוח - חמישה כובעים שמעניקים לה יתרון תחרותי לא קטן. לאנלייט יש כרגע מתקנים פוטו-וולטאים (מניבים ובהקמה) בארץ (בעיקר בדרומה) ובאיטליה, בעלי יכולת הספק של 18.2 מגה וואט - לא כולל פרויקט ושמו "חלוציות", פרויקט הדגל של החברה, ואחד הגדולים בארץ. פעילות טורבינות הרוח של החברה עדיין לא מימשה את עצמה, בין היתר על רקע חסמים תכנוניים, אך החברה חתמה אשתקד על הסכמים עם שבעה יישובים ברמת הגולן ויישוב אחד בגליל להקמת טורבינות רוח בשטחיהם.

18.2 מגה וואט (מגה פירושו מיליון וואט) זה לא הרבה במונחים עולמיים (זה אפילו די מעט), אך בשביל חברה קטנה כמו אנלייט זה ממש לא מעט. ובכלל, עבור כל השחקניות הישראליות בתעשייה זו, כל נתח שהן יכולות לקחת מתעשייה זו הוא משמעותי, ולכן מספר השחקניות רק הולך וגדל. מרבית החברות שפועלות בשוק הישראלי פועלות רק כמקימי מתקנים פוטו-וולטאים, ולצידן פועלות כעשר חברות, שבדומה לאנלייט, הן היזמיות והבעלים של המתקנים. בין חברות אלו ניתן למצוא את "סולאריה" מקבוצת שיכון ובינוי; "ערבה פאואר", "סולר פאואר" ו"סאנפאואר ישראל".

השוק האיטלקי, שהוא השוק השני בו פועלת אנלייט, הוא הרבה יותר תחרותי ומספר השחקנים בו עומד על מאות לעומת עשרות בודדות במקרה של השוק הישראלי. איטליה, דרך אגב, נבחרה על ידי אנלייט בגלל היותה אחד משוקי האנרגיה הסולרית הגדולים והמפותחים בעולם. איטליה, להבדיל אלפי הבדלות מישראל, רוכשת את רוב החשמל שלה משכנתה צרפת, ומייצרת בעצמה רק 20% מהחשמל לו היא זקוקה. מצב זה מתמרץ את איטליה למצוא לעצמה מקורות אנרגיה חלופית, ולכן שוק האנרגיה הסולרית האיטלקי הוא בין המובילים באירופה.

איטליה וישראל, כאמור, מובילות את פעילות האנרגיה הסולרית של החברה, וכדי למנף את פעילות טורבינות הרוח שלה, בחרה אנלייט לקדם את פעילותה בתחום דווקא בפולין, שהולכת וממצבת עצמה כאחת המדינות בעלות שיעורי הצמיחה הגבוהים ביותר בעולם המערבי. פולין, כמדינה שבה יש יותר רוח משמש, שמה לה למטרה לפתח תעשייה של טורבינות רוח, ועד כה הוקמו בה טורבינות בעלות הספק של 1,500 מגה וואט, והיעד שהציבה לעצמה המדינה הוא 13 אלף מגה וואט, 20% ממשק החשמל הפולני. החברה, לדברי מנכ"ל אנלייט, החלה לבדוק לעומק את השוק הפולני ומקווה כי השנה תבצע בו השקעות משמעותיות.

אופן המימון: כמו כביש חוצה ישראל

בניית מתקן PV או טורבינת רוח דורשת השקעות הון (Capex) אדירות, ובמקרה של אנלייט, השקעה של מאות מיליוני שקלים. לחברה, כפי שתיארנו לעיל, אין הון עצמי ברמות כאלו אך היא לא זקוקה לכזה. אנלייט, ושאר חברות דוגמתה בפרט וחברות תשתיות בכלל, מממנות את פעילותן דרך מה שמוגדר בעגה המקצועית BOT (ר"ת של Built Operate Transfer), וזה אומר שיזם פרטי (כמו אנלייט) בונה ומפעיל פרויקט של תשתית ממשלתית, והכנסותיו נובעות מתשלומים מציבור המשתמשים בפרויקט (במקרה דנן, חברת החשמל). כביש חוצה ישראל (כביש 6), כדוגמה, נבנה בצורה זו.

הגדרת המשנה למימון פרויקטי BOT היא "מימון פרויקטלי" (Project Finance), וזה אומר שכל פרויקט - שמקבל זיכיון בן 20 שנה מהמדינה - יושב בתוך חברה ייעודית, ריקה מתוכן, שכל נכסיה הוא אותו מתקן PV או טורבינת רוח. לפי הגדרת "מימון פרויקטלי", היזם צריך להביא מהבית רק 20% מעלות הפרויקט כולה, ואילו הבנקים המממנים (או כל גוף פיננסי אחר), מעניקים את יתר המימון, 80%. אותן הלוואות בנקאיות ואחרות נעשות על בסיס נון ריקורס, דהיינו הלוואות שהביטחונות היחידים שלהן הם אותם נכסים שמומנו על ידן.

עם זאת, קבלת הזיכיון אין פירושה קבלת אותו מימון, אלא רק הקלת הנגישות אליו.

במקרה של אנלייט, וכפי שאפשר לראות בטבלה המצורפת, עד כה עלות ההשקעה הכוללת בכל פרויקטי החברה (כולל פרויקט "חלוציות", הגדול ביותר) עמדה על 768 מיליון שקל, אך החברה נדרשה להביא מהבית רק 158 מיליון שקל (58 בנטרול "חלוציות").

את ההון העצמי הזה גייסה אנלייט דרך הקופה של סהר, השלד אליו מוזגה (28 מיליון שקל); הנפקת אג"ח (43 מיליון שקל) והנפקת זכויות (18 מיליון שקל). כך, צברה החברה 89 מיליון שקל, וזה אומר יכולת השקעה כוללת פוטנציאלית של כמעט 450 מיליון שקל.

למזלה של אנלייט - ושל חברות הדומות לה - פעילותה הפכה "לדבר הגדול הבא", ולבנק כזה או אחר או קרנות השקעה דוגמת קרן נוי יש מוטיבציה גבוהה להעניק לחברה כמותה את המימון הנדרש. בנובמבר האחרון עדכנה אנלייט כי היא מנהלת מו"מ מול בנק לאומי לצורך מימון פרויקט "חלוציות", ואילו רק בשבוע שעבר הודיעה על מו"מ מול קרן נוי לפיו תשקיע האחרונה 80 מיליון שקל באותו פרויקט, פרויקט שכאמור סך ההשקעה המוערכת בו עומדת על חצי מיליארד שקל. הבשלה של מו"מ זה יקטין את המימון הבנקאי הטהור שיידרש לפרויקט.

חלק מסוד ההצלחה: למכור פרויקט, ולייצר רווח מהיר

אנלייט, כאמור, יוזמת, מקימה, ומפעילה פרויקטי אנרגיה מתחדשת, אך די מהר - ולמרות גילה הצעיר - למדה איך לייצר מהם רווח מהיר במקום "לשבת על כל אחד מהם 20 שנה עד למיצוי כל הפוטנציאל שלו", כפי שאומר יעבץ. בדצמבר האחרון השלימה החברה מכירה ראשונה בתולדותיה של אחד מפרויקטיה: פרויקט "אודם" הכולל 62 מתקני PV במקומות שונים בארץ, בעלי הספק מותקן כולל של 2.9 מגה וואט, לקבוצת גנדיר השקעות (של משפחת יהודית יובל רקנאטי) תמורת 19 מיליון שקל.

אנלייט השקיעה בפרויקט סך של 37.5 מיליון שקל, 7.5 מיליון שקל בהון עצמי והיתר במימון בן 18 שנה של בנק הפועלים. אתרים אלו הוקמו רק במהלך 2011, וכך בתוך פחות משנתיים הרוויחה עליהם אנלייט 15.6 מיליון שקל (סך רווח צבור מאז ההקמה ועד המכירה), כשהמכירה עצמה לבדה יצרה מתוך רווח זה סך של 13 מיליון שקל שיוכר ברבעון האחרון של 2012.

"לגוף מוסדי, לדוגמה, או לגוף כמו גנדיר, שמחפש השקעות שהן בטוחות 20 שנה קדימה, ושהוא יכול לקבל עליהן תשואה שנתית של 7% או אפילו 11%, השקעה בפרויקט כזה היא מאוד אטרקטיבית", מסביר יעבץ. "אותו גוף נכנס לפרויקט שאין לו בו סיכוני יזם, ובמקביל - סיכוני התפעול שלו מאוד נמוכים. ככה זה עובד כמעט בכל העולם. היזם, כמונו, מקבל את התשואה הגבוהה ביותר, וכשהוא מוכר את הפרויקט לגוף אחר, אותו גוף מקבל תשואה נמוכה יותר אך עדיין מספיק אטרקטיבית. לכן, המכירה של פרויקט 'אודם' מאוד משמעותית עבורנו".

כשיעבץ אומר "משמעותית", הוא אינו מתכוון דווקא לתמורה שקיבלה אנלייט מהמכירה, אלא להשלכותיה העתידיות על יתר פרויקטי החברה. "במקרה הזה, מכרנו בקושי 3 מגה וואט, אבל בפורטפוליו שלנו יש כרגע 18.2 מגה וואט (לא כולל 'חלוציות'), וזה אומר פוטנציאל לרווחי הון של עשרות מיליוני שקלים נוספים, במקרה ונרצה לבצע מכירות דומות נוספות".

המספרים של אנלייט

התפתחות שוק

הפורטפוליו של אנלייט

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות