הנקראות ביותר

מירי בוהדנה: "אני לא פרינססה; רוצה לשים את כל החסכונות בנדל"ן"

הצצה ראשונה למגזין G ■ בוהדנה: "אנשים חושבים שאני סוג של אנג'לינה ג'ולי עם צי של מטפלות. יש לי אימא ועוזרת בית ל-4 שעות. אני עושה כביסה ומבשלת"

קצת יותר מחמש דקות לפני מועד הפגישה שלנו, נכנסה מירי בוהדנה לבית הקפה ברשפון והתיישבה בחוץ כדי לעשן סיגריה. האמת? הופתעתי. הייתי בטוחה שתעשה כניסה באיחור אופנתי, כיאות לסלבריטאית מתוקשרת. בכלל, רוב הנחות היסוד שלי על בוהדנה הופרכו במהלך השיחה שלנו. הגישה שלה לעבודה ולחיים הזכירה לי יותר פועלת קשת יום מאשר אישה עשירה, שמנהלת זוגיות ארוכת שנים עם המיליונר בבו קובו, ושיכולה להרשות לעצמה לשבת רגל על רגל על חוף הים. "אני עובדת כי אני אוהבת לעבוד", היא מביטה בי בעיני האיילה שלה, שאין לטעות בניצוץ הממזרי שחבוי בהן. "אנשים חושבים שאני סוג של אנג'לינה ג'ולי עם צי של מטפלות. יש לי אימא שבאה לגבות אותי ועוזרת בית לארבע שעות. אני עושה כביסות, מקפלת, מבשלת. אני עקרת בית שאוהבת לקלח את שלושת הילדים שלי, כי זאת העבודה הכי חשובה בעיניי. מי שחושב שאני פרינססה לגמרי טועה".

- תמיד היית ככה?

"תמיד הייתה לי משמעת. בתור ילדה בת 14 עבדתי כמלצרית בתנובל'ה ובאולם אירועים בשם מלכיאל באשדוד. הייתי סוחבת מגשים ענקיים, עובדת קשה. לא לקחתי מההורים אגורה. גם היום, אבא שלי מנהל לי את הכספים ושם בצד".

- הופתעתי שהקדמת לפגישה.

"אני לא יודעת לאחר. אין לי מניירות של דיווה, אני באה לעבוד. כשאני לא עובדת אני כבויה. אימא של בבו הייתה אומרת לי כמה היא מעריכה את זה, שאני יכולה לא לעבוד אבל אני יוצאת בחמש בבוקר וחוזרת ב-11 בלילה. זה מסר שאני רוצה להעביר לילדים שלי. אפילו שמפנקים אותם ושיש להם אבא שיכול לתת להם הכול - הם יעבדו".

- היום קל לשכוח, אבל תחילת הקריירה שלך לא הייתה משהו. זכית במקום השני בתחרות מלכת היופי, מקום רביעי במיס עולם, ואז הגיע הצבא.

"אחרי השחרור נשכחתי. התחלתי לעשות תצוגות במקומות מוזרים, קניונים, מועדונים קטנים, בסכומים זעירים. ידעתי שתגיע ההזדמנות, כי זה הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב, וללמוד באוניברסיטה לא בא בחשבון - אני מאובחנת עם הפרעת קשב - ואז התחילו להשחיל אותי גם לתצוגות של מעצבים. זה היה כסף מהיר וקל".

- זאת בדיוק המלכודת של המקצוע. הכסף ממכר.

"זאת לא התמכרות במובן של אם זה לא יהיה אכנס לדיכאון. אני נהנית להתנוסס על שערים, על שלטי חוצות, להיות כמו זיקית ולהשתנות מקמפיין לקמפיין, לקבל מחמאות מאנשים. גדלתי עם שלושה אחים בבית - נסיכה שתמיד קיבלה מחמאות - ובקריירה הזאת, כשאני זוכה להיות מרכז העניינים, כמו בובת ברבי שכולם מטפחים ומפנקים, זה נעים".

- אבל דווקא אז, כשסוף-סוף נדמה היה שאת בתנופה, העבודה נפסקה לגמרי.

"כשהייתי בת 20 הייתה בעיה בסוכנות שלי, לוק, ההנהלה התחלפה, דוגמנים עזבו, לא עשיתי כלום. התחלתי לברמן כדי להחזיק דירה והייתי בדיכאון היסטרי. אשר לגזיאל, שהיה מנהל אצל לאה גלובוס, הציע לי להשתתף ב'אסקימו לימון' ואמר שאני צריכה לחתום על חוזה. ביקשתי אותו כדי לעבור עליו עם החבר שלי, והוא אמר שאני חייבת לחתום מהר כי אחרת אאבד את העבודה. חתמתי על חוזה דרקוני, קשה, מאיים, הכי כלא, רק כדי לקבל את התפקיד. עשיתי את הסרט, אחר כך היה תפקיד בסיטי טאוור ואחר כך הגיעו הצעות כמו לשפוט בתחרות הסנדוויצ'ים וכאלה.

"כשהתלוננתי שאני לא מרוצה מאיך שהקריירה שלי מתנהלת, לאה אמרה לי שהם לא מחזיקים אף אחד בכוח. בדיוק באותו הזמן מוטי רייף הגיע לנהל את לוק. כשנפגשנו הוא אמר לי, 'את סופיה לורן הישראלית ואני אהפוך אותך לכוכבת. התחילה לזרום עבודה, ולאה רצתה את הנתח שלה. הייתה התגוששות בבית המשפט במשך חמש שנים".

- ואיך התנהלת עד לפסק הדין? העברת לה כסף?

"במשך שנה נתתי לה כסף. אחר כך חשבתי שנלך לפשרה וזה לא קרה, ובסופו של דבר נקבע שאני חייבת לפצות אותה ונתתי לה סכום מכובד".

- שכר לימוד בלימודי מינהל עסקים של החיים.

"למדתי לא לחתום לעולם על חוזים ככה. כל חוזה שלי, כמו עם רויאלטי למשל, מסודר ומדויק עד הפרטים הכי קטנים. כמה מדיה, כמה ראיונות. ב-ADD אני עובדת בלי חוזה".

- באמת? את לא חתומה על חוזה בסוכנות שלך, והם מסכימים?

"החוזים שלי הם רק עם לקוחות חיצוניים".

- ומה יהיה אם מחר תחליטי לעזוב אותם?

"זו החלטה שכלל לא עולה על דעתי. לנהל את עצמי בעצמי? זה לא משהו שאני רוצה לעשות. אני לא אחראית, לא זוכרת, לא יודעת מה לדרוש. אני פלפל, נכון, אבל לא בתחום הזה. יש עבודות שמבקשים אותי, והסוכנות לא מוכנה להתפשר על השכר ועל המדיה, ואז אני רואה מישהי אחרת שמקבלת את העבודה, ואני מרגישה סוג של החמצה".

- אז את מעורבת במשא ומתן?

"מדווחים לי על הכול. כשפגשתי את ירון ליכטנשטיין ואת יוני דותן בפעם הראשונה, לפני שלוק שהפכה ל-ADD, עזבו הרבה דוגמנים את הסוכנות. הם הרבה יותר צעירים ממני, והחלטתי לתת להם צ'אנס. ירון תותח בכל מה שנוגע לביזנס. אמרו עליו, 'מה הספר הזה יודע', והוא הוכיח שהרבה".

- את גם יוזמת פרויקטים?

"יש לי תוכנית דוקו חד-פעמית שאנחנו אמורים להתחיל לצלם עוד מעט, שתתעד את המפגש של עולם הזוהר עם האימהות ועם הקריירה. אני אהיה התחקירנית והמראיינת. זאת נישה שמאוד מעניינת אותי. אני לא מתיימרת להיות עיתונאית, אלא להביא את הסקרנות של העם. מה שמעניין לדעת על סלבית, אימא ואשת עסקים".

- אז בכל זאת את אשת עסקים.

"אני מנהלת ביזנס, עוסק מורשה".

- עכשיו גם התחלת להתעסק עם נדל"ן.

"אני מחפשת עסק קטן משלי. בבו לימד אותי קצת את התחום. עם המעט כסף שהיה לי קניתי דירה בגוש הגדול, מכרתי אותה אחרי שנבנתה, הרווחתי עליה, וקניתי שתי דירות במגדל שבונים מעל הגימנסיה, כשרק יצא המכרז. אני רוצה לשים את כל החסכונות שלי בנדל"ן - לשפץ ולמכור".

- את משתמשת בסלבריטאות שלך גם כאן?

"אני לא יוצאת לאירועים ולהשקות אלא אם אני חייבת, או לאירועים שאני הפרזנטורית שלהם. אני לא חיה חיי סלב, אלא חיים שקטים. הפפרצי צריכים לחנות ליד הגן של הילד כדי לתפוס אותי בטרנינג. חשוב להגיד שאני מכבדת את העבודה שלהם ואני תמיד מחייכת ולא מקטרת, כי זה חלק מהמקצוע".

- ובכל זאת, איך את מנצלת את זה לטובתך?

"כל חברה רוצה שהפרזנטורית שלה תהיה מתוקשרת, אבל עם קלאסה, שתהיה אהובה אבל מסקרנת. במעט ההבלחות שלי אני שומרת על טעם טוב. אני מאמינה שפרזנטור הוא ברכה. לחברה שלי אני נותנת את כל-כולי כדי שהפרויקט יצליח".

- כמו עם רויאלטי והג'ינגל השובב ברדיו, שבו את מבריחה שודד שרוצה לעקוף אותה בתור.

"אני עם רויאלטי כבר שמונה שנים, וזה סוג של משפחה, ואני לא מתקמצנת איתם. אני חורגת ממה שהתחייבתי עליו בחוזה, לטובתם. בכל תוכנית טלוויזיה אני עונדת תכשיטים שלהם, מקפידה שכל צילום יהיה הכי טוב שאפשר; אני שלהם עד הסוף".

- את ודאי נורא נזהרת לא לפשל. לא פשוט.

"צריך להימנע משערוריות, כמו זו שתפסו אצלי בבית עובדת זרה ועשו מזה כזה עניין, כאילו גידלתי מריחואנה בבית. זאת הייתה שערורייה לא נחמדה, אבל חודש אחרי זה לוהקתי לקמפיין של מאוחדת עם החסידה".

- מה עם משחק? לא למדת באופן מסודר.

"כל-כך הרבה שחקנים לא למדו משחק. פחדתי לאבד מהאותנטיות שלי, וזו מסגרת שדורשת המון שעות, שאני לא יכולה לתת בגלל הילדים. קיבלתי בעבר הצעה להנחות תוכנית בוקר בקשת, ודחיתי גם אותה בגלל הילדים. היו הצעות לשחק בטלנובלה, ואמרתי שזה לא מתאים לי. פסלתי דמות בסדרה רצינית כי לא התחברתי אליה.

"יכול להיות שהבררנות הזאת נובעת מחוסר הפחד הקיומי שלי, שנותן לי את מרווח הנשימה לחכות לבינגו. וכשהוא יבוא, אעבוד עליו עם קואוצ'רים למשחק, כמו שכבר עשיתי".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות