תביעה: "הבנק פיתה אותי לסחור באופציות מעו"ף"

ביהמ"ש דחה טענת לקוח, שלפיה הבנק פיתה אותו לסחור באופציות מעו"ף: "אם אכן התמכר הנתבע לסחר באופציות, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו"

אופציות מעו"ף נחשבות לאפיק ההשקעה המסוכן והספקולטיבי ביותר בשוק ההון הישראלי. מסחר בהן מחייב מומחיות וניסיון רב.

אופציית מעו"ף היא אופציה, אשר נסחרת בבורסה לניירות ערך בתל-אביב ונכס הבסיס שלה הוא מדד המעו"ף (ראשי התיבות של "מכשירים עתידיים ופיננסיים"). במילים אחרות, המדובר באופציות על מדד תל-אביב 25, שהוא המדד המוביל בבורסה לניירות ערך, אשר כולל בתוכו את 25 החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה. במסגרת המסחר באופציות המעו"ף, נכרת חוזה בין הקונה לכותב (מוכר) האופציה, ובו מעניק הכותב לקונה את הזכות לרכוש או למכור יחידות של מדד המעו"ף במועד מסוים, וזאת תמורת מחיר מוסכם מראש. בכל יום חמישי האחרון בחודש מתבצעת "פקיעת אופציות".

לצד הסיכון הרב, הכרוך במסחר באופציות, נודעים לו יתרונות רבים ומשמעותיים, בעיקר למי שבקי בכך: באמצעותו ניתן להגן על השקעה במדדי המניות ואף למנף את ההשקעה. בהשקעה לא גדולה ניתן ליצור, לעתים, רווחים משמעותיים, ושימוש מושכל באופציות מעו"ף יכול לתת מענה רווחי למצבים רבים בנכס הבסיס. לשם כך קיימות אסטרטגיות שונות, שבקיאות בהן הכרחית לשם עשיית שימוש נכון ורווחי באופציות המעו"ף.

אלא שלעין בלתי מזוינת עלול המסחר באופציות מעו"ף להיראות כמשחק תמים ומפתה. "משחק סכום אפס". משקיעים רבים ירדו מנכסיהם, לאחר שהתמכרו ל"משחק" הזה, ולא ידעו כיצד לנהוג ומתי להפסיק. מסוכן מאוד.

"הפכתי למהמר בקזינו"

מרואן עבוד נמנה עם "המתמכרים". סיפורו נחשף במסגרת פסק דין, שיצא תחת ידי שופטת בית משפט השלום בחיפה, תמר נאות פרי, ואשר בו התקבלה תביעתו של בנק ערבי ישראלי בע"מ נגדו.

במסגרת תביעת הבנק לתשלום יתרת החובה, שנצברה למרואן בחשבונו, טען מרואן, כי היתרה נוצרה כתוצאה מכך, שהבנק פיתה אותו לסחור באופציות מעו"ף וגרם להתמכרותו לכך, דבר שהוביל להפסדים ולנזקים ולהתדרדרות במצבו הכלכלי. "הסחר באופציות בשלב מסוים הפך להתמכרות ואני הפכתי למהמר בקזינו, לתלות שלא יכולתי בלעדיה" טען מרואן בפני בית המשפט. לפיכך הוא טען, כי אין לחייבו לשלם לבנק את יתרת החובה.

"יש לדחות את מכלול טענותיו של הנתבע לגבי הסחר באופציות מכל וכל", חרצה השופטת נאות פרי, שהגדירה את טענתו זו של מרואן מוגזמת ומופרזת. תחילה, היא קבעה, כי הוא לא הוכיח את טענתו, שלפיה הוא התמכר למסחר באופציות "ולא היה יכול להפסיק", חרף ידיעתו אודות ההפסדים שנגרמו לו מכך. "טענה זו לא הוכחה, מן הסתם, ויש בה כדי ללמדנו על רצינות שאר טענותיו", פסקה.

לדידה, גם הטענה בדבר "פיתוי" מצד הבנק היא טענה מרחיקת-לכת, שלא הוכחה. היא קבעה, כי טענה זו, שלפיה נציג של הבנק פיתה את מרואן לסחור באופציות מעו"ף, באומרו לו ש"ניתן להרוויח הרבה כסף", נותרה בבחינת "עדות סתמית של בעל דין". נאות פרי העדיפה את גרסת הבנק, שלפיה נציגיו לא המליצו בפני מרואן לסחור באופציות, ושלפיה הוא החל בכך ביוזמתו, ואת עיקר הפעולות ביצע מביתו, באמצעות האינטרנט. בעוד ששתי פעולות של רכישת אופציות בוצעו בסניף הבנק, נמצאו עשרות פעולות, שבוצעו מביתו של מרואן, באמצעות האינטרנט. "אף אם הנתבע החל לסחור באופציות 'בחסות' הבנק או אף בעידוד הבנק ואף אם הבנק ייעץ לו לגבי שתי פעולות - הוא היה יכול וצריך להפסיק את העיסוק מיד כשהחל לראות שההפסדים עולים על הרווחים", קבעה נאות פרי והוסיפה: "הנתבע חייב לקחת בעצמו אחריות לגבי התנהלותו ורצונו לסחור באופציות".

נאות פרי דחתה אף את טענותיו של מרואן, שלפיהן היה על הבנק לפקח על המסחר שלו באופציות ולהזהיר אותו בכל פעם שהוא ספג הפסדים, ושלפיהן הבנק נהג לא כשורה כשאפשר לו לסחור באופציות מעו"ף, תחום שהוא לא היה בקי בו. טענותיו אלה של מרואן נסמכו על חובותיו המוגברות של הבנק כלפי הלקוח, הקבועות בדין.

"לא שוכנעתי כי סעיפי החוק מטילים על הבנק חובה להתקשר אל הנתבע כל אימת שפעולה שהוא ביצע מהבית לא מניבה תשואה", כך נאות פרי. "הוכח שהנתבע אדם משכיל ואינטליגנטי, ואינו 'מוכר פלאפל' כפי שניסה להציג עצמו... ניסיונו של הנתבע להציג עצמו כ'אדם ללא השכלה' שאינו יודע שמסחר אמור להיות כרוך בסיכונים - הינו ניסיון שדינו להיכשל, ובוודאי שהיה עליו להבין שיש סיכונים אחרי שראה במשך כמה חודשים שהתשואות אינן כמצופה".

מסר לציבור המשקיעים הקטנים

נאות פרי סיכמה בקובעה כי לא זו בלבד שאינה יכולה לקבל את הטענה, שלפיה נציגי הבנק "פיתו" את מרואן לסחור באופציות מעו"ף, אלא שאם הוא אכן התמכר לסחר באופציות, אין לו להלין אלא על עצמו.

משכך היא קבעה, לא נותר לה אלא לדחות גם את כל טענותיו האחרות, שהתבססו על הטענות בדבר "פיתוי" ובדבר התמכרותו לסחר באופציות מעו"ף.

אף שמדובר בפסק דין "מקומי", שאינו מתיימר לקבוע מסמרות עקרוניות, הרי ניתן לראות בו מסר לציבור המשקיעים הקטנים. על-פי אותו מסר, המסחר באופציות מעו"ף אינו משחק ילדים, ומוטב לו, למשקיע הפרטי, שאינו בקי ברזיו, שימשוך ידיו ממנו. אחרת, ככל שהוא יספוג הפסדים ויירד מנכסיו, יהיה עליו לקחת את האחריות על עצמו, ולא יהיה ניתן להאשים את הבנק בכך, שלא מנע ממנו מלסחור באופציות ושלא חסך ממנו את ההתדרדרות במצבו. (תא"מ 19933-08-10).