הנקראות ביותר

ניר למפרט בשיחה על תרבות: מהרב פירר ועד היונה של פיקאסו

ניר למפרט, מנכ"ל "זאפ גרופ" (דפי זהב), מדבר על הצדדים הפחות מוכרים בפרסונה הציבורית שלו

אנחנו קובעים ב-20:00 ב"שישקו", פאב עם מאזטים בסגנון בולגרי שהפך כמעט ב"טעות" לאחד המקומות החמים בעיר. אני תמיד שמח לטבול קבב בולגרי בטחינה ליד הבירה, אבל ניר למפרט מסתפק בכוס יין אדום ("אמפורה") ולי אין ברירה אלא לדחות את האספירציות הקולינריות שלי לשעה מאוחרת יותר, כמו שהמליץ הדיאטן.

חמישי ב-20:00 הוא כמעט רגע החסד האחרון לפני שהעיר נראית כמו בחורה שמנמונת שיוצאת עם בגד צמוד שקטן עליה בשתי מידות לפחות. הפאב כמעט ריק כשאנחנו נכנסים, אבל אחרי שעה וחצי של שיחה, נדמה כאילו מישהו החליף את התפאורה.

האקסיומה על מנכ"לים היא שהם עסוקים מדי כדי להקדיש זמן לתרבות, אבל למפרט - מנכ"ל קבוצת אתרי הצרכנות - "זאפ גרופ", דואג לנתץ את הסטיגמה מהר מאוד, אולי מפני שהוא רואה את עצמו כמי שנמצא בתחום התוכן: גם בתפקידיו הקודמים ב"יס" שם שימש כמשנה למנכ"ל וכמנכ"ל ערוץ 10 - אבל לא פחות מכך במה שהפכה להיות "קבוצת דפי זהב". למפרט: "אנשים כבר לא צריכים אותנו כדי לחפש חשמלאי או אינסטלטור. בשביל זה יש את גוגל. התפקיד שלנו הוא לתת גם מידע השוואתי, כך שאיך שלא תסתכל על זה, מדובר בתוכן".

הומלנד על הבוקר

- מה עושה מנכ"ל "זאפ גרופ" כשהוא קם בבוקר?

"את אותם הדברים אבל מהר: על הקרוס טריינר בבית, מול הטלוויזיה, עם תוכניות מתח וריגול שאני מקליט ביס מקס. אני גרוע בשמות, אבל 'הומלנד' או 'האישה הטובה', למשל, הן שתי דוגמאות. בבוקר אני קורא גם את כל העיתונים, חוץ מאת 'גלובס' שאני קורא כבר בערב".

- וקריאה חוץ מעיתונים?

"אני אוהב מאוד ספרי מתח: קובן, קלנסי, את כל סדרת 'נערה עם קעקוע דרקון', שאהבתי יותר את הגרסה הקולנועית השבדית שלו מאשר את האמריקנית. גם 'סוויטה צרפתית', 'האיש שצפה ברכבות'. אני אוהב מאוד גם ספרות עברית טובה. מקלאסיקה כמו בשביס-זינגר, דרך סופרים, אפילו ותיקים יחסית, כמו נתן שחם או אהרון מגד. פעם החלטתי לקרוא את כל כתבי עגנון ואז קרה שדיברתי 'עגנונית' במשך תקופה".

- עם כל הכבוד לעגנונית מדוברת, אתה קורא גם ספרי ניהול?

"רק בתמצית. אם לציין ספר אחד בתחום שהשפיע עליי זה 'עובדים מאושרים יוצרים חברה עשירה' של טוני שי. מנכ"ל של חברה שמוכרת נעליים באינטרנט, שהבין מהר מאוד שלא אינטרנט ולא נעליים, מה שהוא מוכר זה בעצם שירות. לדעתי זה ספר חובה לכל מנהל".

- מי הפייבוריטים המוזיקליים שלך?

"אני לא ידען גדול במוזיקה. אני מסוגל ליהנות מבאך ואוהב מאוד גם מוזיקה חסידית, כמו את שיריו של רבי שלמה קרליבך, מוזיקה דתית, יהודית או מוזיקה ווקאלית, כנסייתית. אני אוהב מאוד את מאיר אריאל. פעם באו אליי בבקשה שאסייע להפיק ערב לזכרו ונרתמתי בשמחה. ניק קייב אהוב עליי. לשמחתי הוא הוציא לאחרונה דיסק חדש. אני אוהב גם את לאונרד כהן".

- הלכת להופעה שלו בישראל?

"ראיתי אותו בחו"ל. לא מזמן ראיתי בסינמטק סרט שמתעד הופעות שלו בישראל בשנת 72-73. הוא התחיל בתל-אביב וגמר בירושלים. הבטתי בקהל הצעיר. זה היה זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים ולא יכולתי שלא לחשוב מי מבין הצופים בהופעה יחיה או ימות רק זמן קצר אחר כך. בכלל, מלחמת יום הכיפורים גורמת לי להאמין בכל מיני תיאוריות קונספירציה".

היונה של פיקאסו

תוך כדי השיחה, מתוודה למפרט על חיבתו לתיעוד היסטורי, עם משיכה מיוחדת לתקופת מלחמת העולם השנייה: מחומר תיעודי ועד לספרות יפה כמו "לבד בברלין".

למפרט: "זה ספר שמצליח להכניס אותך לראש של אזרח גרמני באותה תקופה. אגב ברלין, לא מזמן ביקרתי במוזיאון השטאזי במזרח ברלין, אתה קולט פתאום שאנשים חיו בזמן שהקרובים להם ביותר כמו חברים ובני משפחה הלשינו עליהם לשלטונות. בכלל, אני מת על העבר. איש חכם בשם בני גלעד, אמר לי פעם כשארגנו כנס של בוגרי 8200, לכבוד 50 שנה למדינה, שהעתיד הוא הדבר היחיד שקבוע, כי על העבר לא מפסיקים להתווכח".

- באמת חכם, אבל ברחנו מהמוזיקה בחזרה לספרות.

"אוקיי. אז בגיל 50 התחלתי ללמוד לנגן בסקסופון והמשכתי גם לאורגן. זה לא משהו שיסכן את הקריירה של אף מוזיקאי, אבל זה כיף. אני לומד פעם בשבוע, ובשבילי זה כמו ללמוד שפה חדשה. תמיד קינאתי באנשים יצירתיים. אני יצירתי בעסקים, אבל יש לי הערכה גדולה לבעלי כישרון לאמנויות.

"אני זוכר איך ראיתי במוזיאון פיקאסו בפריז סרט שבו פיקאסו מפסל יונה. זה היה מרתק".

- הזכרת את מוזיאון השטאזי ואת מוזיאון פיקאסו. יש עוד מוזיאונים שאתה אוהב?

"אני אוהב מוזיאונים גם בארץ וגם בחו"ל. יש לי בעיה להתפעל מכתם צבע, אבל פיסול, עיצוב ואמנות מודרנית - אני מאוד אוהב. המומה בניו-יורק אהוב עליי מאוד. גם במוזיאון ישראל ראיתי לא מזמן תערוכה על היהדות החסידית והיה מרתק".

- ומה עם תרבות קלה יותר, למשל ספורט?

"אני עושה ספורט פעמיים בשבוע בחדר כושר, חוץ מבמכשיר כל בוקר. קשה לומר שאני חובב ספורט גדול. כמו כולם אני רואה אולימפיאדות, משחקים גדולים של נבחרת ישראל בכדורגל או את מכבי ת"א באירופה.

"הייתי פעם בגמר גביע האלופות באיסטנבול והתרשמתי מהאהבה של אוהדי ליברפול לקבוצה שלהם. בכלל, כשהייתי מנכ"ל ערוץ 10, הייתי מעורב יותר, בגלל התפקיד שכלל גם רכישה של זכויות שידור. היום, אחת התופעות שמעניינות בעיניי היא אוהדים שלוקחים את הניהול לידיים, כמו הפועל תל-אביב, מכבי יפו, הפועל קטמון ועוד".

- ואחרי כל הספרים, הסרטים, הטלוויזיה והעיתונים, זמן לבלות נשאר לך?

"אני מעורב יותר ויותר בפעילויות למען הקהילה. לא מזמן הרמנו, דרך עמותת בוגרי 8200, תרומה להקמת כיתת מחשבים בבית ספר בבית שמש, אני פעיל גם ב"עזרה למרפא" של הרב פירר. לא מזמן הנחנו אבן פינה למרכז של העמותה בשדרות. כך גם ב'תשקופת' של פרופסור בן קורן מאיכילוב, שמעניקה תמיכה לחולים במחלות קשות, תמיכה שמקיפה גם את המשפחה וגם את הסגל הרפואי.

"יש גם את 'בית הגלגלים' שמארח לסופי שבוע קבוצות של ילדים נכים לחוגי העשרה. יש לנו כיום חמישה בתים, ארבעה בקרב הציבור היהודי ועוד אחד למגזר הערבי. כשעוסקים בפילנתרופיה, פוגשים סיפורים מדהימים ואנשים טובים. מצד שני אי אפשר שלא לכעוס: למה כל הדברים הללו צריכים להיות עניין לפילנתרופיה, איפה המדינה?".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות