הנקראות ביותר

עד סוף המירוץ: פרידה מהזמר והיוצר שמוליק קראוס

אתמול (א') הלך לעולמו הזמר והיוצר שמוליק קראוס, מגדולי המלחינים בארץ ואחד מסמליה של המוזיקה הישראלית ■ אריק איינשטיין: "מה שנשאר מהזיכרון הטוב הם השירים"

שמוליק קראוס- אחד מאבות הרוק הישראלי, מגדולי המלחינים בארץ ואחד מסמליה של המוזיקה הישראלית, נפטר אתמול (א') בשל סיבוך של שפעת החזירים שבה לקה לפני כשבוע. בן 77 היה במותו.

קראוס הותיר אחריו מורשת מפוארת ותחושות טעונות. הרכות והרגישות שניכרו בלחניו עמדו בסתירה מוחלטת למזגו הסוער והאלים, ומאתמול בערב הונחו בצד הרגשות הטעונים. כמו ספר זיכרונות שבו כל אחד נדרש בתורו לומר כמה מילים אישיות, ספדו לו אמנים רבים מעל גלי האתר, בדפי העיתונים וברשתות החברתיות. "שמוליק קראוס יוצר דגול שהשאיר בי את שיריו בהרבה פרקים בחיי, יהי זיכרו ברוך או כמו שהוא אמר 'שיבה זרקה במלך', כתב אביב גפן בדף הפייסבוק שלו.

הציבור הישראלי נחשף לקראוס וליצירתו כבר בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, אז כחצי הצמד "העופרים", ובהמשך - בלהקת "החלונות הגבוהים", לצד אריק איינשטיין וג'וזי כץ, שהייתה רעייתו. ב-1967, הוציאה הלהקה אלבום הנושא את שמה, כשקראוס הלחין את כל שירי האלבום, ביניהם "הבובה זהבה", "אינך יכולה", "כל השבוע לך", "זמר נוגה", יחזקאל". האלבום, שבו ניכרות השפעות הרמוניות של הביטלס, שפע לחנים מהלכי קסם, נדירים ביופיים. אמרו אז שרוק ישראלי מקורי נברא. האלבום זכה להצלחה עצומה, והשירים מתוכו מושמעים תדיר גם כיום. היה זה אלבומה היחיד של הלהקה, שהתפרקה זמן לא רב לאחר מכן, בשל הסתבכויותיו של קראוס בחייו האישיים. כמעט חצי מאה חלפה מאז, ופסקול התקופה עדיין מהדהד, כש"החלונות הגבוהים" נחשב לאחד האלבומים הישראלים הטובים בכל הזמנים.

עד לאמצע שנות ה-80, קראוס הפורה המשיך ליצור ללא הפסק. הוא הוציא את "לבד ביחד ולבד לבד" (1975), את "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" (1977) - תקליט שכלל שירים זועמים שכתב בעת שישב בכלא, כשבמהלך אחת החופשות מיהר להקליט את השירים לאלבום. אחר כך באו "שבעים שמונים" (1981), "גלגל מסתובב" (1982) ו"אחרי עשרים שנה" (1987), לצד כתיבת לחנים לאחרים. קראוס היה חלק מחבורת "לול" והשתתף גם בסרטים.

תהיה או תחדל

בראיון ל"הארץ" ב-2007 הוא מספר על "סוסעץ", השיר והסרט (עיבוד של הבימאי יקי יושע לספרו של יורם קניוק בשם זה). בסרט שבו גם השתתף, קראוס שימש כהשראה לדמותו של גיבור הספר - צייר מחונן בעל הרס עצמי מפותח, המסוכסך עם עצמו ועם סובביו, שמצייר את יצירת חייו המופתית, ואז שורף אותה. קראוס מגלם בסרט את עמינדב, הגיבור שנכתב בדמותו, והוא משחק את עצמו נפלא. או, לא משחק כלל.

"הסרט הנשכח ההוא הוא דבר קרוב ללבי", סיפר קראוס, ושיחזר כיצד הלחין את שיר הנושא: "אני זוכר שאת השיר 'סוסעץ' כתבתי בדרך מתל-אביב לכפר סבא. ישבנו במכונית, יענקל'ה רוטבליט ואני. בפרדסים של רמות השבים הייתה לי כבר מנגינה. יענקל'ה הוסיף עליה את המלים שלו. ניגנתי בגיטרה והוא זרק את המלים פנימה, המלים שלו נכנסו לתוך המנגינה תוך כדי נסיעה. זה שיר שאני אוהב יותר משירים אחרים, יש בו משהו אמיתי.

"הייתי רוצה שיזכרו אותי דרך הסרטים שעשיתי. לא הרבה אנשים ראו אותם, חבל. והיה בסרטים האלה משהו אחר, צד אחר שלי אני חושב. בכל תפקיד רואים שמוליק אחר. אבל 'סוסעץ' זה אני, הכי קרוב שיש".

הכיסא המיותם

האדמה רעשה לרגע כשהוכרז כי קראוס מועמד לקבל את פרס שר החינוך למפעל חיים ב-2006. הוועדה כתבה כי "שמואל קראוס היה אחראי לבנייתה ועיצובה של המוזיקה הישראלית בסגנון ישראלי, צעיר, ייחודי ואופייני, בלי לחקות או להתבטל בפני סגנונות זרים ופופולאריים מהעולם הרחב. ביצירתו נצמד קראוס להוויה המקומית העכשווית של ארץ ישראל, בהלחנה מקורית ואיכותית".

ההחלטה על הכוונה להעניק לקראוס את הפרס עוררה סערה תקשורתית, שכן היו מי שטענו כי הוועדה שהחליטה על הענקת הפרס הייתה צריכה לכלול בשיקוליה את עברו האלים של קראוס, כשבעיקר הדברים אמורים לגבי מקרים שבהם היכה את רעייתו, ג'וזי כץ.

הייתה זו דווקא כץ שדיברה אז בעדו: "אני חושבת שמגיע לו, שצריך לעשות הפרדה. הוא מקבל את הפרס על הישגיו כמוזיקאי".

בשני העשורים האחרונים היה נכנס ויוצא ממוסדות לבריאות הנפש. יצר בקושי רב, ומעט ("ידידותי לסביבה" (1994), "רואים רחוק רואים שקוף" (1994), "יום רודף יום" (2003).

בשנים האחרונות היה מרותק לכיסא גלגלים. בימי שישי, עד לפני שאושפז, היה יושב בקפה תמר, כעדות אחרונה כמעט לכך שהייתה פה, פעם, בוהמה. הבוקר ישבה שרה, בעלת הקפה, ברחבה שמחוצה לו, היכן שנהג קראוס לשבת. ישבה לבד, מוקפת כיסאות מיותמים שבהם ישבו חלוצי תרבות נשכחים, מוקפת זיכרונות.

אריק איינשטיין - שותפו הקרוב ליצירה לאורך השנים אמר ל"מעריב": "אני לא רוצה לשקר ולהגיד עכשיו, כשהוא מת, שהכול היה טוב בינינו.

אבל אין כאן רצון לפגוע. מה שנשאר מהזיכרון הטוב הם השירים".

הלווייתו התקיימה היום ב-15:00 בבית עלמין ירקון.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות