הנקראות ביותר

המלצת ספר: "שירת המקהלה" - ספר טוב שעושה לך רע

ספרו החדש של יהושע קנז "שירת המקהלה" מתאר עולם אכזר ונטול חמלה, שבו הזרות היא כמעט מהות הכול

ספר חדש של יהושע קנז הוא אירוע, גם אם חלק מהסיפורים שבאוסף אינם חדשים וגם אם יהיו מי שיגידו שאין אלה הטובות שביצירותיו. ועדיין - קנז הוא קנז, על הסתכלותו החודרת, הדייקנית, המשייפת את המציאות עד דק, על כאבה המעוור ועל הזרות הנוראה שאופפת את גיבוריו. הורים זרים לילדיהם, אהובים לאהובותיהם, אנשים לשכניהם, לעצמם ואפילו לרהיטים שבחדרם.

בסיפור "שנת אור אחת" מתואר חדרו של הגיבור במשפט המופלא "החדר היה זר, ורהיטיו היו עוינים אותו בחשאי".

כולם זרים לכולם, וגם כשנפטרים סוף-סוף מהאורחים המעיקים והבלתי רצויים, וכאלה יש בספר עד בלי די, הם ממשיכים להטריד. "ריח זרים עמד באוויר. אך לא היה איש בבית, רק שארית של נוכחות נמוגה והולכת... ריח הזרים הוסיף לרחף בחלל הדירה. כמו עוף שחור גדול פרש עליה את כנפיו" ("ההזדמנות האחרונה").

כמו בספרים אחרים של קנז, רבות מהדמויות אומללות בעצמן ומאמללות זו את זו. בסיפור על הטיול השנתי לכינרת ("ענבים מגניגר") רחל היימן היפה מתעללת בעדת מעריציה ושולחת אותם לגנוב למענה ענבים מהכרם, התלמידים מתעללים במורה, המורה מכה את הילד שלא עשה דבר עד שגולגולתו נחבטת ברצפה והוא שוכב על הארץ בשלולית של שתן, כמין חד גדיא של סבל שאין לו קץ.

חושך לגדש

זהו עולם גיהנומי, המתקיים במקומות ובסיטואציות שהן לכאורה הנורמליות והשגרתיות ביותר - טיול שנתי, חזרה של מקהלה, מקום עבודה, הרצאה באוניברסיטה, גן ציבורי שבו אנשים מטיילים עם כלביהם. אבל הנער המבקש להצטרף למקהלה ימצא תמיד דלת נעולה כמו בסיוט ("שירת המקהלה"), והעמיתים לעבודה שוחרי הטוב יביאו את חברם לצווח עליהם בקול של חיה פצועה: "די! תסתלקו מפה! אני לא יכול יותר, אתם מגעילים אותי! אתם מפריעים לי למות!" ("מותו של הוגו"). ובעולם שבו יש כל-כך הרבה אכזריות, עיוורון ואטימות, מה הפלא שהגיבורים מתעללים גם בחיות, באחד הסיפורים היותר מכאיבים בקובץ ("הכלב הנאמן").

לא שאין בקנז חמלה כלפי גיבוריו אלה, אבל לטעמי הוא נוהג בה בקמצנות רבה מדי. המועקה המתלווה לספר, כמו ליצירות קודמות שלו, הופכת אותי לאמביוולנטית כלפיו. זה ספר טוב, שעושה לך רע. שולח אותך לעומק החושך, כשם השיר שהקדיש לקנז ידידו הקרוב אהרון אמיר, ובו השורות ...."אך הוא / בעומק החושך הקונכי / נופל וגלוי עיניים / גלוי עיניים / בעומק החושך: // וכשהוא צריך להסתכל / ולנקוב שם במבטו / את עומק עליבותו / של מין האדם / הריהו נופל ורואה / נופל ורואה / - עוטה חמלה כשריון / נאפד בוז רחום וחם / מקשיח לב אל סבל / ומחזה שדי / יחזה: // ובקומו / - בהתנודד / - הוא נסמך אל העץ / היונק / מן הביוב".

שירת המקהלה, יהושע קנז, עם עובד, 159 עמ', 84 שקל

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות