לכתבה הקודמתזו התרופה שתאריך את חייכם, לפחות עד גיל 150 לכתבה הבאהמחקר: האם ניפרד בקרוב מהטלוויזיה לטובת הסמארטפון?

נושאים הקשורים לכתבה

שייט מהאגדות: הצצה להפלגה פסטורלית על נהר הדנובה

לכבוד יום ההולדת ה-80 יצאו אב ובת ל"הפלגת גבורות" על הדנובה. זמן איכות, חוויה משותפת, ודרך לגלות מחדש גם את אבא וגם את אירופה

11/03/2013, 09:07
עדנה חלד

זוכרים את סיפורו של דוליטל הרופא, בתרגומו הנפלא של רפאל ספורטה? "סוס היאור מר היפופו, פה כואב לו, פה גם פה".... כך גם אבא שלי. ובכל זאת, עם כל הקרעכצן, גם בגילו המתקדם אבא עדיין אוהב ועדיין רוצה לטייל ולחוות, גם אם הגוף כבר לא מה שהיה פעם. טיסות ארוכות כבר לא באות בחשבון, הליכות אינן אפשריות, ואפילו המחשבה על לינה בכל לילה במקום אחר קשה לו. מה נותר? הפלגה! כך נולד רעיון "הפלגת הגבורות" המשותפת לכבוד יום הולדתו ה-80 של אבי, הזדמנות להתנסות משותפת ולזמן איכות, שתהייה חוויית חיים מיוחדת במינה. אלא שאבא שלי הוא "דובי לא-לא", ולא קל לפתות אותו. הוא פוחד מסערות, וחושש ממחלות ים. "מה יהיה עם הטלטלות? מה אם אזדקק לעזרה בלב ים?". הרגעתי אותו, הסברתי שבהפלגת נהר, בניגוד לים, השיוט שקט ופסטורלי ואין חשש לסערה, והיבשה היא במרחק נגיעה, כך שניתן לקבל שירותי עזרה ראשונה במקרה הצורך באופן מיידי. "ומה אם אתעייף באמצע סיור?" - "אין בעיה, ניקח שרפרף קטן מתקפל ותשב ותנוח. יהיה בסדר, אבא!".

נופים רומנטיים וסדנאות יין

אמנם פיזרתי דברי הרגעה לאבא, אבל האמת היא שגם אני חששתי. היה לי חשוב להבטיח שהשהות של אבא בספינה עצמה תהיה מענגת, כך שגם אם לא יהיה לו כוח לצאת לסיורים בחופים שבהם הספינה עוגנת, עדיין החופשה תהייה עשירה ומלאה בחוויות. אחד היעדים הפופולריים לשיט הוא המסלול שבין הריין לדנובה, שניים מהנהרות הגדולים באירופה, שגם אם יושבים בנחת על הסיפון הנופים היפים מתחלפים כל הזמן, ויש שפע של ערים גדולות וקטנות, כפרים, שדות, כרמים, קצת טירות וכמה מהנופים הכי רומנטיים באירופה.

יש הרבה חברות שמציעות שיט כזה, ואפשר לרכוש חבילת תיירות כזו דרך ספק מקומי, אבל אנחנו העדפנו לבחור בעצמנו את האונייה ואת המסלול באמצעות האינטרנט. בחרנו בשיט של חברת אמה ווטרווייז (AmaWaterways) האמריקאית, שנחשבת לפי מה שקראנו לאחת החברות המובילות בעולם בהפלגות נהר, ואף זכתה בפרסים בתחום שיט בוטיק על נהרות, במיוחד בתחום הקולינרי.

בחרנו במסלול "הדנובה האגדית", בדגש יקבים ויין. משמעותו של הדגש היא תוכנית שכוללת הרצאות על תהליכי גידול גפנים מסוגים שונים וייצור יינות שונים, טעימות לרוב, ביקורים ביקבים ובמבשלות בירה לאורך מסלול השיט, וגם סיורים קולינריים, סדנאות והדגמות בישול.

בארוחת הערב החגיגית עם הקפטן נוכחנו ביתרון נוסף של המסלול היינני. חוץ מאשר היין הזורם כמים בטעימות ובארוחות, זה גם מבטיח שהנוסעים יהיו במצב רוח מעולה ובחדר האוכל יהדהד הצחוק בזכות היין המשובח שעולה לראש.

בין סכרים ותעלות

כשנכנסו לתא שהוקצה לנו, נבהלתי לרגע. הוא היה קטן, והמיטה זוגית. אולי בכל זאת היה צריך להזמין שני תאים נפרדים או סוויטה, למרות המחיר היקר? בכל זאת, שהות של שבוע ימים עם הורה מבוגר, אהוב ככל שיהיה, בחדר קטן, זה לא עניין פשוט. האינטימיות הזאת יכולה להיות גם מאתגרת. למזלנו, התכנון ועיצוב הפנים של התא היו כה מוצלחים, שצלחנו ללא קושי את האתגר.

המיטה הזוגית הופכת בקלות לשתיים נפרדות (ונוחות). התא הקטן התגלה כנוח למדי, ויש גם ארון גדול שכל חפצינו נבלעו בם ולא תפסו מקום בחדר. והכי כיף: חלונות צרפתיים גדולים, שמאפשרים לצפות ממש מהמיטה על הנופים החולפים.

חוץ מזה יש גם מסך עם כניסה בלתי מוגבלת לאינטרנט ולמבחר סרטים ותוכניות. שירות החדרים פעמיים ביום הצטיין לא רק בסידור מגבות יצירתי בדמות חיות במעין אוריגמי של מגבות, אלא גם בדפי מידע מפורטים ובשפע שוקולדים מובחרים שחיכו לנו על הכרית.

בקיצור, מלון איכות שנותן גם תחושת בית, שכן הקבינה הזאת הופכת לבית במשך ימי ההפלגה, בזמן שהלובי עם הבר הצמוד (משקאות בתשלום נוסף, מלבד יין ללא הגבלה בארוחות הערב ובהרצאות היין) הוא הלב החברתי 24 שעות ביממה.

אף ש"אין לאן לברוח", התחושה לא הייתה קלסטרופובית. מצד אחד יש מספיק מרחב אישי כדי להתאוורר מהשהות המשותפת בתא, ומצד שני האווירה בספינה כל-כך נינוחה, שהנוסעים מרגישים פתוחים וחברותיים, וגם בלובי כל אחד עושה מה שמתאים לו - מנמנם, קורא, או עסוק בשיחות נפש.

תוך כדי ארוחת הצהריים החלה הספינה לשוט. סיפרו לנו קודם לכן על הסכרים (locks) שנעבור בדרך בתעלת המיין-דנובה. המסלול שלנו עובר בחלק מהתעלות שנבנו ב-1992 על מנת לחבר בין נהרות הריין, המיין והדנובה במסגרת פרויקט גרמני שיצר נתיב מים באורך 3,500 קילומטרים, משפך נהר הריין שבים הצפוני עד שפך הדנובה בים השחור. על הקוקטייל הכחול להפליא שהוגש לנו נאמר מיד: "זהו הכחול היחידי שתזכו לראות על הדנובה", ואכן מתברר שהדנובה יותר חומה-ירקרקה מאשר כחולה. ובכל זאת, היא קסומה.

קטע הדרך שבין בוואריה שבגרמניה ובין לינץ שבאוסטריה הוא פלא טכנולוגי מדהים. לא הבנו את מופלאות התופעה עד שלא חווינו אותה בעצמנו.

הקברניט מנווט את האונייה אל בין קירות בטון עצומים בגובהם, משני הצדדים, באופן כה מדויק שהרווח בין הספינה לקיר הבטון הוא כעשרים סנטימטרים בלבד (לא סתם הזהירו אותנו לא להוציא את הראש...). כשהספינה בפנים, נסגרים שני שערים אטומים מלפנים ומאחור, והחלל מתמלא במים שמגביהים אותנו עד שהמפלס שאנו צפים עליו משתווה למפלס המשך התעלה. אז עולה המחסום הקדמי ומשחרר אותנו, ואנו יוצאים שוב לדרכנו.

אז מה עושים כל היום?

בשעות הארוכות של ההפלגה, אם לא בחרנו לנוח בתא, הייתה תמיד תוכנית: מפגשים ומצגות עם זוג כורמים מקליפורניה המתמחים בפינו-נואר, שהשקו אותנו ביינות מסוגים שונים של הגפנים שהם מגדלים, הסברים על מבנה הסכרים או על המקומות שנגיע אליהם. התוכנית מוצלחת, למרבה ההפתעה. לא קל להרכיב תוכנית פעילות שצריכה לקלוע למכנה משותף של נוסעים ממקומות שונים בעולם ושל גילאים שונים. בהפלגה שלנו רוב הנוסעים היו מארצות הברית, אך היו גם מאירופה ומדרום אמריקה. טווח הגילים נע בין 40 ל-80.

בערבים יש תוכניות אמנותיות. הופעות בספינה עצמה - ערבי מוזיקה עם פסנתרן (שדווקא לא ניגן את "הדנובה הכחולה" של שטראוס), זמרת גרמנייה נפלאה, מוזיקה צוענית, מסיבת שנות ה-60 - או יציאות לבילוי במקום שבו עוגנים. באוסטריה למשל יצאנו לחגיגת סביאה וזלילה בליווי מוזיקה חיה במבשלת בירה אוונגרדיסטית, מבנה תת-קרקעי בשם Loisium, שיש בו עיצוב חדשני ועבודות אמנות בין חביות הבירה. פעם אחרת הייתה זו גיחה לילית מאוחרת לפונדק אוסטרי מסורתי. מה עוד עושים? אוכלים, כמובן. שלוש ארוחות ביום, משובחות וממושכות. השירות אישי וקשוב, גם בארוחות הבוקר והצהריים שמתנהלות סביב מזנון חופשי ועשיר.

גולת הכותרת היא כמובן הסיורים שיוצאים מהספינה. אלה נעשים בנחת, בלי השכמות מוקדמות, בלי להאיץ. אבא הסביר לי שאחד הדברים הקשים לאנשים בגילו זה להתרוצץ יותר מדי, לעמוד בזמנים, לעבור ממקום למקום וממלון למלון, והעובדה שאי-אפשר "לדלג" על פעילויות אם קשה מדי או אם לא מתחשק. בהפלגה המלון נוסע איתך, ואתה יכול להחליט אם ליהנות ממה שמוצע בשפע על הספינה עצמה, או אם בא לך להצטרף לסיור.

אפשר לבחור מסלול בהתאם לכושר ולחשק - מיטיבי לכת, הליכה קלה, טיול אופניים, או טיול למאחרי קום. בין המקומות שביקרנו בהם הייתה העיר רגנסבורג שבגרמניה, אחת הערים המדיאבליות הכי יפות באירופה, ובה גשר אבן מהמאה ה-12 וקתדרלה גותית עם ויטראז'ים מרהיבים. ברגנסבורג ביקרנו גם במבשלות הבירה הוותיקות ביותר בעולם. אבא התלהב לשמוע שכמאה בני גיל הזהב ממומנים על-ידי המבשלות, גרים בקומפלקס עצמו, בשכנות לאדי הבירה, ומקבלים מכסת בירה יומית כחלק מהטיפול. הנה לכם דרך להזדקן!

סיור אחר לקח אותנו למלק שבאוסטריה, השוכנת בעמק הווכאו, שנחשב לאחד מעמקי הנהר היפים באירופה. שם ביקרנו במנזר הבנדיקטיני המפורסם מהמאה ה-11, ששימש השראה לאומברטו אקו בספרו "בשם הוורד". המנזר בנוי על פסגת צוקי גרניט ומשקיף על העיר ועל הדנובה.

בווינה המרשימה נשארנו יום שלם. מי שרצה נהנה מאחר צהריים של מוזיאונים. מי שלא, יכול היה להצטרף לסיור בארמון שונברון או לצאת לשופינג.

אחד הדברים המרשימים הייתה ההגעה לבודפשט בדרך המים, כשחלפנו קרוב-קרוב לבניין הפרלמנט הניאו-גותי עוצר הנשימה. בבודפשט זכינו גם להשתתף בסדנת בישול, ובפיקוד השף של מלון סופיטל בישלנו גולש הונגרי אמיתי.

לא לכל הסיורים אבי בחר להצטרף. בעיירה הגרמנית הציורית פסאו, למשל, השארתי אותו על הסיפון וטיילתי לבדי. כשחזרתי, מצאתי את אבא נח ומתפנק בלובי, מנהל שיחה עם רופא מאריזונה ועם מנהלת משרד נסיעות מפורטו ריקו.אחת ההפתעות שמזמנת נסיעה כזאת היא לגלות את ההורים המבוגרים באור אחר מזה היומיומי, של קופת חולים וסידורים. פתאום אבא שלי כיכב.

אם נכנסתי לחדר האוכל כשהוא כבר היה שם, מצאתי לרוב את רב המלצרים הפולני פאוול מתשאל אותו על פוליטיקה. אחד מאנשי השיווק של החברה "התאהב" בו ובילה איתו שעות רבות, כשהם מחליפים חידודים וסיפורים אישיים על משפחה ועל עסקים, או סיפורים על תקופת הצבא. אני שומעת את אבי מספר את הבדיחות הידועות שלו, ומסביבו צוחקים עד דמעות.

לפני היציאה להפלגה חשבתי לעצמי שזו כנראה הנסיעה האחרונה מסוגה שאעשה עם אבי. אך בדרך חזרה, בטיסה מבודפשט לתל אביב, הודיע אבא: "מה פתאום? ודאי שננסה לארגן טיול נוסף גם בשנה הבאה!". ואם הזרקת דם נעורים מסוג זה שקולה בכסף, הרי שהרווחנו פה זהב טהור.

מידע מעשי

המחיר בספינה שבה אנו הפלגנו נע בין 2,400 ל-3,000 דולרים לאדם בחדר זוגי, תלוי בעונה ובספינה. שדרוג לסוויטה יכול להכפיל את המחיר ולהגיע לתוספת של עד 2,500 דולרים לאדם. אנחנו לקחנו הפלגה בלבד, והצטרפנו לשיט בגרמניה. המסלול המלא מתחיל בפראג, ואם כוללים גם אותו יש להוסיף עוד כ-600 דולרים. על זה צריך להוסיף את מחיר הטיסה מהארץ. זה אמנם לא תענוג זול, אך הוא כולל גם טיסה, גם מלון, גם ארוחות וגם חלופה לשכירת רכב או לנסיעות ברכבת. אפשר להוזיל את הנסיעה אם לוקחים שיט קצר יותר.

הכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון ועיתון גלובס לחודש מתנה >>

הצעד הראשון לחופשה משתלמת ובלתי נשכחת

 
גלריה