מנכ"ל המשביר לצרכן: "החלטתי להפוך את האוכל לתחביב"

בנוסף לעבודתו כמנכ"ל המשביר לצרכן, אסף בן דב שותף בשתי מסעדות -"גאיה" בבנימינה ו"מנואלה" בזיכרון יעקב באופן כללי ■ בראיון ל"גלובס", הוא מספר למה הקונספט של "גאלרי לה פאייט" לא היה עובד כאן

תפאורת הפגישה עם אסף בן דב, מנכ"ל המשביר לצרכן, מאיימת בתחילה להאפיל על תוכנה הנעים. אנחנו נפגשים בבר החדש של מלון "אימפריאל" ברחוב הירקון בתל-אביב. מדובר, ואנא קחו את מילתו של עכבר-ברים ותיק, בבר היפה ביותר בישראל: קוקטייל בר מרשים ומעוצב לעילא, עם תפריט משקאות עשיר ותפריט אוכל רזה במתכוון, והכל באווירה של פעם, עד שנדמה כי בכל רגע עלול לפרוץ פנימה סרג'נט מהמשטרה הבריטית ולבקש את כוס הג'ין שלו. גם עיניו של בן דב אורו למראה המקום האפלולי: כמי שמעבר לתפקידו כמנכ"ל המשביר, הוא גם שותף בשתי מסעדות ("גאיה" בעיר מגוריו בנימינה ו"מנואלה" בזיכרון יעקב הסמוכה), הוא חובב גדול של מקומות שנותנים כבוד לאוכל ולשתייה שלהם. אנחנו מקבלים מבר, הבעלים והברמן, שתי כוסות מתכת צוננות של "מינט ג'וליפ" (ברבן עם נגיעה מתוקה שהונח על עלי מנטה טריים וקרח מרוסק) ומתחילים, איך לא, מהחיבה לאוכל. "אין לי תחביבים", אומר בן דב, "לכן החלטתי להפוך את האוכל לתחביב שלי". האיש מתכוון בהחלט למה שהוא אומר.

יחד עם שני חברים ותיקים, הוא יוצא מדי פעם למסעות קולינאריים שבעבר התמקדו במסעדות שמעוטרות ב-3 כוכבי מישלן. במשך השנים הם למדו לחפש את אלה שיש להן פחות כוכבים, אבל יותר שאיפות להתאמץ ולכבוש את הצמרת. על כלל ברזל אחד הם הקפידו תמיד: בקבוק היין שעל השולחן צריך לעבור את מחיר הארוחה. לזכותם ייאמר שהנהנתנות הזאת התחילה עוד בימים שבהם נאלצו לעבוד בכמה עבודות כדי לממן כל נסיעה שכזאת. מאוחר יותר, השתפרו התנאים: "כשהייתי מנכ"ל 'לוריאל' בישראל, הגעתי לפריז משהו כמו פעמיים בחודש", מספר בן דב ומוסיף: "הייתי שם כבר 106 פעמים".

- די, אתה באמת סופר?

"לא מזמן החלטתי לשחזר את כל הביקורים שלי בפריז וספרתי".

מהנסיעות הללו הוא חזר, לא מעט פעמים בידיים מלאות, לא תמיד מצרפת. פעם הוא הביא 5 ק"ג של פטריות כמהין טריות מאומבריה ששימשו לחודש של כמהין במסעדה שבה הוא שותף. בן דב: "הפסקתי אחרי שהבנתי שיש עם זה בעיה חוקית".

- אתה גם מבשל?

"בישלתי המון עד שנכנסתי לגאיה. היום אני אוהב לארח בה. בכל יום שישי אני עורך קבלת שבת, ובשבתות בדרך-כלל עולה למסעדה בזיכרון".

- לאור הקשר בין הנאה מאוכל ומיין לכסף, מתבקש ממש לשאול למה לא מקימים בתוך סניפי המשביר בישראל אגף קטן של אוכל.

"אין לנו תרבות שמתאימה לזה. ב'גאלרי לה פאייט' אתה יכול לראות אנשים יושבים ושותים כוס שמפניה שמחירה 15 אירו מפני שהם יודעים להעריך את המוצר. בישראל זה לא היה עובד".

- בקושי רב אנחנו נפרדים משיחה על אוכל ויין ונודדים למחזות הספרות.

"אני קורא אובססיבי. עיתוני סוף השבוע למשל לא נזרקים עד שאני לא קורא כל מילה. אני אוהב מאוד ספרי ניהול, אבל גם ספרות יפה כמובן - מספרי מתח סטייל הארלן קובן שאני לוקח איתי לטיסות, ועד לביוגרפיה של פוטין שאני קורא עכשיו. כמעט תמיד יהיו לי ליד המיטה שלושה, ארבעה ספרים פתוחים. לא מזמן התחלתי לרוץ, אז קראתי את 'מחשבות בזמן ריצה' של הרוקי מורקמי ועוד ספרי ריצה אחרים.

"לא מזמן קראתי בפעם השנייה ספר שעבר על ידי בפעם הראשונה, אבל בקריאה מאוחרת ריגש אותי מאוד. הוא נקרא 'ההרצאה האחרונה'. זה על פרופסור בשם פוש, שמתבשר שחלה בסרטן ושנותרו לו כמה חודשים לחיות. הוא מחליט לשאת את ההרצאה האחרונה שלו שהפכה מאז ללהיט ענק ביו-טיוב, ומקדיש אותה לילדיו.

"זה גורם לך לחשוב על עצמך: אילו ערכים אתה משאיר אחריך. ואני לא מתכוון רק למשפחה הקרובה אלא גם לחברים שלי, חלקם חברי ילדות שמלווים אותי עשרות שנים. הייתי רוצה לדעת שאני משאיר אחריי גם משהו בעל ערך לסביבה".

החיים השתנו בזכות אמפי שוני

- במעבר חד מערך לסביבה, טלוויזיה יוצא לך לראות?

"בעיקר ספורט. למרות שאני לוקח את הילדים לבית הספר בבוקר, אני עובד עד שעות מאוחרות וחוזר הביתה בשעות שבהן מה שיש לראות בטלוויזיה הוא בעיקר ספורט, עם דגש חזק על כדורגל".

- מה באשר לבילויים מחוץ לבית, שאינם קשורים לאוכל?

"מאז שפתחו ממש מול הבית שלי את אמפי שוני, החיים שלי השתנו. אנחנו לא מפסיקים ללכת להופעות. בכלל, המוזיקה הישראלית הפכה לנגישה יותר בזכות המוכנות של האמנים, אפילו הגדולים, להופיע במקומות אינטימיים מול קהל של כמה עשרות אנשים. עם השנים למדתי לאהוב את זה. זה לא שאני לא הולך גם למופעים גדולים כמו של שלמה ארצי בקיסריה, אבל גם כשאני הולך, אני מתרכז יותר בתזמורת שלו, במיוחד בכלי הנשיפה".

- מה עוד גורם לך הנאה כשאתה לא בעבודה?

"האמת? חלק גדול מההנאה שלי היא בעבודה עצמה. אני קם כל בוקר עם תשוקה אמיתית למה שאני עושה. אני אוהב את האינטראקציה עם האנשים ויש לי היום במשביר כ-4,000 עובדים. זו אחריות גדולה אבל גם כיף גדול".

- ואת זה אתה אומר למרות שידעת לא מעט תקופות קשות עם המשביר.

"באמת היו ימים קשים מאוד. אני לא אגיד לך שהקושי הוא כייפי, אבל במבט לאחור, בוודאי שדווקא התקופות הקשות והמאתגרות, הן גם המעניינות ביותר".

- ובכל זאת, משהו שלא קשור לעבודה.

"אני אוהב מאוד את הים. גדלתי בקריית ביאליק וגרתי במשך שנים בחיפה, כך שקשה לי להעביר אפילו כמה ימים בלי לראות את הים. אם אני לא רואה את הים, אני פשוט מרגיש רע".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988