מה תשתו בחג? עשרת היינות המומלצים של היקבים הגדולים

יין לפסח, 2013: המרשים, הקלאסי, המפתיע, האגרסיבי, הזול וזה שאינו יודע לשאול ■ סקירת היין השנייה לחג תתייחס ליקבי בוטיק קטנים בלבד ותתפרסם בשבוע הבא

מסורת זו מסורת. כמו בכל שנה, התכנסנו גם השנה, אני ואני, וטעמנו כמה יינות חדשים יותר, חדשים פחות, ולא חדשים בכלל. הכול כדי שיהיה לכם מה לשתות בחג הקרוב שבו, כידוע, לשתות זו מצווה, ולא רק תחביב או עבודה.

יקבי ישראל, גדולים כקטנים, אינם שוקטים על השמרים, תרתי משמע. השנה משיקים היקבים כמה יינות מפתיעים במיוחד, לאו דווקא יקרים במיוחד, כמו הרוסאן הלבן של יקב תבור, והר חרמון אינדיגו של יקבי רמת הגולן. כל היינות, אם זה חשוב, כשרים וכשרים לפסח.

השנה בחרנו לחלק את סקירת היין המסורתית לחג לשתיים. הראשונה, זו שלפניכם, עוסקת ביקבים גדולים, והשנייה, זו שתתפרסם בשבוע הבא, תתייחס ליקבי בוטיק בלבד, קטנים, איכותיים ומוכרים פחות, שכדאי לשים אליהם לב. חג שמח לכולכם, שתו לאט וטוב.

מרלו D רזרב 2010, יקב דלתון. המרלו של נעמה סורקין מיקב דלתון הגלילי הוא לטעמי ההימור הבטוח לשולחן החג. מי שצריך להרשים או שירשימו אותו, יתרשם ללא ספק מאחוזי האלכוהול הניכרים (לא פחות מ-15.5%), מהעץ המורגש ובעיקר מהפרי השופע בגוני אדום, שחור וסגול. גם מי שבכל זאת רודף (כמוני) אחרי איפוק ואלגנטיות יחסיים, לא ימצא את עצמו מתבאס מהיין המתפרץ הזה, אפילו להפך. היין נוצר אמנם במיטב הסגנון של העולם החדש, אבל מבלי להפוך לריבת פרי חסרת אישיות וטעם. מרשים. 109 שקלים

הר חרמון אינדיגו 2012, יקבי רמת הגולן. היקב צירף השנה יין חדש, שלישי במספר, אל המותג הנצחי שלו, הר חרמון. אל ההר חרמון האדום והלבן הצטרף השנה האינדיגו, בלנד צעיר ורענן של ענבי קברנה סוביניון ושיראז, שהוא, לטעמי, כל מה שהיה חסר לנו בקולקציה האין-סופית של יינות מרשימים ורבי כוח מבית מדרשו של ויקטור שונפלד, היינן. יין נטול יומרות, יומיומי, זול וטעים לאללה. הטעם מזכיר באופן קלוש יינות בוז'ולה צעירים בשיטת התסיסה הקרבונית. לא בטוח שכך אכן נעשה, אבל זה לא ממש משנה. כיף פירותי גדול נטול עץ ופוזה. 48 שקלים

שיראז כרם קאיומי 2008, יקבי כרמל. בציר 2006 של היין הזה זכה בפרס השיראז הטוב בעולם (פחות או יותר) בתחרות השנתית של מגזין היין הנחשב דקנטר. לא יודע מה זה בדיוק אומר, אבל נראה אתכם משיגים בקבוק ממנו. כך או כך, לטעמי הפרטי, גם לבציר 2008 של היין הנהדר הזה לא חסר דבר. יין אולטרה-אלגנטי, למרות הזן הכבד והעשיר הזה. השיראז מרוכך כאן ב-2% ויונייה לבן, והוא יין נפלא שמצליח לשדר גם טונים ירוקים אל מול כל האדום והשחור שלו ולהיות יין מורכב ומרתק במיוחד. קלאסה. 130 שקלים

רוסאן ((Roussanne 2012, יקבי תבור. הפתעת המחזור, כמו שאומרים בכדורגל, שייכת ליקב תבור, ששחרר לשוק, ממש לפני החג, יין לבן חדש וצעיר, מהזן הלא ממש מוכר למי שאינו פלצן יין עקשן במיוחד. זהו זן הרוסאן, שחקן משנה קלאסי אבל צנוע ונחבא אל הכלים בכמה מהיינות הגדולים של עמק הרון, דוגמת השאטונף דו פאפ. התוצאה המקומית היא יין רענן, בעל חמיצות מצוינת וטעם ירוק וצהוב נפלא. קצת ניו זילנדי מדי בטעמי המשנה הטרופיים משהו, לפחות בהשוואה ליינות מעמק הרון, אבל לא ברמה שתפריע ליהנות הנאה גדולה, מהיין ומהחידוש. מדליק. 65 שקלים

יסמין אדום 2012, יקב רקאנטי. היין הכי בסיסי של יקב רקאנטי הוא אכן בסיסי מאוד, במובן הכי טוב של המילה. הייננים גיל שצברג ועידו לוינסון מוכיחים שוב שהרוח החדשה שהביאו ליקב אינה פוסחת אפילו על היינות הזולים שלו. הבלנד הצעיר והרענן של קברנה סוביניון ומרלו מציג כאן יין לשתייה יומיומית נטולת חשבונות כלכליים. אני הייתי מוריד אפילו דרגה נוספת בכוחניות, המעטה יחסית, של היין, והופך אותו לחומצי ולמרענן עוד יותר, אבל כמו שנאמר, קבצנים אינם יכולים להיות בררנים. גם לא שתיינים. זול וטוב. 42 שקלים

קברנה סוביניון רזרב 2010, יקב ברקן. יין הדגל של ברקן היה פעם, במשך שנים רבות, לפני הופעת סדרות כמו סופריור ואלטיטיוד, ה-קברנה רזרב. בעיניי הוא נשאר כזה. נושא הדגל של ייננות קצת יותר מאופקת ואירופית ממה שמקובל אצלנו ביקבים הגדולים; או בעברית קלה - יין קצת יותר חמוץ וקטן מידות בטעמיו מאשר מקבילותיו ביקבים כמו רמת הגולן או כרמל. אולי אלגנטיות היא מילה גדולה ומוגזמת כאן, אבל מדובר ביין שעושה כבוד הרבה שנים גם לזן הקברנה וגם לייננות המקומית, ודאי זו הנעשית בהיקפים גדולים כמו כאן. יופי. 69 שקלים

קברנה סוביניון רזרב 2007, יקב תשבי. בשנים האחרונות נעלם קצת יקב תשבי הוותיק מתחת לרדאר של חובבי היין. לא במקרה, אם לומר את האמת. יינות רבים מדי היו חסרי כל אופי. ולכן מה רבה הייתה הפתעתי כשטעמתי את הקברנה רזרב, שהתגלה כאחד היינות הטובים בטעימה. היעדר הרצון, או היכולת, ליצור יין בומבסטי וראוותני, גורמים ליין הזה להתנהג לא רק כיין מבוגר, והוא אכן כזה, אלא גם ככזה שיש לו מה להגיד. יין מיושב בדעתו, כמעט אלגנטי, לא מפוצץ בעץ או בפרי אלא רגוע ונעים לשתייה, עם אלמנטים בולטים של גיל. תפסו אותו עכשיו. 85 שקלים

גליל אלון 2010, יקב הרי גליל. יקב הרי גליל קנה את תהילתו - המסחרית מאוד, וזה לא נאמר לשלילה - ביינותיו הזניים. והנה, גם לכאן מגיעה "אופנת" הבלנדים, היינות הרב זניים, הכובשת לאחרונה כל חלקה טובה במקומותינו. מתברר שלא תמיד זה נחוץ וחשוב. הבלנד של הרי גליל - 45% קברנה סוביניון, 41% סירה, 8% פטי ורדו ו-6% קברנה פרנק - אינו נושא בכנפיו, לטעמי לפחות, בשורה סגנונית חדשה מהיקב הסימפטי הזה, ומה שנותר הוא יין גדול ממדים, כמעט אגרסיבי. למרות זאת, הוא עושה זאת בטעם וברצינות, ועל כך מגיע לו ציון לשבח. בומבה לפנים. 70 שקלים

ויונייה BIN 2012 יקב בנימינה. יקבי בנימינה מחדשים את סדרת בין הצעירה שלהם, עם ויונייה מבציר 2012, הבציר האחרון שהסתיים רק לפני כמה חודשים. היעדר היישון בחביות, שהוא מסימני ההיכר של הסדרה הזאת, פטר את הזן הלבן הכבד הזה - יש דבר כזה - מעודפי טעמים שלא תמיד מצליחים במקומותינו, והשאיר אותנו עם יין רענן, בעל טעמי פרי קצת פחות שגרתיים משרדונה/סוביניון הקלאסיים. כיף צעיר. 53 שקלים

אדום יבש רגיל של סגל, 2012. לפני חודשים ספורים הלך לעולמו צבי סגל, המנכ"ל המיתולוגי והרוח החיה של יקבי סגל במשך עשרות שנים. יחד עם אחיו בנימין, יבדל"א, ועם שאר בני המשפחה, ניהל צבי סגל ביד רמה את חברת היבוא ואת היקב. הסגל הרגיל היה יוזמה שלו, והמילה סגל המתנוססת על תווית היין היא בעצם חתימתו. סגל רגיל הוא אולי היין השולחני הזול והנמכר ביותר בישראל, יחד עם הר חרמון אדום, והוא בעצם היין היומיומי היחידי בישראל - פשוט, נעדר יומרות, לשתייה חסרת מחשבה וריכוז. יין מהחיים. יין שהוא החיים. אני מקדיש את סקירת החג הזאת לזכרו של צבי סגל. 25 שקלים

צרו איתנו קשר *5988