לכתבה הקודמת"מנהל מרחוק, אבל לא מוותר על כוס קפה עם העובדים" לכתבה הבאהניהול זמן: "בשש בבוקר אני יודע איך ומתי היום שלי ייסתיים"

אריה דובסון, מנכ"ל קרן א.מ.נ: "אין לצערי וורן באפט ישראלי"

דרינק עם אריה דובסון, מנהל השקעות ומנכ"ל קרן א.מ.נ (מחלקת פרס א.מ.ת), שסבור שעתידה של ישראל "יהיה בין חיפה לאשדוד" ומדבר על גל ה"תספורות" לטייקונים: "אני מאמין שלמערב הפרוע צריך להגיע כמו שריף, מישהו צריך לעשות כאן סדר ברגולציה"

23/04/2013, 17:43
ניר קיפניס

עברית שפה קשה, אם תשאלו את אריה דובסון. הוא אמנם ידע עברית היטב כאשר עלה לישראל, אבל לקח לו זמן להבין את הניואנסים. כך, למשל, כשאנחנו מזמינים יין לבן, הוא נזכר בכך שכאשר היו מזמינים אותו אחרי שעלה ארצה לבתים של חברים ישראלים, הוא היה מתקשה בהבנת השאלה: "מה אתה שותה?".

"במקסיקו כשהיו מארחים אותך ושואלים מה אתה שותה, היה ברור שהכוונה היא ליין או למשקה אלכוהולי. כאן כשהגעתי, היה רק את כרמל מזרחי, מזל שמאז זה השתנה".

בכלל, ענייני שתייה בעברית היו אבן נגף רצינית בתחילת מערכת היחסים בין דובסון לבין מדינתו החדשה. בחיוך מבויש הוא מספר לי על האישה שהזמין פעם למסעדה ובסוף הדייט שאלה אותו אם הוא רוצה לעלות אליה לקפה. "התפלאתי על השאלה, שכן כבר שתינו קפה במסעדה. כמה קפה אפשר לשתות בערב אחד?...".

אגב שתייה, אנחנו יושבים ב"בסטה", מסעדה שזכתה כבר לכל הסופרלטיבים האפשריים (כולל בחירה, לפני כמה חודשים, של ה"ניוזוויק" כאחת הטובות בעולם), ועדיין מצליחה לעורר אצלי בכל פעם התפעלות מחדש שכן אולי יש טובות ממנה, אבל אין טובה כמוה. למרבה הצער, דווקא השנין-בלאן מיקב שבו של גבי סדן (אחד מיקבי הבוטיק המעניינים בישראל), לא הספיק להתקרר ואנחנו "מתפשרים" על מוסקדט צרפתי שנלגם במהירות מדאיגה.

לא סתם פתחנו בקשיי השפה. למרות שדובסון עלה לישראל בגיל 24, לפני 33 שנה, הרי שנישואיו ללאורה, פסיכואנליטיקנית שבעצמה עלתה מארגנטינה בגיל העשרה, החיו מחדש את הספרדית שלו, כשמוסיפים לכך את העובדה שילדיו הם צברים דוברי עברית ושאת רוב עבודתו כמנהל קרנות הוא מנהל מול ארצות-הברית באנגלית, מקבלים מגדל בבל קטן: "אנחנו מדברים בבית בשפה מעורבת, לא ייאמן כמה מהר עוברים במשפט אחד מספרדית לעברית וממנה לאנגלית".

העניין של דובסון בתרבות, כפי שיובהר להלן, אינו רק למטרות הנאה, אלא גם קשור ישירות לעיסוקו כמנכ"ל קרן א.מ.נ, קרן מיסודה של קבוצת ידידי ישראל באמריקה הלטינית, שמעניקה בכל שנה את פרס א.מ.ת בסך של מיליון דולר למצטיינים בתחומי המדעים המדויקים, מדעי החברה ומדעי הרוח. פרס א.מ.ת מוענק בחסות ראש הממשלה.

דובסון מחייך: "את הפרס יזם אלברטו מוסקונה נסים שלגמרי במקרה יצא שם הקרן כראשי התיבות של שמו. הוא היגר כילד מבולגריה למקסיקו ועשה חיל ברשת חנויות אופטיקה. הפטיש שלו היה פרס נובל והוא שאל את עצמו מדוע על רקע היסטורי של כל-כך הרבה זוכים יהודים בפרס, לא זכה בו כמעט אף ישראלי. כשיצאנו לדרך היה רק זוכה ישראלי אחד בפרס, ש"י עגנון (וגם מנחם בגין. נ.ק), מאז יש רבים כשכולם, למעט אחד שלא מתגורר בישראל, היו זוכי פרס א.מ.ת לפני שהגיעו לנובל".

הרסיטל האבוד

לפני עולם הפיננסים, עבד דובסון במשרד המסחר והתעשייה ("אמרו לי שמחפשים מישהו גם באגף התקציבים באוצר, אבל העברית שלי הייתה אז בסיסית וחשבתי שמדובר במשהו חשבונאי-טכני"), ומאוחר יותר בבזק שבדיוק עברה את מהפכת היציאה ממשרד התקשורת לחברה ממשלתית. מי שמחפש קוריוז ימצא אותו בכך שכאשר היה מנהל מחלקה בבזק, החלה לעבוד אצלו כלכלנית צעירה וחסרת ניסיון בשם סטלה הנדלר.

אבל החומר מעולם לא הספיק לדובסון שהחל לחפש גם אחרי הרוח: "הפספוס הכי גדול של החיים שלי הוא שלא נשארתי באקדמיה. אני סובל מדיסלקציה שהגבילה אותי. כך למשל למדתי שנתיים לתואר שני בפילוסופיה בירושלים, אבל נתקעתי בשלב שבו הייתי צריך לכתוב את הסמינריון".

זה לא היה הניסיון האחרון של דובסון לחזור לאקדמיה, את הבא הוא עשה לפני שש שנים באקדמיה למוזיקה.

"למדתי ארבע שנים, השלמתי את כל הלימודים, אבל חסר לי חומר לרסיטל, לא מצאתי את הזמן לאסוף מספיק חומר כדי להשלים קונצרט בפסנתר".

בשלב זה, דובסון שולף את הסמארטפון שלו ומראה לי את הפלייליסט: בטהובן, היידן, בך, שופן ועוד. כשיוצאים מתחום המוזיקה הקלאסית הוא מודה שהוא אוהב גם את פינק-פלוייד, מודי בלוז ואפילו את שלום חנוך. יש לו מנוי לפילהרמונית, לאופרה הישראלית והוא גם דירקטור בפסטיבל ירושלים למוזיקה קאמרית. ואם כבר ירושלים, יש לו בטן מלאה על התהליכים שעוברים על העיר.

"ירושלים מתחרדת וזה מעציב אותי מאוד, אני אוהב את ירושלים בגלל יופייה, אבל יודע שבעוד כמה שנים העתיד של מדינת ישראל יהיה בין חיפה לאשדוד ובין הים למודיעין, כל השאר יהיה אולי מדינת יהודה וממזרחה לה - מדינה פלסטינית שהלוואי ותקום כבר. אני לא מבין איך אפשר לשלוט על עם שלם של שלושה מיליון תושבים ועדיין לקרוא לעצמנו מדינה יהודית".

התחרדותה של ירושלים לא מעציבה את דובסון רק בפן המוניציפאלי, אלא גם ברמה הפילוסופית כמעט: "החרדים הם אולי 10% או 20% מאוכלוסיית המדינה, הבעיה שלנו היא שכאן גם החילונים מאמינים באלוהים. אין כמעט אתאיסטים".

ולא רק יחסי דת ומדינה מטרידים את דובסון, אלא גם הנושאים החברתיים-כלכליים, אפרופו גל תספורות האביב שפקד את טייקוני ארצנו.

"אני לא מבין למה אני צריך להלוות כסף ליצחק תשובה. כלומר, לא אני ישירות, אלא דרך קרן הפנסיה שלי. אני מבין שהיה צריך להוציא את ניהול הקרנות מהבנקים, יש בכך הגיון, אבל הוציאו בלי לפקח. התוצאה היא שמנהלי קרנות נתנו לטייקונים הלוואות מהכספים שלנו בלי לקבל בטחונות אמיתיים.

"אני לא סוציאליסט, למרות שהתחנכתי בתנועת 'הבונים' שהיא המקבילה של 'הנוער העובד' במקסיקו, אבל אני מאמין שלמערב הפרוע צריך להגיע כמו שריף, מישהו צריך לעשות כאן סדר ברגולציה".

- אולי עכשיו עם הממשלה החדשה?

(צוחק) "לפיד ובנט מייצגים בדיוק את התפיסה הזאת, כך שאני לא רואה כל סיכוי לשינוי. אני לא מצפה מהטייקונים שיעבירו את כל ההון שלהם לחברות, אבל אני חושב שאיש עסקים שיש לו הון פרטי של מיליארד שקל, גם אם הוא ישלם את חובותיו באמצעות רוב ההון הפרטי שלו, עדיין יישאר איש עשיר מאוד".

- זה נכון לא רק לעסקים, גם לפילנתרופיה.

"כן, אבל לא בישראל. אנחנו העדפנו לפתח את תרבות השנור במקום את תרבות הנתינה. קח למשל את וורן באפט ועוד אנשים שהחליטו שגם הנינים שלהם יהיו מסודרים אפילו אם יעבירו את רוב ההון שלהם לצדקה. אין לצערי וורן באפט ישראלי. חבורת האנשים שהקימה את קרן א.מ.נ שייכת לדור אחר, זה דור שראה במדינת ישראל פלא, דור שגדל בגולה ולמרות שלא עלה ארצה, העריץ את הציונות, הייתה בקרבם תרבות אמיתית של נתינה לישראל. בשנים טובות יותר במערכת הפיננסית, הקרן שלנו תרמה גם לבתי חולים, אוניברסיטאות וגופים אחרים".

- טוב, בוא נחזור בכל זאת לתחום התרבות. סרטים אתה אוהב?

"היו שנים שבהן לא החמצתי אף סרט חדש שיצא. ראיתי כמעט הכול, אבל תמיד אהבתי סרטים חכמים. בטלוויזיה הפכתי לג'אנקי של סדרות. במשך שנים ראיתי רק סדרות עם דגש על בלשים ומתח. לפני כמה שנים גילינו אשתי ואני שאנחנו מקדישים לזה יותר מדי שעות בכל ערב והחלטנו להתנתק מהכבלים. מאז אני חושב שאני היחיד שרואה באמת את ערוץ הכנסת".

אריה דובסון

תפקיד: מנכ"ל קרן א.מ.נ (מחלקת פרס א.מ.ת) ומנהל השקעות

גיל: 57

מצב משפחתי: נשוי שלושה (נועם, 24, פיזיקאי ומתמטיקאי, עדי, 22, מטיילת בעולם אחרי השירות הצבאי ודניה, 18, שיצאה לשנת שירות בדרום תל-אביב)

מגורים: ירושלים

עוד משהו: "בסוף התיכון הגעתי לישראל ושהיתי תקופה בעין גב לפני ששבתי למקסיקו. נשארתי בקשר טוב עד היום עם המשפחה המאמצת שלי בקיבוץ ובתקופת מלחמת לבנון ב-1982, כשכבר הייתי ישראלי, ראיתי שכל החברים שלי מהקיבוץ גויסו והגעתי לעזור בעבודה בחקלאות"

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>