לכתבה הקודמתשחר של קץ חדש: ההצגה "דוחקי הקץ" מותחת תהום אידיאולוגית לכתבה הבאהביטלמניה, דור 2013: הגלגול העדכני של הביטלס יוצא בשני אלבומים

נושאים הקשורים לכתבה

פיוט דיגיטלי: ג'יימס בלייק - זן נדיר של אמן פופ

ג'יימס בלייק הוא השדכן הכי מפעים בפופ בין טכנולוגיה צעירה לרגשות עתיקים

23/04/2013, 17:42
שרון מולדאבי

הוא אחד האמנים המרתקים של זמננו, ומהבודדים שמצטיינים באותה המידה גם בצורה וגם בתוכן, גם במעטפת וגם במשמעות. המבקר הנבון של "פיצ'פורק" זיהה את ג'יימס בלייק כמי שנאבק באלבומו השני והיפה בין שתי מגמות , סותרות לכאורה, של יצירת "מוזיקת לב ומוזיקת ראש". בחלק ניכר מהמקרים המאבק מסתיים אצלו, להבדיל מאצל מרבית עמיתיו, בניצחונות אמנותיים. ואלו הופכים את בלייק להרבה יותר מעוד שם שמשווק כסחורה אופנתית-איכותית חמה: הוא מוביל במגמה הרעננה של מיזוג הטוב והתום משני עולמות לכאורה נבדלים.

השניות הזו מלווה כבר כמעט 20 שנה דווקא את היוצרים היותר שאפתניים במוזיקה האלקטרונית, ובלייק הוא הדמות הבולטת בפופ שמאחה, מחברת ומשדכת נפלא בין הטכנולוגיה הצעירה לרגשות העתיקים. בלייק נודע, עוד לפני אלבומו הראשון , כחלוץ מקרב בני זמנו בז'אנרים אלקטרוניים, בטכנו ובדאבסטפ. אבל הוא צמח מהשכלה מוזיקלית עשירה ורחבה, ובאלבומו הראשון מלפני שנתיים, וביתר עוצמה כעת, חושף אהבה גדולה לבלדות פסנתר מלנכוליות ברוחם של ג'וני מיטשל ודוני האת'אווי משנות ה-70. והשילוב בין העולמות אכן אינו קל. עבור חלק גדול מהאלקטרונאים, שעיקר מיומנותם במניפולציות טכנולוגיות, תנועה מלודית והרמונית עשירה ועמוסה כמו בלחנים של שירים "מסורתיים", היא חבלה וקללה. ומצד אחר, למלחין מוכשר ותמלילן רגיש כמו בלייק, יש צורך להותיר לקול האנושי ולמילים שהוא נושא מרחב ביטוי ונפח וחלל שלפעמים מתנגשים עם הפעלולים שסביבו.

הקריעה הזו, בין מסורת היוצר המתפייט על הפסנתר המסיבי ועתיר המטען, לבין השפות החדשות של מי שמשתמשים במכשירים הכי זעירים לאינסוף אפשרויות טכניות, היא שהופכת את בלייק, לעדותו, למי שעשוי להידרש לבחירות סגנוניות אכזריות.

ולמרבה השמחה, שלו ושלנו, בלייק הוא הגשר המפואר בין אלקטרונאים מחוננים כמו דן סניית', ניקולאס ז'אר וג'ון טאלאבוט, לבין זמרים עם קולות גבוהים ורוטטי רגש כמו אנתוני האגרטי וטום קרל מ-How to dress well.

מממש את עתידו

בלייק מתאר את המוזיקה שלו כ"מוזיקת באסים מלודית", וזו הגדרה קצת צנועה. הוא מוביל בחזית של אבולוציה בפופ הדיגיטלי, שמרשה לעצמו בעשור הנוכחי להפוך ליותר ויותר פיוטי, רגיש, חם ושביר.

בלייק עדיין משמר פרסונות נוספות, ובפרויקטים שלו בין אריכי הנגן, וגם בסט הדיג'וא החלש שנתן כאן במועדון הבלוק לפני שנה, הסתבר שהחוזקה שלו אכן ועדיין מתרחשת במקום שבו היכולות ההפקתיות והביצועיות שלו משרתות הבעה רגשית וביטוי של הנפש. לא כל הקטעים החדשים מצוינים, ולעומת שיתוף פעולה מעולה עם בריאן אינו, יש אחד חלש עם הריזא מוו-טאנג-קלאן.

ובכל זאת, הסיגנל "רטרוגלייד" ו-Dim הם שיאי יופי שתענוג להישבות בהם. בגיל 24 בלייק צובר נוכחות של אמן מזן שהולך והופך נדיר בפופ: אמנם כל עתידו לפניו, אבל הוא כבר מממש את עצמו באופן כובש.

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
גלריה