דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

שחר של קץ חדש: ההצגה "דוחקי הקץ" מותחת תהום אידיאולוגית

ההצגה "דוחקי הקץ" בתיאטרון החאן, המתחקה אחר מחזאי ירושלמי המגלה שבנו התחפש בפורים לברוך גולדשטיין, מותחת את התהום האידיאולוגית בין ימין-שמאל, דתיים-חילוניים

לרפרטואר הדל יחסית של יצירות במה בישראל שמצליחות לחולל דיון מעבר לקרשי התיאטרון, הצטרפה באחרונה הצגה בשם "דוחקי הקץ", בתיאטרון ה"חאן" הירושלמי. ההצגה הצליחה לעורר שערורייה זוטא כחצי שנה לפני שעלתה על הבמה, עם פרסום הרפרטואר של התיאטרון שגרר כמה איומים והפגנה קטנה ומתוקשרת, שהתגלגלה לדף מיוחד ועצומה וירטואלית באתר הארגון "ישראל שלי", שהוקם במקורו על ידי נפתלי בנט ואיילת שקד, כשבנט היה מנכל מועצת יש"ע.

ההצגה, שנכתבה בידי מוטי לרנר, המחזאי ידוע השערוריות, מ"קו 300" ל"קסטנר", מתחקה אחר מחזאי ירושלמי (ניר רון) המגלה שבנו יחידו (איתי זבולון) התחפש בפורים לברוך גולדשטיין. במסעו להציל את נפש בנו הוא יוצא למסע בעקבות רבנים דוגמת הרב דב ליאור, רב קריית ארבע, והרב יצחק גינזבורג , נשיא ישיבת "עוד אבינו חי" ביצהר, שהעניקו את תמיכתם הכתובה לספר "תורת המלך", שדן בין היתר בהלכות שפיכות דמים כלפי גויים.

רוני ניניו, במאי ההצגה: "בגדול, הגישה שלי לעשיית דרמה - בין אם זה קולנוע, טלוויזיה או תיאטרון, היא גישה מאד הומניסטית. אני מנסה להבין את האדם, לראות מתחת לתרבות, ולבחון את המניעים העמוקים של המילון האנושי של הנפש. ב'דוחקי הקץ' המקרה קצת שונה, מעצם העיסוק במשהו שאני לא יכול להבין ולא יכול לקבל.

"מדובר במחזה רעיוני, וכיוון שמדובר בדמויות שחלקן חיות עימנו כאן בארץ, ההחלטה שלי הייתה לתת לשחקנים לייצג את הדעות, ולא להיכנס בשום פנים ואופן לממד הרגשי. השחקן מייצג רעיון לכן הוא מעיין בדף, לא מסתכל על בן השיח בהצגה, וכיוון שזה מחזה שבנוי כחזרת הצגה, נתתי לשחקנים להיות לבושים בבגדים שלהם.

"כמובן שהרגש הכי חזק זה הזדהות, אבל יש מניפה שלמה של רגשות. זה תיאטרון מרתק בעיניי".

- לאור הידע המצוי בעולם החילוני הממוצע היום כלפי האוכלוסייה הדתית הענפה, האם אין סכנה של זריעת שנאה ופילוג בעצם העיסוק דווקא בקצה הפרובוקטיבי, הקיצוני, המתוקשר?

ניניו: "המחזה הוא לא אנטי-דתי, הוא לא פוליטי, הוא מחזה שעוסק במוסריות. גם האבא אומר לבן - 'יש יהדות אחרת'. מוזכר גם הרב קוק האב. המחזה מדבר במוצהר על רבנים קיצוניים - והוא טוען טענה אחת: למרות שמדובר ב'עשבים שוטים', בסופו של דבר נרצח ראש ממשלה.

"כשאתה עושה יצירת אמנות באשר היא, היא מן הסתם סובייקטיבית ומנסה להעביר רעיון מסוים. אני לא מתעסק בשאלה למה לא מראים עוד קבוצות תלמידים למעט תלמידי גינזבורג, למה לא מראים את מה שהפלסטינים עושים. זאת לא כתבת טלוויזיה. בבקשה, שיביאו מחזה שיראה את הצד השני, את הסבל של המתנחלים. אם זה מחזה טוב שיעלה. מוטי לרנר (המחזאי), לא בא מעמדה שאומרת 'תתביישו לכם'. הוא מנסה ליצור דיאלוג.

"כמובן שמבחינת זרמים דתיים מסוימים, המחזה הוא פרובוקטיבי. אני לא מאמין שאמנות יכולה לתקן, אבל אני חושב שהיא יכולה לעורר למחשבה, ובאמת אולי ליצור מצב שבו היהדות ה'נאורה' והפרקליטות ידונו בעניינים הללו וייצרו עולם שבו גם חילונים יוכלו להרגיש בנוח עם כל הפנים של הדת".

"פמפלט תעמולה"

את ניר מנוסי, בנו של הפזמונאי דידי מנוסי, שחזר בתשובה בגיל 25 במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית, והפך לאחד מתלמידיו הקרובים ולעורך כתביו של הרב גינזבורג, הדברים הללו לא משכנעים. ניר שנכח בדיון ספונטני שנוצר לאחר אחת ההצגות בין מוטי לרנר, רוני ניניו וכמה מהשחקנים לדובר היישוב היהודי בחברון, נועם ארנון, דובר יצהר, אברהם בנימין, וכמה תלמידים של הרב גינזבורג מבאר את פשר הביקורת: "'דוחקי הקץ' מעלה נושא חשוב, אך עושה זאת בצורה כל-כך פשטנית ומגמתית ונרקיססטית, שהוא נראה כמו פמפלט תעמולה. בפטרנליזם חסר בושה מוצג השמאל במחזה בדמות אב מיוסר מצפון ועמוק, והמתנחל בדמות בן טיפש ושטוף מוח, שאין לו שום טענה של ממש מול האשמותיו המנומקות של האב.

"המחזה אינו מעודד חשיבה ביקורתית אלא להיפך - מדגים כיצד באמצעות דמגוגיה אפשר לקדם כל אג'נדה. זה בושה לשמאל האינטליגנטי. ספציפית לגבי הרב גינזבורג, יוצרי המחזה אפילו לא עשו קריקטורה שלו אלא בדו דמות מלבם ושמו מלים בפיו. מדובר באחד המוחות המבריקים והעמוקים בדורנו, שהגותו רחבה מני ים. הרב גינזבורג דיבר פעמים רבות נגד לקיחת החוק לידיים וביצוע פעולות נגד ערבים, אלא שלאחר שאדם עושה מעשה, הוא חושב שטעות לגנותו ויש לשאול אם היו לו מניעים חיוביים. "אפשר להתווכח עם זה, אך מכאן עד הצגתו כאדם מתלהם וחסר לב הדרך ארוכה".

- אתה חושב שיש סיכוי לדיאלוג?

"לפני שנתיים בערך מוטי לרנר יזם כשני מפגשים. הייתי בשיח הראשון, הוא היה מאד נחמד אבל התרשמתי שהוא מעוניין רק ללקט מידע שרצה, ולא רצה להכיר או להבין לעומק. כנראה יש פער גדול מדי בין העולמות.

"המחסום מתחיל בזה שאנשים לא מבינים מה זו כתיבה הלכתית. אם אתה פורש הלכות, אתה לא קובע הלכה. "'תורת המלך' שהציף לפני השטח את כל המקורות הכי קיצוניים ו'ימניים' כביכול ביהדות, מחייב את כולם להתייחס אליהם, ומהווה אתגר לרבנים אחרים להתמודד עמם במקום להציג תמונה מסולפת של יהדות סכרינית שהכול בה נחמד וליברלי. החברה היהודית גם בגרסתה החרדית ביותר היא בעצם חברה שמאמינה בחופש מחשבה ורב-קוליות. "אם יש חברה דתית שתובעת לצנזר, זו מוטציה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות