לכתבה הקודמתצייר לי פרלוד: קונצרט בליווי צילומים המפרשים את הפרלודים של שופן לכתבה הבאהשחר של קץ חדש: ההצגה "דוחקי הקץ" מותחת תהום אידיאולוגית

נושאים הקשורים לכתבה

פסטיבל "דוקאביב" בפתח: הנה רשימת הסרטים המומלצים ביותר

בחמישי הקרוב ייפתח פסטיבל "דוקאביב", בתל-אביב ■ במאית הסרט "הולילנד", המגולל את המפגש של מהגר מגאנה החי ועובד בישראל, עם בנו שאותו השאיר מאחור כשהיה בן שלוש, אומרת בראיון ל"גלובס": "ניסיתי לא לבוא רק מהזווית הצרה, ה'לבנה'"

09/05/2013, 11:29
מתן שירם

הטבע האנושי, קווים למורכבותו. סולומון, מהגר מגאנה שחי בישראל ב-15 השנה האחרונות, נוסע לביקור מולדת, בכפר שבו גדל. הוא פוגש את בני משפחתו המורחבת ואת בנו, שהיה בן 3 כשסלומון החליט לנטוש את מולדתו הענייה ולעבור לעבוד בישראל. המפגש הטעון עם הבן נעשה לעיני המצלמה, והבן, בשלב מסוים, מנסה לעמת את אביו עם שאלה שנותרה לא פתורה: מדוע עזב. לכאורה, זהו רגע השיא של הסרט. האב שתק מספר רגעים, ולפני שהשיב לבנו, ביקש סולומון מאנה סומרשף, הבימאית, להרחיק את המצלמה. "בשלב הזה רציתי לתת להם פרטיות, ועד שחזרתי לארץ ושמעתי את תרגום השיחה, לא ידעתי מה נאמר שם", אומרת סומרשף בראיון ל"גלובס", ומוסיפה כי "בסרט, מספיקה השתיקה שלו. מאוד ברור למה הוא שותק. ברור מהי התשובה".

לי, כצופה, היה קשה להזדהות לגמרי עם סולומון, קשה מפני שהבנאדם נטש את הבן שלו ונסע.

"בתרבות שלנו זה נראה שהוא ואשתו נטשו את הבן שלהם. בתרבות האפריקנית, למשפחה הרחבה יש תפקיד משמעותי יותר בגידול הילדים. יותר מקובל שם להשאיר את הילדים לכמה שנים אצל הסבים, בשביל לעבוד.

"תראה, הוא מימן לילד שלו אוניברסיטה עם הכסף הזה. הילד מעריץ את אבא שלו, הוא רוצה להיות כמוהו. ניסיתי כל הזמן לזכור את זה. לא רק מהזווית הצרה, ה'לבנה'. ולא שאין לי ביקורת או שאין לי קושי לקבל דברים. אבל זה לא כזה פשוט".

- הילד לא יכול לעלות לישראל?

"הוא לא יכול. זה לא כמו חוק השבות. סולומון והילדים שלו קיבלו תושבות למהגרי עבודה בחלון זמן שנוצר ב-2006. הם נכנסו לארץ בצורה חוקית. כשהילדים יהיו בני 18, הם יתגייסו לצה"ל ויקבלו אזרחות".

"הולילנד", הסרט על סולומון שיצרה סומרשף, 27, בוגרת החוג לקולנוע במכללת ספיר בשדרות, יוקרן בפסטיבל דוקאביב, פסטיבל בינלאומי לסרטים דוקומנטריים שייפתח ביום ה' השבוע בסינמטק תל-אביב. הסרט ישתתף בתחרות סרטי סטודנטים, מסגרת מסורתית נושאת פרסים. סומרשף מספרת כי מה שהניע אותה לעשות סרט על מהגרים הוא הקרבה האישית שלה לנושא, כמי שעלתה בילדותה לישראל ממוסקווה. סומרשף: "הנושא של מהגרים מאוד קרוב לליבי. הקרעים של מהגרים הובילו אותי לסיפור הזה. זה נושא שקשור לביוגרפיה שלי. אחת הסיבות שעשיתי את הסרט הוא כי רציתי להשפיע. על החינוך, על החשיבה. הסוד להעלמת פחד הוא יידע. ברגע שאנשים מחליטים לא לפחד, הם מגלים דברים חדשים. כל מה שאנחנו שומעים בתקשורת הוא טרמינולוגיה שיש בה אספקטים של גירוש, זרות, אלימות, שנאה. הטמעה של פחד.

"אני גיליתי קהילה ששלובים בה שמחה ועצב, מוזיקה מדהימה, מטבח מדהים. אנשים שרק רוצים להיות ביחד. קיבלו אותי בהרבה חום, אותי - בחורה ישראלית, שלא דוברת את השפה ולכאורה אין לה דבר במשותף עם התרבות שלהם. אני רוצה לקוות שזה היה קורה גם הפוך. זה כמובן תהליך שלקח זמן, הייתי בטקסים שלהם, התבוננתי, הקשבתי, הגעתי כל שבועיים לכנסייה שלהם".

הסרטים המומלצים בפסטיבל:

הקולנוע הדוקומנטרי נמצא בשנים האחרונות במשבר. היקפי תקציבי ההפקות מצטמצמים, והסרטים, בהתאם, מוכוונים טלוויזיונית: פחות בעלי יומרה או הבעה אמנותית, רובם ערוכים למספר דקות מצומצם (כשעה), והצילום, בחלק לא מבוטל מהסרטים, פחות מושקע. מאידך, הסיפורים מפעימים, מסופרים היטב, מרתקים מאי פעם. פסטיבל דוקאביב מאפשר הזדמנות לצפות בסרטים הטובים שיצאו השנה על גבי מסך גדול.

המעבדה

בימוי: יותם פלדמן (ישראל, 2013)

הצצה מיוחדת אל הצד היותר מכוער של המשק הישראלי - תעשייה מפותחת (ונערצת, בעיניי העולם) של ייצור ומכירת נשק כחול-לבן, ובמקביל שירותי ייעוץ כחול-לבן שמספקים יוצאי יחידות מובחרות, גנרלים בדימוס, אנשי ציבור וגם אנשי רוח בתחום התרת הדם ומסחורו.

מעשה של הרג

בימוי: ג'ושוע אופנהיימר, קריסטן סיין (דנמרק/נורווגיה/אינדונזיה/בריטניה, 2012)

סרט מטלטל על הבנאליות של הרוע, הסאדיזם, הרצח.

חמישה פושעי מלחמה, אשר נטלו חלק בהפיכה הצבאית באינדונזיה לפני חמישה עשורים, משחזרים, בהנאה לא מוסתרת, את מעשי הרצח שביצעו. הסיבה לכך שמלכתחילה הסכימו לבקשה הקולנועית המקורית הזו, היא שהם לא מצטערים במיוחד. במקרה הטוב, מתייחסים להיסטוריה שלהם בשוויון נפש, במקרה הפחות טוב, המומחש בהדגמה מצמררת, ניכר שהם די גאים במעשיהם.

המתחזה

בימוי: בארט לייטון (בריטניה, 2012)

סיפור מטריד במיוחד על משפחה אמריקנית מטקסס שבנם, נער כבן 16, נעלם יום אחד ולא חזר. שלוש שנים לאחר מכן, מופיע בביתם בחור צעיר, מבוגר בהרבה מבנם, ולא דומה לו כלל, ומזדהה כבנם האובד. הוא מגיע מספרד והוא מדבר במבטא ספרדי ומספר כי עבר שבי והתעללות קשה. בתחילה קשה להבין כיצד בני המשפחה האמינו לו, הרעיפו עליו חום ואהבה והתעלמו מכל הסימנים הקיימים, גם כאשר אחרים הצביעו עליהם. השאלה, האם הייתה סיבה לא מוסברת אחרת, שגרמה למשפחה לאמץ אותו, עולה בשלב מאוחר יותר. לא להחמיץ.

מחפשים את שוגר מן

בימוי: מאליק בנג'לול (שבדיה/בריטניה, 2012)

זוכה האוסקר האחרון בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר מספר את סיפורו של רודריגז, פועל בניין שהחל דרכו כמוזיקאי מקסיקני-אמריקאי מוכשר וצנוע. בדרך לא דרך הפכו אלבומיו הכושלים משנות ה-70 להצלחה מסחררת כ-30 שנה, ואף יותר, לאחר מכן, הרחק הרחק משם - בדרום אפריקה. האם רודריגז ינטוש את הפיגומים לטובת קריירה של כוכב רוק, או שמא יעדיף את חייו הפשוטים? התשובה בסרט.

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
גלריה