לכתבה הקודמת"השיחות עם הבית הן מה שנותן לי אנרגיה כשאני עובד מרחוק" לכתבה הבאה"מנהל מרחוק, אבל לא מוותר על כוס קפה עם העובדים"

נושאים הקשורים לכתבה

מטיילים לבד בעולם: מנכ"ל, רב ואמא שנסעה בלי ילדיה

עמי קרופיק השאיר את האישה ושתי הילדות וטס לנפאל ותאילנד, הרב דורי הנמן נהנה להיות עצמו בהודו, ודינה כהן בת ה-65 ישבה שעות מול הפלמינגו וההיפופוטמים בקניה ■ חופשי זה לגמרי לבד - ומה אתכם?

06/05/2013, 11:30
חן שליטא

עמי קרופיק, מנכ"ל גמול השקעות, בדיוק סיים את תפקידו בחברה כשהבין שההזדמנות הזאת לא תחזור. לנסוע לחופשה, לנקות את הראש לפני התפקיד הבא, ובעיקר להתנתק. לבד. הוא בחר להשאיר את האישה ואת הילדות (בנות ה-5 וה-8) בארץ, לא הציע לאף חבר להצטרף, ובילה שלושה שבועות בנפאל ובתאילנד עם עצמו.

"מגיל צעיר אני עובד קשה במערכות גדולות, מנהל מאות עובדים והראש לא מפסיק לרוץ", הוא מסביר. "בן אדם באמצע החיים צריך לקחת גם זמן לעצמו, בעיקר כשהמרחב האישי מאוד מצומצם ואתה אף פעם לא באמת לבד, רץ בין העבודה למשפחה כשהטלפון תמיד עובד".

- אשתך אהבה את הרעיון? אתה גם מפיל הכול עליה וגם בוחר לבלות את החופשה בלעדיה.

"אשתי מאוד תמכה. היא גם קרייריסטית, יש לה חברת הפקות, והיא הבינה שזאת הזדמנות נדירה. ליאורה רגילה לעשות הכול, כי סגנון העבודה שלי תמיד היה מאוד אינטנסיבי עם הרבה נסיעות לחו"ל. אנחנו גם נוסעים יחד לא מעט, ככה שזה לא כזה חסר לה. לו הייתה רוצה לנסוע לבד הייתי מפרגן לה, אפילו שמבחינת הביטחון האישי - אצל נשים זה יותר מסובך".

- מה הכיף הגדול בלנפוש לבד?

"אני מאוד אוהב את הלבד. הוא לא מפחיד אותי. גם כשהייתי צעיר נסעתי לבד. זה לא שהסתכנתי באיזה טיול על האברסט. בחרתי בכוונה יעדים שהכרתי. בנפאל הייתי אחרי הצבא ובתאילנד יצא לי לבקר כמה פעמים. עשיתי קצת רפטינג, מצנחי רחיפה, ובעיקר נחתי. את הספר שרציתי לקרוא אפילו לא פתחתי, מרוב שנהניתי לשבת עם אנשים ולדבר. אפילו עזרתי לבית ספר מקומי באחד הכפרים למצוא מקורות הכנסה".

"רוב היום הייתי בלי הפלאפון. הופתעתי בעצמי שלא התפתיתי אפילו לגלוש ולראות מה קורה. דיברתי מדי פעם עם האישה, עם הילדות ועם כמה חברים קרובים שרציתי לשתף. חלק מהעניין זה לטפח את הגעגועים למשפחה, ולהבין דווקא משם כמה טוב לך עם האישה ועם הילדות. גם כשאתה לא חושב על הדברים בקול ומשתף כל הזמן מישהו, אתה עדיין חוזר יותר רגוע ושלם".

המטרה: מימוש פנטזיה

גם לסא"ל פנינה עין-מור זה קרה בחופשת השחרור משירות הקבע. דינה כהן, אחות בחברה פרטית, מנצלת את תקופת החגים כדי לבקר בכל פעם יעד חדש על-פני הגלובוס. הרב דורי הנמן נסע בחופשת אלול כדי לגלות את הודו, ורון פז בחר להמתין עם חיפוש העבודה לאחר קריירה ארוכה ב"גלובס" כדי להגשים חלום באפריקה.

הפתיחות הזאת כלפי זרים היא אחד היתרונות הגדולים שמוצאים המטיילים לבדם במצבם המאתגר. בעוד שטיול עם בן זוג או עם חבורה שומר על המטייל בסביבה הבטוחה והמוכרת ומאפשר לו לסקור בריחוק את הסביבה, הרי בטיול לבד מעטה הציניות נסדק די מהר, לטובת הסקרנות והרצון בקשר.

רון פז, שטייל בנמיביה ואף פרסם על כך כתבה נרחבת ב-G, מאמין שלא היה מתארח אצל שבט ההימבה בקיץ 2011, אלמלא טייל לבדו. "אספתי לטרמפ שלוש בחורות מהשבט, מה שאפשר לי ליצור את הקשר הראשוני ולהגיע לכפר שלהן. אילו הייתי נוסע עם שותף, טכנית לא היה בשבילן מקום באוטו, ואני גם לא מאמין שהוא היה מסכים לשינוי כזה במסלול, כך שכל החוויה הזאת, שהייתה אולי הכי משמעותית בטיול שלי, לא הייתה מתרחשת.

"כשמטיילים בעולם השלישי יש המון אפשרויות והמון החלטות לקבל, וכשאתה לבד יש לך חופש מוחלט וספונטניות מלאה לעשות מה שבא לך ולשנות את היעד בהחלטה של רגע. במקום להיות מרוכז בפרטנר שלך בטיול, ולחשוב כל הזמן מה הוא רוצה, אתה הרבה יותר פתוח לשינויים ולסביבה".

- אולי כי אתה טיפוס קצת פליזר, ואילו היית נוסע עם מישהו, היית מתחשב יותר מדי בדעתו, כי "לא נעים".

"נכון. אין ספק שעם שותף אני מגביל ומרסן את עצמי, אבל גם כשאתה באותו ראש עם הפרטנר, הדברים איתו פחות מפתיעים. אשתי קוריאנית, והכרתי אותה כשטיילתי בהודו, בדיוק ביום שבו נפרדתי מהבחור שטיילתי איתו. לא הייתי מכיר אותה אילו הייתי נשאר לטייל איתו. החוויות שלך כשאתה מטייל לבד הן אחרות לגמרי, ואתה גם יודע להעריך את זה בשלב הזה בחיים. טיול בגיל 37 זה לא הטיול של גיל 22. יש רצון יותר חזק לנצל כל יום כשאתה באמצע הקריירה והשארת משפחה מאחור, מאשר כשאתה סטודנט שחושב שיש זמן וכל החיים לפניך. באמצע החיים, אתה מודע לכך שכל יום גירדת במאמץ".

"ברור לי שזה לא טבעי להשקיע בטיול כזה במקום בנופש משפחתי או בשיפוץ הבית. צריך להיות לך בן זוג מאוד יוצא דופן כדי לוותר על משאבים כמו זמן וכסף, שבאים על חשבון המשפחה בנסיעה כזאת, וישנו כמובן גם עניין האמון. שנינו מאמינים שאם אתה אוהב מישהו - שחרר אותו. זה שובר שגרה, ומאוד מחזק את הזוגיות. אני מתכנן עכשיו נסיעה לרוסיה, לאסטוניה ולפינלנד, ואשתי שוב מפרגנת לי".

אישה לבד בעולם

גם דינה כהן, 65, לא מוכנה להחליף את חופש הבחירה שמאפשר הטיול לבד. כהן, גרושה ואם לשני ילדים בוגרים, החלה לפני עשור לצאת מדי שנה לטיול בן חודש לבדה. "את הטיולים שאני מתכננת עם כרטיס לכיוון אחד אני שומרת לפנסיה", היא מצהירה בחיוך. על הפרק יהיו אז דרום אמריקה, אלסקה ואוסטרליה, שאותה היא מתכננת לחרוש עם קרוואן.

"הפעם הראשונה הייתה להודו", היא נזכרת. "דווקא חיפשתי לנסוע עם מישהו ולא מצאתי שותף. החלטתי לא לוותר ונסעתי לבד. זה היה טיול מדהים, מה גם שאני אדם שמתחבר מהר מאוד לאנשים; לפעמים כבר במטוס אני מוצאת לעצמי פרטנרים לתחילת הדרך. אני מטיילת עם צעירים שמתייחסים אליי בגובה העיניים ולא כמו לאיזו דודה זקנה. אפילו שהיתרון הגדול של טיול לבד הוא דווקא ביכולת שלך להיטמע עם אנשי המקום, מה שקשה לעשות כשאתה עסוק עם מי שבאת איתו".

- מתי שמת לב לזה במיוחד?

"זה בכל מקום. כשאני במסעדה ומצטרף אליי מטייל לשולחן, כי גם הוא לבד. כשטיילתי בקניה, הטבח באחת המסעדות הציע לי לבוא איתו לכנסייה; ברור לי שזה לא היה קורה אילו לא הייתי לבד. ולא, הוא לא ניסה להתחיל איתי. אני כבר מבוגרת, וגם לא משדרת שזה מתאים לי. גם באגם ניבשה בקניה הרגשתי כמה כיף לשבת שעות מול הפלמינגו וההיפופוטמים, מבלי שאף אחד יגיד לך שנמאס לו וצריך ללכת. ארבעים שנה אני עובדת במסגרת מסודרת, שבה אומרים לי מה לעשות. בחופשה שלי אני רוצה לעשות מה שאני רוצה".

- כאישה שנודדת בין מקומות שלא תמיד הם סימפטיים - אינך חוששת להיות לבד?

"תמיד עולה השאלה איך את לא מפחדת. אני גם רואה את המבטים המרחמים של חבר'ה בגילי שנוסעים לאותם יעדים בטיול מאורגן, כשאני מספרת להם שאני מטיילת כאן לבד. אלה אנשים שרוצים לקחת את הבית לטיול ומדברים עם הילדים שלוש פעמים ביום, בעוד שאני מסתפקת בתקציב צנוע יותר ובאס.אם.אס אחד ביום לילדים, אבל עדיין עושה חיים ומרגישה שאני חיה כמו מלכה.

"מה שכן, אני לא נוסעת למקומות כמו פפואה ניו גיני, שבהם באמת מסוכן לטייל לבד. ובמקומות שאליהם אני כן נוסעת, אחרי הכנה ותכנון של חודשיים, אני מניחה שמקסימום ישדדו אותי. זה כבר קרה לי, כשלקחתי נסיעת לילה באוטובוס בסין. לא שמרתי על כללי הבטיחות וישנתי בדרגש התחתון. למזלי לקחו רק את הכסף הסיני, והשאירו את הדולרים ואת כרטיסי האשראי".

פנינה עין-מור נסעה לבדה ב-1992 להודו, לנפאל ולתאילנד, והשאירה מאחור בעל ושלושה ילדים. "הייתי אז בת 40, בחופשת שחרור מצבא הקבע. בעלי, שעשה מילואים ביחידה קרבית, נהג להיעדר לתקופות ארוכות. אני הייתי זו שנשארה עם הילדים וראיתי שהעולם לא מתמוטט. אמרתי שפעם אחת אפשר גם אחרת, ונסעתי. מובן ששנה אחרי זה הוא נתן לי קונטרה ונסע לבדו לוייטנאם ולתאילנד. אבל הריכולים היו כמובן סביב הנסיעה שלי, על איזו מין אימא אני שמשאירה את המשפחה ונוסעת, ועוד למזרח, שלא היה נגיש כמו היום; בתקופה שלא היו אז גם אמצעי התקשורת שיש היום, כך שלא הייתי איתם ממש בקשר".

- וזה השפיע עלייך?

"ייסורי מצפון יש תמיד לכל אימא. אז היו קצת, אבל גיליתי שזה באמת לא סיפור. כשחזרתי גיליתי שהבית היה מתוקתק כמו שמעולם לא היה. הכול מסויד ומתוקן. הילדה, שהייתה בגן חובה, כבר קראה שוטף, ועד היום מצהירה שזה לא היה טראומתי עבורה. ראיתי שהחיים נמשכים ואפשר להסתדר בלעדיי מצוין".

לדברי מעוז, "אצל שני המינים נסיעה באמצע החיים היא לרוב שיאו של תהליך שהחלו כבר בארץ, וכולל לעתים התפטרות מהעבודה או פרידה מבן זוג, אבל בעיקר מבטא את זה שאם עד עכשיו הלכתי בתלם, עכשיו זה אני לעצמי. מי שנוסעים לחופשה כזאת באמצע החיים, מכונים אנשים 'משועבדים'; כאלה שלוקחים על עצמם הרבה מחויבויות מגיל צעיר, עד שהגיעו לשלב של תסכול ושל תשישות. נמאס להם לעמוד בציפיות ולרצות את הסביבה, קשה להם להמשיך לשלב קריירה תובענית עם חיי משפחה וזוגיות. הם אולי לא יבקשו למרוד ולשבור לגמרי את הכלים, אבל כן יפצו את עצמם באמצעות הנסיעה על מה שנראה להם כמו החמצה, ובעיקר יעברו תהליך של חיפוש עצמי ושל חשבון נפש".

קרופיק מעט ציני יותר, אבל מסכים שמשהו קורה בטיול כזה: "לא נסעתי כדי לקבל החלטות או כדי לחשוב, כי הייתי מאוד שלם עם עצמי. אפשר לומר שאפילו להפך, נסעתי כדי לא לחשוב. אבל כשישבתי שם עם עצמי והסתכלתי על החבר'ה הצעירים שמטיילים, הבנתי שזאת הייתה תקופה נחמדה; גם אני חוויתי אותה אחרי הצבא, אבל טוב לי במקום שבו אני נמצא עכשיו".

ופז מוסיף: "אין ספק שבנסיעה כזאת יש הרבה זמן למחשבות, בעיקר כשהשמש שוקעת ואין מה לעשות, כי מסוכן להסתובב לבד ברחובות. אם בבית הזמן הזה היה מתבזבז על אינטרנט ועל טלוויזיה, שם אתה מעביר אותו בסוג של חשבון נפש".

הכתבה המלאה - במגזין G

הכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון ועיתון גלובס לחודש מתנה >>