הנקראות ביותר

אורי בנאי: "אני אוהב לבלות; אתה חי פעם אחת - אל תתכלב"

השחקן והזמר אורי בנאי מדבר על המשבר עם חברת התקליטים הד ארצי, שהוציאה את הלהיט "פרפרים", על השלאגרים בתיאטרון בהשתתפותו וגם על התנהלות כלכלית

מתברר שגם את משפחת בנאי אפשר לדפוק, ולא סתם, אלא בתחום שהיא מבינה בו הכי טוב - השואו ביזנס. הנה סיפור: אורי בנאי - הבן של גברי הגשש, האחיין של יוסי ובן הדוד של יובל, של אהוד ושל אביתר - הוציא בהד ארצי את "פרפרים", שהפך ללהיט מטורף והושמע סביב השעון. בדרך כלל, סינגלים מוצלחים כאלה סוחבים על הכתפיים את מכירות האלבום ודוחפים אותו לכיוון הפלטינה. אלא שבהד ארצי התחכמו, והחליטו לשלב אותו באוסף "היט מן" שלהם לפני יציאת האלבום לחנויות. ככה יצא שבמקום לקדם את האלבום שלו, את פרפרים, הלהיט של בנאי מכר מעולה את היט מן.

כשאני שואלת אותו איך, למרות הניסיון המשפחתי העצום בתחום, הוא הסכים לדבר כה מנוגד לאינטרסים שלו עצמו, הוא מחייך חיוך מריר בחצי פה. "אני יכול לכעוס רק על עצמי", הוא משיב. "מה יכולתי לעשות חוץ מלעזוב את המנהלת האישית שלא דאגה לאינטרסים שלי ומכרה אותי? אבא שלי אף פעם לא היה מעורב בעניינים שלי, אבל אני מתייעץ איתו אם צריך. גם הוא הרי לא הבין לעומק את כל הדברים אף פעם, כי פשנל ניהל ולקח על עצמו את כל ההחלטות העסקיות".

- הזכויות על "פרפרים" נשארו אצלך?

"את מתכוונת למאסטר? אז לא, הוא של חברת התקליטים ועל זה אין ויכוח, כי הם אלה שהשקיעו את הכסף. אבל זכויות היוצרים הן שלי, ואני זה שמקבל את התמלוגים על המילים ועל הלחן".

- סוג של הכנסה קבועה.

"יותר מזה. הייתה תקופה שזה היה להיט ברינגטונים, אז זאת הייתה הכנסה יפה".

- למה אחרי להיט כל-כך גדול, הד ארצי לא רצו להמשיך איתך לאלבום השני?

"אני לא יודע מה היו השיקולים שלהם, אבל העובדות ברורות: הם כבר לא, ואני ממשיך הלאה".

- נעלבת?

"אילו הייתי נפגע ונעלב בכל פעם שבה לא הייתי מקבל משהו, לא הייתי נמצא פה היום. יש מי שלא מסוגלים להתמודד עם דחייה, אותי היא דווקא מדרבנת".

- את האלבום השני נאלצת להוציא לבד. תיק כבד.

"אבל עוד קודם ניר פרידמן, שהפיק את התקליט, ואני חרשנו את הארץ בהופעות. אנשים רצו לראות את הזמר ששר את 'פרפרים'. אבל חוץ מ'פרפרים' ומ'הזמנה לחתונה' השירים שלי לא התפרסמו".

- "הזמנה לחתונה" הפתיע. הוא לא הושמע בכלל, ופתאום אחרי שבע שנים הפך ללהיט.

"אתה אף פעם לא יכול לחזות מה יצליח. ניר מאוד האמין בו, ושחרר אותו כסינגל שני אחרי 'פרפרים', ואחרי שלא הושמע בהד ארצי צלצלו אליו, 'אמרנו לך'. ב'מפליג בדמיון' השני, יש כמה שירים טובים מאוד, אבל זה היה אלבום קטן בתקציב קטן".

- שאתה השקעת. למה לא חיפשת חברת תקליטים שתממן אותך?

"או שלא רצו אותו, או שהעמידו תנאים שדרשו ממני פשרות אמנותיות שלא הסכמתי לקחת. זאת הייתה התקופה של ההורדות הבלתי חוקיות ולא החתימו אמנים. אני לא מצטער על הדרך הזאת, כי למדתי ממנה הרבה. בפרפרים בקושי הייתי מעורב, ופה עשיתי הכול - עטיפה, יחסי ציבור, שילמתי לנגנים, לאולפן, חיברתי כבלים בידיים. כמו בן אדם שבונה בית לבד בלי קבלן. חמש שנים זה לקח לי".

- החזרת את ההשקעה?

"לא. בעצם, זה לא מדויק. היו הופעות שקיבלתי בזכות התקליט. אבל אני לא בוכה על חלב שנשפך. מזלי שלא כל הביצים שלי בסל אחד. אילו הייתי רק זמר המצב שלי היה הרבה יותר חמור".

התחלת את הקריירה מהמשחק; אפילו למדת במשך שנה אצל לי סטרסברג בניו יורק.

- "בכלל רציתי להיות כדורגלן ושיחקתי עד גיל 13. כשהבנתי שלא יצא ממני שחקן התחלתי לתופף אצל אהרל'ה קמינסקי. בגיל 15 ירון כפכפי אמר לי שהוא הולך למבחנים לאיזו להקה, וככה הגעתי לצעירי תל אביב. במקרה. הבסיס שלי זה המשחק, וממנו אני יוצא למקומות של שירה ושל יצירה".

- עכשיו אתה בהצגה "ליזיסטרטה" בהבימה.

"שקרן פלס כתבה לה מוזיקה נהדרת, ואני הזמר היחיד בקאסט. זה עיבוד אחר למחזה הקלאסי, הכול חדש. הטקסים של אלי ביז'אווי, הבימוי של אודי בן-משה. לא הרבה פעמים מתגשם לך חלום כזה".

- איזה חלום?

"לעבוד עם אודי. ראיתי הרבה דברים שהוא עשה, וכל-כך רציתי שיבחר בי. הוא מעניין, מעז, חי את ההצגה. הוא מאוד מזכיר לי את נסים אלוני, שעבד עם אבא שלי. הכרתי אותו כילד קטן ולא מזמן קראתי את 'נמר בוער', הספר שנכתב עליו, ואני רואה ביניהם קווים מקבילים".

- ניר פרידמן חיבר אותך למוזיקה?

"לא מדויק. הילדים שלי באו איתי לחזרות על 'ליזיסטרטה' כי לא היה בית ספר באותו יום. לגדול במשפחה כזאת כילד, זה בדיוק כמו שאני הייתי רואה חזרות בסלון. ואני מסתכל עליהם ונזכר איך ראיתי את הגששים עם יאיר רוזנבלום או את אריאל זילבר, וזה היה החיבור הראשון שלי למוזיקה. הייתי הולך ל'האוהל', מול קולנוע תל אביב, לראות את כוורת מופיעים, כי אותם ניהל פשנל והייתי הבן של, אז היה לי פרי פאס".

- נגעת בשמיים.

"לא ידעתי שאני נוגע בהם. זה ממש לא עניין אז, כי רציתי להיות כדורגלן. אבא לא התעניין בכדורגל. פשנל אהד את מכבי ושלמה וישינסקי את הפועל. הם התחרו ביניהם מי ירעיל אותי על הקבוצה שלו".

- וישינסקי ניצח.

"יום אחד, כשהייתי בן 5, הוא העלה אותי על האופנוע ולקח אותי לבלומפילד לאימון עם רפעת טורק ועם שייע פייגנבוים, ועוד נתנו לי חולצה אדומה במתנה, וזהו. הדבקתי גם את בועז, אחי, בשיגעון. כשנכנסתי לצעירי תל אביב, הכול פרץ. אז גם עזבתי את בית הספר והפכתי לאוטודידקט".

- לא עשית בגרות?

"בגרות של החיים. אני עושה מה שמעניין אותי. לא עניין אותי ללכת בתלם וללמוד כמו כולם. הרבה חברים שלי הלכו ללמוד משחק בארץ, אבל זה לא התאים לי. היה קשה לי להיכנס למסגרת של שלוש שנים אינטנסיביות, כי נכנסתי ל'עניין של זמן', שצולמה בכל יום".

- הרווחת טוב לפחות?

"זה לא היה משהו בשמיים, אבל יחסית לחבר'ה אחרי צבא זה היה בסדר גמור. כשרציתי לנסוע עם החברים למזרח, הם עבדו במשך שנה לחסוך, ואני שיחקתי באיזה סרט של צ'אק נוריס בתפקיד קטן של נהג משטרה, והרווחתי סכום שהספיק לי לנסיעה".

- ידעת לחסוך?

"לא באמת. אני אוהב לבלות, ללכת למסעדות טובות, לפנק את הילדים, לטייל בחו"ל, יש לי תחביבים כמו סקי וסנובורד שעולים כסף. אתה חי פעם אחת - אל תתכלב. אני לא מאלה שיודעים להתנהל כלכלית עם השקעות ועם בורסה. רחוק מזה. אני לא איש עסקים ואני לא טוב בזה. אני מתחילת הדרך עם מישהו שמנהל אותי, עכשיו עם קוטלר, ואני מתרכז באמנות ולא טרוד בהתעסקות מול הלקוח. אנחנו צריכים להיות האנשים הטובים".

- התמזל לך המזל להופיע בשלאגרים בתיאטרון.

"אני משחק ב'בוסתן ספרדי' מ-1998, וב'שלמה המלך ושלמי הסנדלר', שמאוד מצליח. אני מופיע עם ניר, בהופעות אינטימיות; בשלישיית 'קריבו' של דוד קריבושה, שבה אנחנו שרים שירי שלישיות, גם של הגשש; והופעה עם אבא, שנולדה בכלל ממופע על משפחת בנאי שעשיתי ליהודים בחו"ל".

- איך זה מרגיש?

"ברגע שהוכחתי את עצמי, הוצאתי שני אלבומים, הופעתי בסרטים ובסדרות, אז כבר אין מקום להתנער מאבא ומהמשפחה, אלא להתחבר לשורשים, לסיפור, למקומות שמהם באתי".

- חשבת להופיע איתו ועם שייקה?

"אולי במשהו נקודתי. ברגע שאעמוד שם זה כאילו במקום פולי, ובטח שזה לא יקרה במערכונים, כי אי-אפשר להחליף אותו. אולי שיר".

- עוד מעט נראה אותך בעונה השנייה של "בקרוב אהבה" בקשת, הנה הקמבק לטלוויזיה.

"אז לא הייתה לי בת זוג. זה העולם הפתלתל וההזוי של הבידור: אתה מצלם משהו שמשודר אחרי שנה וחצי, וזה יכול להשפיע על הקריירה שלך. או שלא".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות