הנקראות ביותר

מנכ"ל רוביקון: "בלי הבטלה, האנושות לא הייתה מתקדמת"

דרינק עם אמיר ברמלי, בעלים ומנכ"ל קבוצת רוביקון, שמדבר בראיון ל"גלובס" על הפילוסופיה העסקית שלו: "אני כאוטי, מאמין שאין חוקים", על טעמו בקולנוע ועל הסיבה שהוא לא רואה טלוויזיה

קשה לשוחח עם אמיר ברמלי בלי להיזכר בשיר המפורסם של שלישיית גשר-הירקון: "סימן שאתה צעיר", במיוחד בשורה "אתה אולי הולך בטל אך לא הולך בתלם". שכן ברמלי מודה שהוא אוהב מאוד את הבטלה, הוא בפירוש לא הולך בתלם, וכן, הוא צעיר, בוודאי יחסית לאיש עסקים שמנהל קבוצה של חברות שמחזור עסקיהן המוצהר הוא מאות מיליוני שקלים.

כך למשל, את אחד הסיפורים הראשונים שמספר לי ברמלי, תוך כדי שאנו עושים עבודה יפה מאוד על בקבוק "גלנפידיך 18", ראוי ללמד בכל בית ספר לשיווק: "בגיל 16 המצב בבית בעכו היה קשה ואני החלטתי שאני חייב להתפרנס. אהבתי נחשים וזוחלים והחלטתי לקיים הרצאות בבתי ספר תיכוניים על הנושא. במשך כמה חודשים חרשתי את הצפון בטרמפים, עובר ממנהל בית ספר אחד לשני, אבל לא הצלחתי למכור אף הרצאה. בסוף נמאס לי, ולמנהל בית הספר הבא שישבתי מולו, אמרתי שכותרת ההרצאה שלי היא 'התגוננות מפני בעלי חיים ארסיים לקראת עונת הקיץ'.

"לא שיניתי כלום בהרצאה, חוץ מאשר את הכותרת. בתוך חודשיים כבר היו לי ארבעה מרצים בוגרי צבא שהעבירו את ההרצאות לאור הביקוש. התפקיד שלהם כלל גם להסיע אותי ברכב, כיוון שעדיין לא היה לי רישיון נהיגה. הלקח הזה מלווה אותי עד היום".

עניין הנהיגה עוד יחזור ויעלה בשיחה, אבל בינתיים אנחנו נהנים קצת מהאוכל והשתייה ב"ננה-בר", המוסד הקולינרי הוותיק בנווה צדק. זו שעת ערב מוקדמת, התנועה במסעדה דלילה ואנחנו יושבים בקצה הבר, שמחים לגלות ששנינו אוהבים ויסקי, ומדברים כמעט באין מפריע, למעט הצלחות והכוסות שמתחלפות לפנינו.

אם הסיפור על הנחשים לימד משהו את ברמלי הצעיר, הרי זה רק ש"הכול אפשרי". מאז, כך נראה, זה המוטו שמוביל אותו. ברמלי, שבגיל 36 בלבד מגלגל מחזורי עסקים של מאות מיליוני שקלים, כמעט לא מוכר לקהיליית העסקים בישראל.

קיראו עוד ב"גלובס"


"יש משהו בעשייה שלא מצריך עודף של יחסי ציבור. להתפרסם מהר מדי זה קצת כמו לרוץ לבורסה מהר מדי, זה צריך להדליק נורה אדומה".

ההצלחה העסקית הפכה את הנער ללא רישיון נהיגה מגיל 16 לנהג מרוצים חובב, שמחזיק "צי רכב" קטן משל עצמו: "למדתי אצל ראם סמואל ומאוחר יותר התחלתי להתחרות בסבבים של תחרויות החובבים: ב.מ.וו קאפ ופיז'ו קאפ. יש הקבלה בין נהיגת המרוצים לעולם העסקים: בשניהם אתה צריך להתמקד במטרה בלי להירתע מהדרך. בעסקים זו פילוסופיה, במרוצים זה מדע". אם ברמלי נשמע לכם קצת "טיפוס", הרי שהוא הראשון להודות בכך: "להרבה אנשים לא קל לעכל אותי, אני כאוטי, מאמין שאין חוקים. החברות שלי מתנהלות ללא תקציב. במגבלות מה שיש לי, אני נותן לעובדים שלי לעשות מה שהם מבינים: אני מעדיף עובד ש' יבזבז' לי מיליון כדי להביא שניים מאשר מי שיוציא רק 100 אלף אבל יביא רק 150. גם כשאני מראיין עובדים חדשים, אני מראיין אותם לעיתים בלי לדעת למה בעצם. הרזומה שלהם פחות מעניין אותי, 'מה הפנטזיה שלך?', חשוב לי יותר. מה כבר אני יכול להפסיד? חצי שנה שבה שילמתי משכורת לאיש הלא נכון?".

ברמלי מתנייד בכל יום מזיכרון-יעקב, מקום מגוריו, למשרדי "רוביקון" בתל-אביב: "אני מאוד אוהב את תל-אביב. את הקצב שלה, את האנשים".

- אז למה לגור בזיכרון?

"בשבילי זו פשרה בין הצפון שאני כל כך אוהב, לבין תל-אביב".

עוד דבר שברמלי מאוד אוהב זה מוזיקה. "באוריינטציה שלי אני רוקיסט, אבל בשנים האחרונות התקרבתי גם להיפ-הופ ולפאנק. בארץ זה 'הדג נחש', בחו"ל זה 'בלאק אייד פיז' או קניה ווסט".

כאן אני מבקש לעבור ולשוחח על טלוויזיה, אבל דווקא השאלה הזאת מחזירה אותנו בחזרה לתחום הפילוסופיה העסקית של ברמלי: "אני כמעט שלא רואה טלוויזיה. לא רואה חדשות ולא קורא עיתונים. אם יש לי זמן, אני מעדיף לנהוג בסימולטור שלי בבית או לבלות עם הילדים. העולם שלי מלא גם בלי טלוויזיה".

- ובכל זאת, חדשות, אקטואליה, משהו?

"תן לי לחזור איתך לשנת 2006. בשנה הזאת, לא רק שאיבדתי את אבי, אלא כמעט שאיבדתי גם את עסקיי. מרביתם היו אז בצפון והמלחמה חיסלה אותנו. הייתי על סף פשיטת רגל, אבל במקום להתבכיין, עבדנו - דניאלה אשתי ואני, מאוד קשה, עד שיצאנו מהבוץ. אז החלטתי שאני חייב חברה חזקה, עם נזילות גבוהה. היום אני לא ממונף, אין לי אשראי, אני לא חייב שקל לאף בנק, יש לי אפס שעבודים ואפס חובות".

- איך זה קשור לאקטואליה?

"כשיש לך נזילות גבוהה, אתה לא צריך לראות חדשות".

- אז טלוויזיה לא כל-כך, אבל קולנוע כן?

"תלוי מה. אהבתי מאוד את 'מחוברים לחיים'. איך אפשר לא לאהוב סרט שמתחיל עם מרדף של מזראטי? כל מה שהם היו צריכים לעשות אחר כך הוא רק לא לקלקל. אני אוהב מאוד את קוונטין טרנטינו ואת האחים כהן, אבל לרוב מעדיף סרטי אקשן פשוטים וזולים. אני לא הולך הרבה לקולנוע, אבל מזמין לא מעט סרטים בבית".

- וספרים?

"ספרים זה בעיה. עד גיל העשרה הייתי 'תולעת ספרים', כל הספרניות בעכו הכירו אותי, אבל היום קשה לי להתרכז. אני קורא מאמרים על גבי מאמרים, אבל בספר אני מאבד עניין מהר מאוד".

מה שלא גורם לברמלי לאבד עניין הוא הים: "לא נעים להודות, אבל אחת ההנאות הגדולות שלי היא בטלה, והים הוא המקום היחידי שבו יש לך לגיטימציה להתבטל. בכל מקום אחר כמעט יש עליך לחץ לעשות משהו. "גם כשאני נוסע לחו"ל, אני מקפיד לשלב בנסיעה לפחות יום אחד שאין בו מה לעשות. כך אני יכול להסתובב ברחובות, להכיר את האנשים ואת התרבות. בארץ זה הים.

"אני יורד לחוף עם המשפחה, שומע את המוזיקה שלי ופשוט מתבטל. בלי הבטלה - האנושות לא הייתה מתקדמת".

אמיר ברמלי

תפקיד: בעלים ומנכ"ל קבוצת "רוביקון"

גיל: 36

מצב משפחתי: נשוי 4 (כולל תינוק בן חודש)

מגורים: זיכרון-יעקב

עוד משהו: אחת מהחברות ששייכות ל"רוביקון" היא רשת "צ'וקולטה" לממכר שוקולד

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
היי טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
גלובס TV
פרויקט מיוחד
✓ הרישום בוצע בהצלחה!