לכתבה הקודמתמנכ"ל רשת קפה ג'ו: "התחביב שלי הוא בכלל בירה" לכתבה הבאהאבנר ברנהיימר: "הומואים לא נולדים הומואים, זה לא רק גנטי"

נושאים הקשורים לכתבה

"בטח אפגוש את המילים מהעבר השני"

כך כתב בפוסט האחרון שלו הסופר, הצייר והפובליציסט - יורם קניוק, שהלך אמש לעולמו בגיל 83 ■ בעשור האחרון לחייו, זכה קניוק לעדנה מחודשת ונחשב למי שהקדים את זמנו בכתיבתו, כמו גם בהתבטאויותיו

11/06/2013, 18:10
יניב מגל

"התעוררתי לשבועיים של חושך ללא חסד, איכילוב והביתה, ואופל, ונהיו ארבעה ימים של סוף, חייתי די, הכול קרס והייתי בענן, בענן גם יהיו כל הנכסים שבמחשב, ראיתי את זה בטלוויזיה ובטח אפגוש את המילים מהעבר השני. זה מה שאני עושה כבר חודשיים, מנסה לראות עד איפה המילים האלו יכולות לבנות מודל למפרע...הכול לחינם. מבולבל ברגע של שפיות, יום הולדת 83. חוזר מהיופי האחרון שלי עם אהוביי, חזרה הביתה, צולע למחשב לבדוק אם הצוואה נשארה במקום הנכון, היא שם".

כך התכונן לפרידתו מהעולם לפני חודש בפוסט האחרון שכתב בבלוג שלו, יורם קניוק - סופר ופובליציסט מהחשובים בישראל ומאחרוני דור כותבי תש"ח, שנפטר אמש בבית החולים איכילוב ממחלת הסרטן. לפי בקשתו, לא תיערך לו הלוויה - שכן הוא תרם את גופתו למדע.

בתש"ח, היה קניוק חייל בפלוגה ד' של הגדוד הרביעי ("הפורצים") בחטיבת "הראל". בקרב על גבעת הרדאר הוא וחבריו הופקרו, אירוע שאותו תיאר בסיפורו "עיטים" ובספרו "תש"ח". שבוע מאוחר יותר הוא נפצע בקרב על מנזר סן סימון. לאחר המלחמה, הוא יצא לעשור של הרפתקאות בחו"ל, שכלל חיפושי זהב ויהלומים במקסיקו ובגואטמלה (בהתאמה), ביקור בקזינו של וגאס ובילוי עם הבוהמה הניו-יורקית. בשנת 1958 הכיר את מירנדה, בת למשפחה אריסטוקרטית אמריקאית-נוצרית, ושב עמה לישראל. לזוג נולדו שתי בנות. עם שובו לארץ, החל להתמסר לכתיבה.

קניוק כתב רומנים שהפכו לקאנוניים בתרבות הישראלית, בהם "חימו מלך ירושלים" (1965), "אדם בן כלב" (1968, שהופק גם לסרט עם ג'ף גולדבלום ואיילת זורר), "סוסעץ" (1974) ו"היהודי האחרון" (1982).

ב-2010, יצא ספרו "תש"ח", שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות, ועליו הוא גם קיבל את "פרס ספיר". לאורך השנים, קיבל שורה ארוכה של פרסים נוספים, בהם פרס ביאליק (1999), פרס קוגל, פרס נשיא המדינה לספרות (1998), תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל-אביב ובשנה שעברה גם "קצין מסדר האמנויות והספרות של צרפת".

קניוק כתב נובלות וסיפורים קצרים, רומנים ארוכים וכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. ספריו תורגמו לכ-20 שפות. אף שמבחינת גילו וחוויותיו מהמלחמה, הוא השתייך לדור תש"ח, הוא היה אחד המבקרים החריפים של הדור הזה, כפי שמתאר זאת חברו הקרוב, המשורר רוני סומק: "קניוק לא כתב כמו סופרי דור תש"ח, לא הייתה תחושה שכותב את היצירות מדליק משואות, אלא מהכיוון של הילד הרע, של המרד, של מה שרוצים להסתיר". גם בבלוג האחרון שלו קניוק לא חסך ביקורת. "לא היינו לעם אלא הפכנו לאויב הכי גדול של מה שהציונות רצתה להיות", הוא כתב.

הנביא בשער

סומק, שהספיק לדבר עם קניוק בחמישי האחרון למספר דקות בלבד ("זו הייתה שיחה עם נימת פרידה"), מתאר את סגנונו הספרותי של קניוק כ"סופר שכותב על נייר זכוכית". לדבריו, "יורם הוא האדם שביצירה שלו התערבבו חומרים, גם הג'ז של צ'ארלי פארקר, וגם האספלט של תל-אביב. את אחד המשפטים הכי יפים עליו אמר קובי אור - שיורם כותב ספרוט בט', לא בת', כלומר לא תקני בכוונה.

"הדבר שהכי השפיע על הכתיבה של יורם זה סולם התווים של מוזיקת הג'ז. כיוון שסולם התווים הזה דומה יותר לדרך עפר מאשר לאוטוסטרדה, והוא בעניין הזה באמת ידע לאלתר, להיות מינורי, מז'ורי, לגעת בסוסי העץ של חייו, לערבב בסיפוריו שפה גבוהה ופחות גבוהה, כמו בג'ז. לאלתר לא כי אינך יודע לנגן, אלא כי אתה מנגן הכי טוב בעולם ולכן אתה יכול להרשות לעצמך לדבר".

בהתאם לביקורת על המדינה, לאורך שנים רבות קניוק לא זכה לאהדת קהל הקוראים והממסד. הוא לא מכר הרבה ספרים, לא קיבל את פרס ישראל היוקרתי והיה ממורמר על כך. ואז באה ההצלחה של השנים האחרונות, במידה מסוימת בגלל אותה ביקורת, שבהדרגה יכלה להתקבל יותר.

נטע גורביץ', עורכת "ידיעות ספרים", שהוציאה לאור את ספריו בשנים האחרונות, אמרה הבוקר כי "אפשר להגיד שהוא גדול סופרי דור תש"ח. יותר מכל סופרי דורו, היצירה שלו ממשיכה לחיות ולהיות רלוונטית ומשפיעה. הכותרת של העשייה שלו היא שבמובנים רבים הוא הקדים את זמנו. הוא נבדל מבני דורו הסופרים בשפה, במבנה היותר פרום וגם בטון שלו, לא פתוס אלא הרבה הומור עצמי, עם אירוניה ותפיסה פרגמנטרית של האתוס הציוני.

"לכן בשנים שהוא פרסם את היצירות הקנוניות שלו, כמו 'אדם בן כלב', לא רק שספריו לא זכו להתעניינות, אלא התקבלו בתחושה של זלזול וביקורת שנבעה מאי הבנה שלהן, גם מצד הממסד הספרותי. "בעשור האחרון פתאום העולם הדביק את קניוק. הגיע לבשלות שאפשרה לעכל ולהזדהות איתו".

קם דור חדש שיכול היה לקבל אותו.

"נכון, וזה הדבר שהכי ריגש אותו - שהוא הפך להיות סופר של צעירים. "הדור הצעיר, שמתבגר עכשיו, הוא זה שהקנה לו את הפופולריות האדירה. הוא הפך עבורם נביא בשער, גם בספרות וגם בפובליציסטיקה, שממש עד ימיו האחרונים הייתה מעודכנת וחדה ורהוטה ומציבה מול הקוראים מראה שלא תמיד נעים היה להביט בה, אבל נחוץ היה לעשות זאת. לכן זה אובדן גדול".

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
גלריה