גלעד שגב: "בשביל לקיים מיוזיק אתה חייב להצטיין בביזנס"

הזמר גלעד שגב מדבר על הקריירה: "מעניין אותי לעשות כל פעם משהו חדש, להפתיע. כשהקהל רוקד זה מגרה גם אותך לרקוד"

לא על הרבה אמנים אתה יכול להגיד, שאילו בחרו להתמקד בחומר במקום ברוח, הם היו יכולים בקלות לעמוד בראש חברה גדולה או קונצרן. גלעד שגב הוא אחד מהם. הזמר שכותב ושר שירים פיוטיים ומלאי רגש הוא טיפוס מחושב עד לרמה מיקרוסקופית, שיודע בדיוק מה הוא רוצה ואיך להשיג את זה, ונטול סנטימנטים בכל הקשור לקריירה שלו. לאורך הפגישה שלנו הוא חוזר, באופן אלגנטי ועם מודעות עצמית גבוהה יש לומר, על מסרים שהוא מבקש להעביר, כמו המשפט הראשון שאמר לי, "מה שמיוחד אצלי זה ניהול עצמי והשקעה עצמית. זה מה שאני עושה עשרים שנה".

- למה לבד?

"כי לא רצו אותי. מרגע שהתחלתי בגיל 18, המציאות הייתה שמי רוצה קריירה בתחום המוזיקה חייב למצוא לעצמו חברת תקליטים. במשך שנים רבות חיזרתי על פתחיהן של חברות התקליטים, עשיתי פרזנטציות, ואמרו שאני לא בשל, שזה לא מתאים. אבל לאט-לאט התחילו להגיע להופעות שלי ולשאול שאלות".

- עם אילו חומרים הופעת?

"עם חומרים שלי, ברחבי הארץ. זה עבר מפה לאוזן. זה מה שרציתי לעשות - להופיע עם השירים על הבמה. הפכתי להיות הכול - זה שכותב, ששר, שבונה את ההרכב, ושמפיק את ההופעות. גלגלתי את הגלגל".

- והצלחת להתפרנס מזה?

"בהתחלה גרתי אצל ההורים. הקושי הקיומי הכריח אותי להיות ממורה לגיטרה ועד למנהל תוכן בחברת היי-טק ולעורך עיתון באתר, ובמקביל למדתי באוניברסיטה (בוגר תואר בתקשורת ובניהול, ל' ר'). זאת הייתה תקופה שבה ניהלתי דיאלוג פנימי בין הרצון להיות אמן ובין הניסיונות של האנשים מסביבי לשכנע אותי, בנחמדות, שזה תחביב בלבד. תמיד המוזיקה הייתה אצלי במקום הראשון, אבל חייתי חיים מקבילים".

- ואז החלטת לקחת אחריות על עצמך.

"בגיל 26, אחרי שמונה שנים של ניסיונות, ודווקא אחרי שחברות התקליטים כן התחילו לגלות בי עניין, החלטתי שאני הולך על זה, כלומר - מכל הבחינות. שמספיק לי להיות כמו אדם שנמצא בלב ים וכל הזמן מאותת לספינה שתיקח אותו לחוף מבטחים. התחלתי לשחות לבד לחוף וחיפשתי את המקום הכי טוב לעמוד בו כדי שישימו אליי לב. ואז קרה דבר מעניין. זמן קצר אחרי זה הד ארצי הציעה לי חוזה לשלושה תקליטים".

- ולא חתמת. למה?

"רגע לפני שחתמתי באתי לפגישה. עבר חודש. אמרו בוא לפגישה בעוד חודשיים. הבנתי שהקצב שלהם איטי מדי אחרי שלקחתי את ההחלטה שלי, וברוב חוצפתי הודעתי שאני לא חותם והתחלתי להקליט את האלבום בעצמי".

- עזוב אומץ, מאיפה הכסף?

"חסכונות. שמתי כסף בצד. אני אדם שמבין ובנוי על שיתופי פעולה, אבל אם אני רואה משהו בצורה מסוימת, שמרגיש כמו האמת שלי, יש לי קושי לפעול אחרת ממה שאני צריך. אני עושה רק מה שאני צריך לעשות, אבל אני משלם על החופש הזה בעמל רב, יומיומי, שכרוך בהשקעה ובניהול של עסק".

- ואיך עובד העסק "גלעד שגב"?

"לכל פונקציה בעסק יש אדם שאחראי על התחום שלו. אני חברת התקליטים של עצמי. כל האנשים הם שלי, וכל זה נבנה כדי שאוכל לעסוק באמנות. המנגנון הזה מתנהל כמעט לבד ואני מעורב בכל הפרטים. הניסיונות שלי לתת למישהו אחר לנהל אותו, והיו שניים כאלה, לא הצליחו. גיליתי שזה כמו שמישהו יתערב לי בשירים. אני פריק קונטרול, בואי נקרא לזה בשם. יש משהו מרגש בכך שבכל אלבום אתה לוקח על עצמך את הסיכון".

- סיכון כספי.

"מאות אלפי שקלים".

- אתה מצליח לכסות על ההשקעה?

"ברור".

- אצל אמנים אחרים זה לא ברור בכלל.

"במקרה שלי זה ברור, כי אחרת לא היה לי מאיפה להביא. זה כמו לקחת את כל הונך ולהמר איתו על עצמך כעל סוס מנצח".

- אתה גם הסוס וגם המהמר.

"אתה לומד לעשות הפרדה בין השניים. לא להיעלב יותר מדי אם מישהו חושב שאתה לא אטרקטיבי, או מאוד אטרקטיבי. יש מיוזיק ויש ביזנס. בשביל לקיים את הצד של המיוזיק אתה חייב להצטיין בצד של הביזנס. כדי שהמערכת הזאת תעבוד, יש עיקרון אחד מאוד חשוב: שהמוזיקה תהיה ללא רבב, ולאו דווקא כזו שמתחנפת לאוזן של הקהל. הקהל מאוד חכם בעיניי. אי-אפשר לעבוד עליו".

- מה קורה כשהאמנות והביזנס בקונפליקט?

"לפני כל פעולה שאני עושה בבוקר אני יודע שהדבר החשוב ביותר זה האמנות שלי ושהיא באה מהמקום הכי אמיתי. רק כשזה 100% אני מנהל את העסק. אם משהו נפגע מזה, זה העסק. אם יש קונפליקט בין גלעד האמן למנהל, זה יבוא על חשבון הניהול. יש עוד עיקרון: אתה אף פעם לא מדבר עם אף אחד בביזנס".

- מה זאת אומרת?

"תמיד יהיה מישהו שיהיה הפה שלך, כדי לא לערבב אנרגיות, לשמור על ניקיון. כל המנגנונים האלה הם מנגנוני הישרדות. אם אתה רוצה להקליט בסטנדרט גבוה, וליצור אמנות ברמה הכי גבוהה, זה מצריך רמה כלכלית גבוהה. אין לך על מי להסתמך. זה או אתה או כלום. זאת מלחמה יומיומית".

- גם ההופעות שלך מנוהלות כמו תעשייה.

"יש לי כמה סוגי מופעים, ויש גופים שונים שמשווקים כל מופע, כי יש כל מיני קהלים. יצרתי סיטואציה שבה כמעט כל מי שרוצה לראות אותי יכול; אני מופיע במקום ובמחיר שמתאימים לו. זה לא הכסף. אני אוהב להופיע. אילו הייתי רוצה לעשות כסף, לא הייתי במוזיקה של מדינת ישראל, אלא במקום אחר שיש בו כסף".

- אז למה אתה לא בחו"ל?

"כי כמה שקשה לי פה, שם היה לי יותר קשה, גם אילו הייתי חי בנוחות כלכלית".

- אתה לא חי בנוחות?

"אני חי בסדר".

- יש לך דירה?

"אני חי טוב. אני ער כל היום וכל הלילה, כי אני עושה כמעט הכול. היום ישנתי שלוש שעות כי הייתי צריך לשלוח קרדיטים לתקליט ולסיים מיקס".

- מזל שיש לך אולפן בבית.

"אני בוחר את הדירות שלי לפי זה. אני לא מנותק מהסביבה. יש לי חדר, שני מחשבים, אחד מהם לאמנות".

- בכל אלבום חדש שלך שיוצא, מישהו כותב שאתה בינוני, הכי מיינסטרים.

"קראתי דברים טובים מאוד וגרועים מאוד. אף אחד מהם לא הפריע לקשר עם הקהל".

- שמקבל אותך עכשיו גם בגרסה אלקטרונית.

"יש מישהו שאוהב להכין רק שניצל ואחר רוצה לנסות גם סושי ופילה. מעניין אותי לעשות כל פעם משהו חדש, להפתיע. כשהקהל רוקד זה מגרה גם אותך לרקוד".

- השינויים האלה קשורים לפחד מתקופת יובש?

"לא מפחד ולא מתעסק בזה. אתה צריך להקיף את עצמך באנרגיות טובות ולהרחיק מי שמכניס שליליות".

- מדהים שעם כל ההצלחה שלך אתה עדיין שורד.

"אני שורד, כי זה ריאלי. אתה יודע שביום אחד זה יכול להשתנות. אני לא מפחד מכלום, מאף אחד, רק שיקרה משהו רע למשפחה שלי".

- זה כבר קרה, כשאחיך נהרג.

"וזה הדבר שהכי מפחיד אותי".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988