הנקראות ביותר

האמן מנשה קדישמן: "בגיל 80 הבנתי שהכול קשור לכסף"

הערב נפתחת תערוכה מעבודותיו של מנשה קדישמן בגלריה במגדלי נאמן בגלילות, כשיזמי הפרויקט רתמו את תהילתו של האמן לשיווק חמש הדירות האחרונות ■ בראיון ל"גלובס", הוא מדבר על כך שאין לו בעיה עם הקישור המסחרי ועל התובנות החדשות בחייו

דלת ביתו של האמן מנשה קדישמן פתוחה תמיד, ולא באופן מטפורי, כשהאורחים נכנסים ויוצאים בתהלוכה. משתהים לרגע או לחצי יום, באים לדבר או לעבוד או לדרוש בשלומו של קדישמן. והוא מקבל את כולם, מנהל חמש שיחות במקביל ועונה לכל צלצול בטלפון.

ממוקד ויודע איפה כל דבר מונח בין ערימות אינסופיות של תמונות ופסלים, ספרים וניירות. כבר שנה שהוא מקורקע. בעיות במפרקי הירך ובחוליות הגב התחתון מגבילות את תנועתו והוא כמעט אינו יוצא מהבית. יש גם כאבים ותרופות משככות שמעייפות אותו, אך המגבלות אינן מפילות את רוחו ולא מונעות ממנו לנהל ביד רמה משק בית-סטודיו כאוטי ומתפקד להפליא.

מגיע זכריה, חברו הצלם מקיבוץ משאבי שדה, שמתעד את קדישמן ואת עבודתו כבר 40 שנה. יששכר המפיק את פסליו הקטנים יותר של קדישמן עובר איתו על חיתוכי הדגם; באה שושנה מסדנת הדפוס בחיפה לדון בצבעים של סדרת הדפסים חדשה שהוא מוציא; אסף מסדנת דפוס הראל בתל-אביב מקבל הנחיות להדפסים בעבודת יד, המלווים אלבום שירה של נתן זך, במהדורת אספנות של 20 עותקים. הרופא שלו, יוסי דיין, קופץ לביקור-פתע ורק יושב קצת ומתבונן במטופל הבלתי נלאה, לראות איך הוא היום.

בין לבין, נכנסת הנכדה שהשתחררה מהצבא, מתקשר הבן מלונדון או הבת מהדירה השכנה, והוא מתעניין בכולם, מחבק ומחובק, מדבר וצוחק ולפעמים מרים קול, או טלפון, מבקש מאסיסטנטית שתביא משהו שעלה בשיחה - תמונה, ספר או מאמר שפורסם לפני שנים, הכול נשלף כחלק מארכיב חי, ממוין היטב בשיטה הידועה רק לו.

בגיל81, קדישמן, מהמצליחים ביותר בין אמני ישראל ואולי המוכר מכולם בקרב הקהל הרחב, אינו חושב לנוח. הערב (חמישי) נפתחת תערוכה מעבודותיו בגלריה במגדלי נאמן בגלילות. יזמי הפרויקט, חברת אזורים, רתמו את תהילתו של קדישמן לשיווק חמש הדירות "האחרונות בהחלט", והבטיחו ציור שלו, בחתימה והקדשה אישית לרוכשי דירה.

- לא מפריע לך להיות חלק מקמפיין מסחרי?

"האמת היא שלא ידעתי שהם מבטיחים עבודה שלי, אבל לא אכפת לי. ביקשו ממני להציג תערוכה והסכמתי. יש לי חברים טובים שגרים שם ונשיא המדינה שמעון פרס, גם הוא חבר שלי, קנה שם דירה. התערוכה שלי היא מחווה לפרס. ואם גם יקנו יצירות - מצוין".

בעבר יצר קדישמן פסל בהזמנת הנשיא כמתנת המדינה לאפיפיור שביקר בארץ - פסל ברונזה הנראה כמקל רועים גדול מידות ובו דמות רועה חובק שה שאולי תעה ושב לחיקו.

"יש לי חיים כפולים"

בתערוכה יוצגו ציורים ופסלים, עבודות מתקופות שונות, אך בעיקר חדשות - כמו ציור הסוס הלבן שהוא מבקש להראות לי רגע לפני שייקחו אותו לתערוכה. הסוס המופיע בכמה גרסאות על בדי הציור נראה כפוף צוואר, כמו גומא מים בנוף חרב. ציפור על עכוזו מרמזת שלמרות תדמיתו הגאה הוא בעצם בהמת עבודה, או טרף אפשרי לאוכלי הנבלות שיבואו. הסוס הוא ציור נדיר בין היצירות המאוחרות. רוב ציוריו החדשים בפורמט קטן יותר, שנוח לו לצייר גם בתנוחת ישיבה או חצי שכיבה.

בין אלה הוא מצביע על ציור "איוב" שצייר הבוקר. "איוב זה אני. הגוף הוא העול של הנפש", הוא אומר, מתוך תסכול עמוק. אך כמו איוב, הכאב אינו שובר את רוחו והוא ממשיך להחזיק באמונותיו: באמנות, באנשים שהוא אוהב, בארץ שלו.

"לאמנות יש מקום בכל מקום. אמרתי לעצמי יום אחד שאני עושה אמנות בשביל לעשות אמנות. אם עשיתי כסף או הפסדתי כסף זה לא קשור לאמנות זה קשור לחיים. אז יש לי חיים כפולים - אמנות היא גם כמו סם הרגעה. אני יכול להיכנס לזה ולשכוח מכול הצרות".

- תמיד הסכמת לשתף פעולה עם גורמים מסחריים. אתה לא חושש שזה פוגע בדימוי של האמנות שלך?

"בכלל לא. אני חושב שאמנות לא צריכה להיות רק במוזיאון. אין לי שום בעיה להציג אמנות בכל חלל אלטרנטיבי".

- אבל בלי המוזיאון לא היה ליצירות הערך שמיוחס להן.

"נכון, אבל זה עניין חברתי-כלכלי. המוזיאונים חשובים אבל לי, שעוסק באמנות כי כך נולדתי - אין לי אופציה אחרת ולא חשוב לי אם אני מציג במוזיאון או באולם חתונות. לא מפריע לי שעבודה שלי מופיעה על פחית קפה, או בקמפיין של מפעל הפיס או כרזות שעשיתי לשלום עכשיו. אני אמן ואני בקונצנזוס. מעל הקונצנזוס אפילו. אני מכובד במוזיאון ישראל ומכובד במוזיאון תל-אביב. והצגתי במקומות חשובים בעולם. אבל למוזיאונים יש מגבלות קשות בהצגת אמנים - יש יותר אמנים מאשר מוזיאונים".

היצירות הגנובות

ציורים גדולים של קדישמן, (2 מטר או יותר) עולים החל מ-30-40 אלף דולר. פסלי חוצות גדולים שלו - כמו חורשת העצים הניצבת בגן מרכז רבין בתל אביב - מוערכים במיליון דולר. ציורים קטנים עולים אלפי דולרים. ליתוגרפיות ניתן לקנות בסדרה של 4 באלף שקל. אך יש לדבריו בשוק לא מעט יצירות גנובות - גם תמונות גדולות - שנמכרות במחצית מערכן. "יש לי אלפי יצירות. רק בשנה האחרונה ציירתי לדעתי כמה מאות ציורים קטנים".

- אולי קל לך עם הקשר המסחרי בגלל שצמחת בניו-יורק בתקופת הפופ-ארט של אנדי וורהול, כשהגבולות היטשטשו בין המסחרי והאמנותי.

"זה בהחלט חלק מהעניין", הוא מסכים ומספר: "כשמכרתי פסל ל-MOMA הם חיברו אותי עם גלריה מרלבורו (מהגלריות החשובות בניו-יורק, ח.פ.ר). אבל גלריות מצרות את צעדיי. הם רצו שאגור בניו-יורק ואני, בכל מקום שגרתי בו הרגשתי שזה לא מקומי. אני ישראלי. חוץ מתקופה קצרה שבה עבדתי עם ג'ולי אם עם פתיחת הגלריה בתל-אביב, וקשר עם מספר גלריות בעולם, אני מנהל את עצמי כל השנים".

רועה צאן בגלבוע

קדישמן גדל בתל-אביב והתגייס למחזור הראשון של הנח"ל. הוא היה רועה צאן בקיבוץ יזרעאל שבעמק, והרגיש מחובר לאדמתו, כמו אמו החלוצה, שעלתה לארץ ב-1920. לאמנות נמשך כל חייו, כדבריו "לא הייתה לי אופציה, נולדתי ככה". אך כשביקש בקיבוץ יום עבודה בשבוע כדי לעסוק באמנות, ענה לו אחד החברים - "ואני רוצה יום בשבוע לשבת על סיר לילה". "הוא לא אמר את זה מרוע, אני מאמין שזו הייתה הגישה מחוסר ברירה. המדינה בהקמה, יש צנע, כך היה גם אצל אמנים אחרים בקיבוצים". כיוון שלא הייתה לו אופציה, גברה האמנות על החלוציות והוא יצא ללמוד פיסול - תחילה בירושלים ואחר כך בלונדון, לשם הגיע ב-1959.

"באתי ללמוד בסנט מרטין'ס ונשארתי 12 שנה. צמחתי עם אמני הרנסנס האנגלי. התחתנתי שם, נולדו לי שני ילדים ועם הזמן הגיע הקונפליקט. הבנתי שאני לא אנגלי והתרבות שלי היא אחרת. יש לי היסטוריה אישית, הייתי רועה צאן בגלבוע וזה מאוד השפיע על האמנות שלי. אחרי שחייתי בנסיעות בין לונדון, ניו-יורק וישראל חזרתי לארץ".

את תדמית האמן הפרובוקטיבי קנה לעצמו קדישמן בזכות האוונגרד - שהיה למעשה השפה השלטת באמנות באותן שנים. וורהול וראושנברג וכריסטו ידידו הטוב - קדישמן היה חבר שווה ערך בקרב האמנים הגדולים בני דורו בעולם. כשייצג את ישראל בביאנלה בוונציה (1978), הציג עדר כבשים בביתן הישראלי. עדר חי שאסף בחיפוש עקשני בהרי אזור קורטינה בצפון איטליה, כך שידמו לכבשים הארצישראליות. הוא עצמו היה הרועה והביתן שהפך לדיר הוא אחד הזכורים מאז ועד היום.

- מה אתה אומר לאנשים שחושבים שאתה מצייר רק כבשים?

"אני מבסוט, אני הצייר של הכבשים - הכבשה הפכה לאיקונה. הכבשים הן חלק ממני, מהטבע שאני קשור אליו. אני מרגיש שכל כבשה שתלויה בבית היא כמו איקונה של סנטה מריה בבית נוצרי. הכבשה היא איקונה חילונית, שבעיניי קשורה באופן מטאפורי לחיילים שנפלו במלחמות. ליצחק במעמד העקידה היה איל כתחליף. לחייל ההרוג לא היה איל שיתפוס את מקומו. כתבתי פעם על עבודה שלי 'החייל ההרוג לעולם לא יאמר אני אוהב אותך'. שיבוא כבר שלום", הוא נאנח ופולט קללה ישראלית בריאה בערבית.

- אתה באמת מאמין שיכול לבוא שלום?

"אני מאמין. כן. אני מרגיש שאנשים חיים בשני עולמות - עולם של פוליטיקה ועולם של החיים עצמם. והם לא מתלכדים אף פעם ולא מבינים שצריך להניע שינוי פוליטי כדי לשנות את החיים עצמם. כאילו שני אנשים נוסעים ברכבת, ערבי ויהודי, ושניהם מסתכלים מהחלון החוצה - וכל אחד רואה נוף אחר.

"לפני שלוש שנים עשיתי פסל בספרד - למארק ריץ', שנפטר אתמול. כשנסעתי לשם להציב את הפסל, טסתי ממדריד למלגה אולי שעה ולא ראיתי בית תחתיי, פה ושם אולי. הרגשתי פתאום כמה אנחנו חנוקים. אנחנו חיים כמו 20 אנשים שתקועים במעלית".

"כל יום הוא התחדשות"

כמו הכבשה, גם יצחק העקוד והאיל, הציפור, האם והילד, החמור ותלמי הארץ, והראשים הזועקים בפיות חלולים - רבות מיצירותיו של קדישמן הפכו לאיקונים בתרבות הישראלית. כתב ידו האמנותי מורכב מאותם מוטיבים חוזרים, כאילו הוא מושיט את ידו לא רק למכחול ולצבע, אלא גם לצורה המונחת וממתינה לשימוש.

"תמיד הייתי מחובר לזרמים באמנות ולאמנים אבל הייתי עצמאי - באתי מתוך זה והושפעתי מכל דבר, מהאדמה של האינדיאנים, מהטליתות על חבלי כביסה במאה שערים - מכל הגירויים שבסביבה. אבל בסופו של דבר אני אותו בנאדם בכל יום כשאני קם בבוקר. אני יוצר מתוך עצמי. אמנות לא צריכה להמציא בכל יום משהו חדש - זה טוב להייטק. הייתי אוונגרד אבל הייתי מחובר.

"גם היום אני לא מרגיש שהגעתי לדרך שאני יכול ללכת בה בבטחה - אני לא מייצר סחורה, אני יוצר ורואה דברים, אני צריך להתרגש כל יום מחדש, גם מהכבשה וגם מאותו ברוש שנמצא מול החלון שלי. כל יום הוא התחדשות".

כמי שחי במערבולת גירויים ובהפרעת קשב מתמדת, נראה שחלק מהבחירות שלו נעשו כדי להפחית את הרעש, אותם מוטיבים באמנות, אותה חולצה לבנה ומכנסיים קצרים רפויים - שהפכו לתלבושתו המזוהה.

"בחרתי להתלבש כך כי הייתי שמן וזה מה שהיה לי נוח. עכשיו אני חייב לרדת במשקל. עבדתי כל החיים, אני לא זוכר את היום שלא היו לי חובות. אולי חלק מהמשקל שלי זה החובות. בגיל 80 הבנתי כבר הרבה דברים - אי אפשר לא להתייחס לכסף. הכול קשור לכסף, גם כל מה שקורה במדינה בשנתיים האחרונות קשור לכסף. בעיקר לחוסר כסף.

"אני לא מתגרה. 80 שנה עשיתי כסף, הייתי עם הייתי בלי. גנבו ממני, ואני עוד חי. למדתי להפריד בין הכסף לבין החיים - שהם כמו אהבה שלא תלויה בדבר. כשעוסקים באמנות - אחד המזלות של האמנים, אני חושב, היא העובדה שאנחנו עוסקים ברגשות. אנחנו מחוברים לאנשים ולרגש".

- מה מדאיג אותך?

"כמו האמנות, הדאגות הן חלק ממני. תמיד דאגתי לכולם. מגיל 14, כשגמרתי בית ספר עממי ואבא שלי היה חולה. אני דואג למשפחה שלי ולאנשים שעובדים איתי הרבה שנים. אני משלם משכורות להרבה אנשים".

קדישמן קרוב מאוד לילדיו ולנכדיו, ומעורב בכל פרט בחייהם, מתוך דאגה אבל בעיקר מתוך גאווה גדולה. האנשים המקיפים אותו - עוזרים נאמנים ומסורים - מעידים עליו שהוא דואג גם לעניים סביבו ועסוק כל חייו במתן בסתר: חלות לשבת וארוחות חמות לחגים ואפילו בגד ללבוש למי שצריך.

הוא אוהב להעניק ציורים שלו לחברים ולנזקקים, גם זרים גמורים. אבל כל מה שחומק מתחת ידו מרגיז אותו במיוחד. "שום דבר לא מעליב אותי באמנות, אבל גנבים פוגעים בי. אני מאחל לכל אמן שיהיו לו חיים עצמאיים ושיחיה מאמנותו. פעם כתבתי שאני מודה לגנב שגנב ציור שלי, כי הוא בטח אהב אותו מאוד. אבל כשהסתבר לי שהוא מכר אותו בזול אחר כך - זה פוגע". גם קרבות הארנונה שלו מול עיריית תל-אביב כרוכים באכזבה מרירה.

אבל קדישמן אינו מתעסק בזוטות. הוא עסוק בחיים. ידידה מתקשרת מפריז, שם היא טורחת על תערוכה שיציג כנראה במוזיאון פאלה דה טוקיו ("בעוד שנה-שנתיים, לא בוער", הוא אומר). העולם, זירת העבודה שלו, הצטמצם למרחב הדירה שבה הוא חי, עם האנשים שאוהבים אותו וסובבים אותו כלוויינים סביב שמש גדולה. אך הוא ממשיך לתכנן בגדול ולהסתכל קדימה. אם רק היה קצת יותר קל תנועה, הכול היה פשוט יותר. "היה לי מקל רועים שמאוד אהבתי, מהביאנלה בוונציה. נתתי אותו לידידי יעקב אגם, שאוסף מקלות הליכה. עכשיו אני צריך אותו, הייתי שמח לקבל אותו בחזרה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות