לכתבה הקודמתאיריס בן-דרור, מבעלי ספידו: "אין מוצר שלא ניסיתי על עצמי" לכתבה הבאהסוזנה נחום: פעם בכירה בטבע - היום מנכ"לית ביולייט

עו"ד ברוריה לקנר: "להפסיק את השנאה הרושפת לבעלי השליטה"

עו"ד לקנר, המשמשת בין היתר כיו"ר ועדת הביקורת בטאו תשואות של אילן בן-דב: "העולם העסקי רווי סיכונים, וכשאנו מבקשים לערוף את ראשי המנהלים, בלי לבחון את התנהלותם לגופה, אין לזה בסיס"

13/07/2013, 11:21
עו"ד ברוריה לקנר / צילום: תמר מצפי
עו"ד ברוריה לקנר / צילום: תמר מצפי

לו הייתי רוצה לתאר את קורות חייה המקצועיים של עו"ד ברוריה לקנר, הייתי מגיע לראיון איתה רק בעוד כמה עמודים. אז הנה, בקצרה: כבר 30 שנה שהיא עורכת דין וליטיגטורית בתחום המסחרי, שותפה ב"בן-שחר לקנר ושות'", וב-20 השנים האחרונות היא דירקטורית מטעם המדינה בחברות כמו חברת החשמל והמועצה הלאומית לדרכים (מע"צ) וכן דח"צית בחברות ציבוריות מוכרות.

מ-2008 היא גם משמשת כנציגת תלונות הציבור בלשכת עורכי הדין, אבל אין ספק שמה שהופך את הרזומה המרשים הזה לסופר-אקטואלי, הוא תפקידה כיו"רית ועדת הביקורת בטאו תשואות של אילן בן-דב.

לדברי לקנר, "במשך כשנה וחצי השקענו מאמצים כדי להגיע להסדר חוב בטאו, ולצערי לא הצלחנו". זוהי אמירה לא שגרתית באווירה ציבורית שעוינת "תספורות".

לדבריה, "מאז שאי.די.בי בכותרות, כל-כך הרבה דם רע נשפך מכיוון התקשורת, הציבור והפוליטיקאים שמגלים שנאה רושפת נגד בעלי השליטה בחברה. זה הציף אצלי את כל התחושות מתקופת טאו'.

"חשוב לזכור ולהזכיר שלא כל כישלון מסחרי הוא כישלון ניהולי. אפשר לנהל חברה 'לפי הספר', להשקיע השקעות נכונות לשעתן, להשתמש בכל המידע, לשקול את כל החלופות הרלוונטיות - ועדיין לחוות כישלון עסקי".

- ואת באמת לא יכולה להבין את רחשי ליבו של מישהו שחייו נתקעו בגלל חוב של 10,000 שקל לבנק, כשהוא רואה איך מוחקים מאות מיליונים למישהו שהיה נשאר מאוד עשיר גם אם היה נאלץ להיפרד מ-90% מהונו הפרטי?

"אני מבינה בהחלט, אבל אנחנו מחמיצים את הרציונל העסקי שכרגע תיארתי. בכל מקום שבו יש עסק, עלולה להתרחש חדלות פירעון. חדלות פירעון גוררת הסדר חוב, והסדר חוב גורר 'תספורת'. לא פעם זהו הצעד הראשון בדרך להבראת החברה. העולם העסקי רווי סיכונים, וכשאנו מבקשים לערוף את ראשי המנהלים, בלי לבחון את התנהלותם לגופה, אין לזה בסיס".

- זו דעה מאוד לא פופולרית בשיח של הימים האלה.

"כשאני מרצה בקורס להכשרת דירקטורים, אני מדגישה ואומרת להם: 'מותר לטעות, אבל אסור להתרשל'. כשאתה חי את העולם העסקי, אתה חייב לקחת סיכונים והניסיון לשפוט את המהלכים בחוכמה שבדיעבד, זו בעיניי הטיפשות הגדולה ביותר. תבחן את יוסי מימן, מוטי זיסר, נוחי דנקנר ואילן בן-דב: אם התקבלו אצלם החלטות שלא לפי דין - ערוף את ראשם, אבל אם הן התקבלו כסדרן והתרחש כישלון עסקי - עזור להם להבריא את החברה.

"הלך-הרוח הקיים בציבור כיום מדכא את היזמות העסקית ואת שוק ההון. עובדה שבתיק אי.די.בי העביר בית המשפט מסר אחראי לציבור, שלפיו הוא 'לא ממהר לשלוח את החולה לאשפוז', כי בית המשפט יודע טוב יותר מכל גורם אחר שפירוק הוא הפתרון הרע ביותר לכל הצדדים. צריך להפסיק את השנאה הרושפת ואת העליהום על בעלי השליטה ולשקול עניינית את האלטרנטיבה הטובה ביותר בנסיבות העניין".

בואו איתה אל הגליל

עו"ד לקנר ואני יושבים ב"נאמוס" שבמועדון היאכטות במרינה של הרצליה, מסעדת סושי מרהיבה שלקנר מבטיחה לי שהיא "הכי טובה בארץ". לא הייתי מתחייב על עניין ה"הכי טובה", אבל בהחלט הייתי מכריז עליה כאחת הטובות. בקבוק יין לבן וקר, בתוספת רוח נעימה שעולה מן הים אפילו ביום שרב לוהט, משלימים את האווירה: רק 5 דקות צפונה מתל-אביב ומטר אחד מערבה מקו החוף, וההרגשה היא כאילו עברנו לאירופה, בלי צ'ק-אין וביקורת דרכונים.

רק שלא תטעו - לקנר לא גדלה על סושי ויין מצונן במי קרח: "גדלתי בקריית ביאליק להורים מהגרים שלא נטמעו בארץ. הדרך היחידה שלי לייצר מוביליות כלכלית וחברתית הייתה דרך הלימודים".

במקרה של לקנר, לא מדובר על פילוסופיה מעורבת בנוסטלגיה, אלא בהכרה שהכתיבה את מהלך חייה הבוגרים: "עד אחרי הצבא הייתי חצויה בין שתי אהבות. אחת למוזיקה ואמנות והשנייה ללימודים. בבית-הספר הייתי תלמידה שקדנית, אבל בצבא שירתי בלהקת פיקוד צפון האחרונה שלפני תקופת רפול. דני ליטאי היה הבמאי, יאיר רוזנבלום המנהל המוזיקלי, אהוד מנור כתב את מילות השירים, ויהושע סובול כתב את קטעי הקישור".

- משהו שאנחנו מכירים? איזה סולו בלתי נשכח?

"מבין הלהיטים ששרתי בשעתו אתה ודאי מכיר את 'בוא איתי אל הגליל' או 'בלילה על הדשא'".

- וואו! נכסי צאן ברזל. אז למה לא נשארת בתחום?

"קיבלתי הצעות מפתות מעולם הבידור. האמרגן אברהם דשא פשנל רצה להחתים אותי כמחליפה של ירדנה ארזי ב'שוקולד מנטה מסטיק', אבל הוריי התנגדו. אבי אמר: 'לא יקום ולא יהיה - את תלכי לאקדמיה'".

- בדיעבד את לא מצטערת?

"זו שאלת מפתח שמעסיקה אותי. עם הרקע שממנו באתי, אני מניחה שאולי בתת-מודע החיפוש אחר ביטחון כלכלי הכתיב את מהלכיי".

- מה נשאר מאהבת המוזיקה שלך?

"מוזיקה היא פס-הקול של חיי. אני מרבה לצרוך מוזיקה מכל הסוגים. ראיתי בחו"ל הופעות של ברוס ספרינגסטין, ארתה פרנקלין, שארל אזנאבור, גאל קוסטה, ברברה סטרייסנד ועוד, אבל דווקא אחת ההופעות שהכי אהבתי לאחרונה הייתה של מתי כספי וריקי גל, באולם קטן במלון בעת כנס לשכת עורכי הדין באילת. יש לי גם אהבה גדולה לשירי ארץ ישראל מכל התקופות - מסשה ארגוב ועד ליוני רכטר".

- ומה לגבי אמנויות הבמה האחרות?

"אנחנו נמנים על חוג הידידים של תיאטרון בית לסין. אני חושבת שהתיאטרון הישראלי הוא תיאטרון משובח בכל קנה-מידה".

- ודברים ארציים יותר, כמו טלוויזיה?

"אני כמעט שלא צופה. בקושי מספיקה לראות את 'לילה כלכלי' או את 'לונדון וקירשנבאום' בשידור החוזר ב-1:30. בימי שפעת או לילות לבנים אני צופה ברצף בסדרות כמו 'בית הקלפים' או 'מד מן', האחת עם קווין ספייסי והשנייה עם ג'ון האם - שני גברים אפלים וכריזמטיים בעיניי".

- זמן לקרוא נשאר לך?

"אני צרכנית ספרים עונתית. בגלל שהעשייה היומיומית שלי דורשת לרוב קריאת כמות אדירה של חומר כתוב, זה מותיר לי מעט מאוד זמן לקריאה לשם הנאה, אבל הגעגוע צץ בחופשות.

"אם אני צריכה לבחור ספר אחד שהוא ממש 'מנטור' עבורי, אני אבחר ב'הנרות בערו עד כלות' של הסופר ההונגרי שנדור מראי. ספר שבמרכזו דילמה מוסרית: האם אדם צריך להיות נאמן לחברו או קודם כל לעצמו. בכל פעם אני חוזרת אליו ומגלה בו דברים חדשים".

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
גלריה