הנקראות ביותר

הזמרת אסתר רדא: "צריך שיהיה חלום להגיע לעולם כולו"

אסתר רדא כובשת במופעים שלה קהל מכל הגילאים ■ בראיון ל"גלובס" היא אומרת: "אני אוהבת הרבה אנשים, הרבה מוחות"

שדרות, יוני 2013. אסתר רדא עולה על במה בפסטיבל "קולנוע דרום" וממגנטת אליה סטודנטים ממכללת ספיר, תושבי העיר שהיו בדרכם לסינמטק המקומי, עוברי אורח ונערים שסיימו מנת פלאפל אצל "איציק מלך הפלאפל" שדוכנו בסמוך. היה זה מעמד לא שגרתי, משום שהמוזיקה של רדא (28), מוזיקת סול וגרוב, בשפה האנגלית, איננה הזרם המרכזי במוזיקה הישראלית. המכנה המשותף, אם לפרש זאת בחופשיות, היה השילוב בין מוזיקה מקורית מלהיבה, לבין הכריזמה של רדא עצמה. לא בכדי לוח ההופעות של הזמרת והשחקנית המוכשרת צפוף הקיץ הזה. "הקהל שלי באמת מאוד מגוון", אומרת רדא בראיון ל"גלובס". "לא מזמן מישהי, בערך בת 60, אמרה לי שאמא שלה, שהיא בת 80, המליצה לה להגיע להופעה. בהופעות שלי יש את כל הגילאים, הגוונים, הצורות. נורא כיף והלוואי שזה ימשיך לנצח".

- המוזיקה שלך שמחה. את כותבת ממקום שמח?

"בדיוק אתמול הייתה לי שיחה על זה, על המקום שממנו אנשים כותבים. דיברתי עם חבר טוב, גם הוא מוזיקאי, והוא אמר שהוא מכריח את עצמו לעשות מוזיקה שמחה, וזה לא משנה איך הוא עצמו מרגיש, כדי לרומם אנשים. זה יפה בעיניי.

"אני כותבת מאיפה שאני מרגישה. אם זה שמח, זה שמח. אם זה עצוב, זה עצוב. אלה הרגעים שבהם אני מחזיקה גיטרה. לא מתוך מודעות, אלא מתוך הרגש ששולט בי באותו רגע. לכתוב במודע בעיניי זה לכתוב משהו אחר".

- המיני-אלבום שהוצאת אמור להתגבש לכדי אלבום?

"כן. מה שקורה זה שמבחינה כלכלית בעיקר, נורא כבד להיכנס לאולפן. לשלם לנגנים. אם היה לי אולפן בבית - הכול היה בסדר. אני עושה את זה לאט, וגם בהופעות מתווסף חומר חדש".

- כמה שירים הקלטת עד כה?

"הקלטנו 11 קטעים. מתוכם נחליט מה להשאיר ומה להוריד. אני אוהבת הרבה אנשים, הרבה מוחות, הרבה מוזיקה. הנגנים שלי לגמרי בעניין של המוזיקה. יש בינינו חיבור מאוד טוב".

- את משקיעה את הכסף?

"כן. אין חברה מעליי. זה אינדי אמיתי. יש לי מנהל שהוא השותף שלי לדרך, זה עוזר לי מבחינה כלכלית. זה אני והוא".

- כתיבה בעברית פחות מעניינת אותך?

"אני כותבת מגיל 13 באנגלית. כותבת גם בעברית. יש לי כמה מחברות עם הגיגים. וכן, יש גם שירים בעברית. מוזיקה באנגלית זה יותר נגיש, יש יותר סיכוי להגיע לעולם. צריך שיהיה חלום כזה, להגיע לעולם כולו".

- כותבת גם סיפורים?

"לא סיפורים. מחשבות, בעיקר. זיכרונות. מה שעובר לי בראש. אף אחד לא יראה את זה. גם את השירים קשה לי להשמיע לאנשים".

- ולהופיע איתם? זה מפחיד?

"לא כל-כך. יש פחד כשאתה הכי חשוף, שאנשים לא יאהבו את מה שאתה עושה. זה אותו פחד מול אדם אחד ומול 30 איש".

- אפשר להרגיש שהקהל לא מתחבר לשיר?

"כן. מרגישים כשאין חיבור או שלא מבינים את השיר. אני בגישה שאני צריכה להתחבר לשיר ולאהוב אותו. לגבי הקהל - זה עניין שלו. יש שיתחברו ויש שלא. אני לא יכולה לצפות את זה. מה שחשוב הוא איך אני מרגישה עם זה. אמן צריך להיות אמיתי וכן".

כחלק מאותה כנות, רדא מספרת על מקום אחר. מעבר למודעות היומיומית. מקום של ביקורת עצמית. רדא מכנה את אותה ביקורת "שוטר". רדא: "השוטר מגיע בחשבונות נפש, ביומיום, לפני כל הופעה, לפעמים אני אומרת לעצמי - 'שיט, למה אני עושה את זה? אולי לא צריך?', אני אומרת את זה לפני, אבל זה לא באמת משנה. אני יודעת שאצא מההופעה מאושרת. אבל לא משנה כמה אתה יודע את זה, הרגעים לפני קשים. פחד מוות".

אסתר רדא תופיע מחר (ה') בפאב "ברלה" בקיבוץ להבות חביבה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות