מיק ג'אגר יחגוג השבוע 70: לכבודו הנה שבעה הרהורים על הייחודיות והקסם

בשישי הקרוב ימלאו 70 שנה לאחת הדמויות המובילות, המסעירות והמרתקות ביותר בתרבות הפופולרית ■ מיק ג'אגר העשיר את חיינו בכל-כך הרבה דרכים ומובנים עם הייחודיות, הנוכחות, התרומה והקסם שלו

סקס

הוא האדם הראשון והיחיד בתרבות המערבית שמכהן בתפקיד סמל מין פעיל כבר שישה עשורים. להבדיל מאייקונים כמו מרלין מונרו, אלביס פרסלי, ג'יימס דין, בריג'יט ברדו או ג'ים מוריסון, ולהבדיל כאמור מכל דמות אחרת, ג'אגר שורד במשרה ונדמה שכוח המשיכה שלו מעולם לא עומעם. זה מעיד על שינויים דמוגרפיים וחברתיים שהופכים את דור הבייבי בומרז לאנשים מבוגרים שרוחם הצעירה עדיין נשמרת, אבל זה בעיקר אומר המון על ג'אגר: על התפקוד העילאי שלו, פיזית ומנטלית, כפרפורמר בן 70, ועל עוצמת המורשת שלו משנות ה-60 וה-70 שעדיין ממגנטת, אפילו ולמרות שנות הבינוניות הארוכות שהגיעו אחריהן.

סמים

בניגוד לדימוי הלהקה שלו, ששווקה כמעט מהתחלה כתשובה הכי פרועה ואנטי ממסדית לביטלס, ג'אגר היה ונשאר, גם בניגוד מדהים לכל הפרסונה הבימתית שלו, אדם מחושב וזהיר ושקול ביותר. הרולינג סטונס , לכאורה הכנופיה שהייתה הכי פרועה, הם גם ההרכב הפעיל הוותיק ביותר בפופ. לצד ג'אגר, חברים בו עוד שניים ממייסדיו המקוריים, קית' ריצ'ארדס וצ'ארלי ווטס. כמובן, ריצ'ארדס כיהן בתפקיד שאותו הגיטריסט המופלא עצמו כינה כ"מעבדה אנושית" ונודע בהרגלי, בכמויות ובעלילות הסמים שלו. אבל ג'אגר, שהסעיר את העולם בעיקר כמי שחיבר את התרבות סביבו לערכיה החייתיים, הראשוניים והחושניים, היה ונותר בהתנהלותו העסקית, ניהולית אחד מכוכבי העל והיוצרים הגדולים הכי ממוקדים, חדים, ומיושבים בדעתם.

בלוז

מיק ג'אגר, נער מומחה ואוהד בלוז, הפך, כלכלית, לאמן הבלוז המצליח בהיסטוריה. ואין אדם שאחראי כמוהו לקידום הסגנון כולו, ולרווחתם הפרטית של כמה ממייסדיו ומענקיו השחורים, שעד להתפוצצות הריתם'נ'בלוז באנגליה הלבנה של שנות ה-60 שהנהיגו הסטונס, בקושי שרדו כלכלית. מנערים לבנים שכה נמשכו לעולמם של גברים שחורים בודדים שסבלו ממצוקות פרנסה תמידיות, הסטונס צמחו להרכב הפופ העשיר בהיסטוריה.

הלבן הכי שחור

ברור, ג'אגר הוא מהזמרים ונגני המפוחית הלבנים שנשמעו הכי קרובים לאמנים שחורים. אבל ג'אגר פנומנלי גם בתנועה הכמו-שחורה שלו. כמובן, אלו השפתיים הבשרניות והענקיות שתמיד הולכות לפניו ושלא אופייניות לפיזיונומיה של לבנים. אבל זו בעיקר שפת הגוף. הוא הפרפורמר הלבן הכי טוב בתעשיית הבידור כולה, והפך לכזה מרגע שחזה בהופעה של ג'יימס בראון ב"אפולו" בהארלם ב-1964 והעתיק את שפת הגוף שלו. שנה אח"כ קיבל שיעורי תנועה מטינה טרנר, במהלך סיבוב הופעות שבו היא ובעלה חיממו את הסטונס. כמעט 50 שנה לפני הלהיט באותו השם, העולם כבר ידע שבאמת אף אחד לא "זז כמו ג'אגר". מומלץ לצפות ביו טיוב בקליפים שלו עד 1964 ולאחריה, ולנתח כיצד כל עבודת הרגליים שלו, תנועות האגן, הפעלת הטורסו, הבעות הידיים ואפילו הבעות הפנים הם הכלאה מדויקת בין שפת הגוף של ג'יימס בראון זצ"ל לזו של טינה טרנר. שפת הגוף המכשפת הזו אחראית לחלק ניכר מהכריזמה חסרת המתחרים של האיש.

כלכלה

ג'אגר הסטודנט לכלכלה, נעזר לאורך הקריירה באנשי עסקים מעולים שעזרו לקדם את האימפריה של הסטונס. אבל מאז 1970, הוא המנהיג והפוסק האחרון בכל הקשור לעסקיה הענפים של הלהקה הרווחית ביותר. שוב בולט הניגוד בין התדמית הלכאורה פרועה להתנהלות העסקית האיתנה. מהפרסומים על מכירות כרטיסי ההופעות של הסטונס בשלושת העשורים האחרונים, ונשים בצד את ההכנסות ממכירות אלבומים, תמלוגים על השירים, מרצ'נדייס וכו', מתגלה גוף עסקי עם הכנסות של כמיליארד דולר מדי עשור רק מהופעות.

קית' ריצ'ארדס

קית' ריצ'ארדס - השותף היצירתי והעסקי של ג'אגר, הוא גם הדמות הכי משמעותית בחייו מלבד הוריו, והקשר הכי יציב שלו. למרות שריצ'ארדס העליב וסנט בג'אגר לא מעט בשנות השפל של יחסיהם, השניים מנהלים 50 שנה את השותפות האמנותית הכי ארוכה בתולדות התרבות הפופולרית. הם לא רק תמכו, גידלו, הפרו והעשירו זה את זה. לשניהם היו גם תעצומות הנפש הנדירות לשמר את מפעל חייהם גם כשחלפו מבעד להצלחות מסנוורות וגם מבעד לאסונות ומשברים. לריצ'ארדס המוזיקאי, היוצר, האסתטיקן והדעתן יש חלק מרכזי ביותר בעיצוב של ג'אגר כדמות מובילה בדורו. גם בזכות הסגולה של ריצר'רדס לדעת ולתת לג'אגר את החזית ולהיות המנהיג המוזיקלי השקט של הסטונס, בלי לקנא בסולן הנערץ שלו ולחמוד את הזרקורים לעצמו. וברור, בהצלחה כבירה כמו שלהם, עדיין נותר המון אור שכוון גם על ריצ'ארדס הנהדר.

העשור הבא

ג'אגר נכנס לעשור השמיני לחייו כאמן הבמה הטוב ביותר בתרבות, שהיה אחד ממוביליה ומעצביה. אבל, כמו שקרה לכל צמדי כותבי השירים לפניהם ואף אחריהם, אונם היצירתי של ג'אגר וריצ'ארדס כמחברי שירים הותש ועומעם. האלבום האחרון שלהם, שכלל אסופה מכובדת של שירים טריים יצא ב-1989. מאז הם מייצרים שירים ואלבומים בינוניים עד סבירים, שעיקר תפקידם להכריז על בואם של מסעי הופעות חדשים. שם עיקר כוח המשיכה של הלהקה ושם עיקר ההכנסות שלה. ושם, הקסם של הסטונס ושל ג'אגר ממשיך להפעים דורות חדשים של אוהדים. אף פעם אסור להספיד יצירתית אמנים בטרם עת. אבל בעוד יש כבר הרבה דוגמאות להתחיות יצירתית של אמני רוק עצמאיים, מבוב דילן ולו ריד ועד לאחרונה דיוויד בואי, קאמבק אמנותי של להקות הוא נדיר ומורכב יותר. הסטונס היו ראשוניים ושיאנים בכ"כ הרבה תחומים, שייתכן ואם יום אחד האש היצירתית של ג'אגר וריצ'ארדס תוצת מחדש, הם יהיו הראשונים גם בזה.

יומולדת שמח מר ג'אגר, תודה על המוזיקה והנוכחות שלך, והלוואי שנחגוג לך גם מאה.

צרו איתנו קשר *5988