לכתבה הקודמתמנכ"ל דל ישראל: "המוטו שלי - לא לתת לזמן לנהל אותי" לכתבה הבאהעו"ד ברוריה לקנר: "להפסיק את השנאה הרושפת לבעלי השליטה"

נושאים הקשורים לכתבה

איריס בן-דרור, מבעלי ספידו: "אין מוצר שלא ניסיתי על עצמי"

איריס בן-דרור, מבעלי קבוצת פלג-ניל הכוללת מותגי ספורט מובילים כמו ספידו, מדברת על היתרונות בעסק שבו עובדים כל בני המשפחה ועל היעד העסקי הבא

28/07/2013, 11:34
ניר קיפניס

את איריס בן-דרור אני פוגש בסרדיניה. לא, לא אותו אי שסמוך לקורסיקה ושמשום מה הוציא מקרבו כמעט את כל בעלי המסעדות האיטלקיות במרכז אירופה, אלא מסעדת "סרדיניה" של בועז סופר בכיכר קדומים ביפו העתיקה. אודה על האמת, בדרך-כלל כשאני עובר כאן, אני בדרך ל"קלמטה", היוונייה המצוינת שבהמשך הכיכר. עובר ותמיד מסתקרן לנוכח המפות המשובצות, כיאה לז'אנר ומציין לעצמי שבסוף עוד אגיע לסעוד כאן. זה לא ש"סרדיניה" הייתה צריכה שאואיל להתפנות ולבקר בה: במשך שנת פעילותה הראשונה היא קנתה לעצמה קהל מעריצים נאמן שמחבב מטבח איטלקי פשוט עם אווירה ים-תיכונית כמו שרק הלוקיישן הזה, כיכר קדומים ביפו, יכול לספק.

עוד לפני שאנחנו מתיישבים מניחה בן-דרור על השולחן יין קברנה סוביניון מתוצרת היקב המשפחתי: מתברר שאיריס ובעלה, אילן, השתלמו בייננות ביקב "שורק", בצרו ענבים מחלקה ליד מושב שעל ברמת הגולן, וביקבקו לעצמם כמה מאות בקבוקים למשפחה, בשביל הכיף. האמת? אולי זה "מזל של מתחילים" אבל היין לא רע בכלל.

בן-דרור במצב רוח מרומם: לפני כ-3 חודשים הפכה לראשונה לסבתא והנכד החדש ממלא אותה חדווה. בכלל, עניין המשפחה, כך נדמה, נמצא אצלה במקום גבוה: אם יש ילדים של נשות עסקים שגדלו בצל הקריירה של האם, הרי שבן-דרור הפכה אותם לחלק מהקריירה: שלושת ילדיה (נופר 28, ניל 25 ונווה 18, על סף גיוס לצה"ל), עובדים איתה ועם אילן, בעלה, בעסק המשפחתי ונדמה שיותר מההצלחה הכלכלית, זה הדבר שנעים לה באמת: "זה הכיף הכי גדול" היא אומרת בחיוך, "שיושבים לאכול ארוחת צהרים ביחד באמצע יום העבודה. הם עבדו איתנו מגיל העשרה: בחנויות, במחסן, במכירות, אפילו דיגמנו מדי פעם".

בעלה - אילן בן-דרור, היה שחקן כדורגל בשנות ה-70. איריס, לעומתו, עסקה במשחק מסוג אחר: "למדתי אצל יוסי אלפי ועסקתי בתיאטרון קהילתי ודרמה חינוכית. גם לימדתי בבתי ספר".

- משהו מהאהבה לתיאטרון נשאר עד היום?

"ודאי. אני משתדלת לראות כל הצגה חדשה. הנה, מחר אני הולכת ל'כולם היו בניי'".

ענייני התיאטרון נקטעו כאשר ב-1990 הקימו בני הזוג את עסקי היבוא שלהם: בגדי ים ובגדי ספורט של "ספידו", מותגים נוספים מתחום הכושר והספורט, נעליים ממותגות של "לאקוסט", "ראלף לורן", "דונה קארן", "גס" ועוד, נעלי מותגים לתינוקות, תיקים של "ג'אנספורט" ובשנים האחרונות גם "ספידו בר" בתל-אביב ובאילת.

- איך מגיעים ממותג ספורט למסעדנות?

"במהלך אולימפיאדת סידני בשנת 2000, ישבנו במסעדת חוף בבונדיי-ביץ' שבסידני והחלטנו לעשות דבר דומה בישראל".

- יוצא לכם להיות הרבה באירועי ספורט?

"המון. יש לשותף האנגלי שלנו תא באצטדיון 'האמירויות' בלונדון ויצא לנו לראות משחקים של ארסנל. בישראל היינו לאחרונה במשחק הפרידה מניר דוידוביץ' שבמשך שנים סיפקנו את כפפות השוער שלו ושל השוערים האחרים של מכבי חיפה. למרות מה שאומרים על הכדורגל הישראלי, היה ערב מרגש ונחמד. כל הכבוד ליעקב שחר שארגן לו טקס מרגש כל-כך".

- טלוויזיה יש לך זמן לראות?

"מעט מאוד. תוכניות ריאליטי למשל אני לא רואה בכלל, מה שאומר שגם בטלוויזיה אנחנו רואים בעיקר ספורט - מגולף ועד כדורגל. אנחנו גם משחקים טניס, עושים סקי, רוכבים על סוסים וחוץ מזה אני עושה פילאטיס פעמיים בשבוע, שוחה ורצה. אין מוצר שלנו שלא ניסיתי קודם כל על עצמי. אני מאמינה שגם אם אתה הסוחר הכי טוב בעולם, לא תצליח למכור מוצר שאתה לא מאמין בו. לכן אני מחייבת גם את כל מנהלות החנויות שלי למדוד כל פריט שנמצא בחנות לפחות פעם אחת".

סרטים יוצא לאיריס בן-דרור לראות בעיקר בטיסות. מוזיקה לעומת זאת, היא מאוד אוהבת: "אני אוהבת את הקלאסיקה הישראלית: שלמה ארצי, שלום חנוך, משינה וגם מוזיקה יוונית. כמובן שיש לנו כבר כרטיסים ל 'כוורת'".

ויש גם שני פרויקטים התנדבותיים שבן-דרור גאה בהם מאוד. הראשון הוא עמותת "חבק" שייסדה סופי לאקוסט: "זו עמותה שלוקחת ילדים מהרחוב ממש ועוזרת להם לחזור לחיים נורמליים דרך פעילות ספורטיבית". השני הוא ארגון מוכר שלבן-דרור יש קשר משפחתי אליו: "ארגון אדי לתרומת אברים, נקרא על-שם בן דוד של אילן שנפטר בגיל צעיר ממחלת כליות".

- נשמע שהצלחת להשיג לא מעט בחיים: משפחה, עסקים, תחביבים ואפילו פעילות התנדבותית. מה היעד הבא?

"להפוך את 'ג'אנספורט' ממותג של תיכוניסטים למותג של סטודנטים".

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
גלריה