הנקראות ביותר

קובי אפללו: "הקהל הישראלי תובעני; המוזיקה היא סיכון"

"היום אני יודע שעל מנת לחיות ברווחה כלכלית ממוזיקה, אתה חייב להיות בלב המיינסטרים ולפרוט על מיתרי ההמון. להיות אוונגרד ונישתי זה מגניב, אבל לא מפרנס במדינה שלנו"

כשקובי אפללו השתחרר מהצבא, היה ברור לו שהוא הולך לעבוד ב"מובילי תפן והגליל", חברת ההסעות של אביו, שמחזיקה צי של אוטובוסים ומיניבוסים. הוא היה אחראי על הנהלת החשבונות, על אבטחת האיכות ועל כל מה שקשור לתווי תקן - תנאי הכרחי למכרזים גדולים. בשלב מסוים ירד לאילת ועבד שנה כמאבטח, חזר לעסק המשפחתי ובגיל 28 התחיל ללמוד שיווק ותקשורת בלימודי חוץ. בכל התקופה הזאת הוא כתב. בהתחלה לעצמו, ואחר כך ללהקת "שמעו נא" שהקים עם חברים מהצפון, שאיתם הופיע בכל פאב שפתח בפניהם את הדלת. הוא התדפק על דלתות של מפיקים, של חברות תקליטים ושל אנשי תעשייה, הקליט תקליט סולו וגנז אותו, קיבל דחיות על דחיות, אבל לא הרפה.

"ידוע שהמקצוע הזה קשה והדעה הרווחת היא שאי אפשר להתפרנס ממוזיקה", הוא אומר כשאנחנו יושבים בקפה בצפון תל אביב. אוהבים אותו שם; מלצרית ניגשת ונותנת לו נשיקה על הלחי, מנהלת המשמרת מסתחבקת איתו. עם שלושה אלבומי זהב ברזומה, אפללו שומר על עממיות מבורכת. "מכיוון שזה נתפס כמשהו בערבון מוגבל מבחינה כלכלית, חשבתי לנהל קריירה משולבת עם העבודה בחברה. לנהל זה משהו שמעניין אותי בכל מה שקשור במנגנון פרודוקטיבי. באמצע הלימודים פרצתי עם המוזיקה והפסקתי אותם".

- אבא שלך לא ניסה ללחוץ עליך להישאר?

"הוא ראה את הדחף שיש לי למוזיקה כל השנים ובתוך-תוכו ידע שהוא עומד לאבד אותי בעסק".

- למדת מוזיקה באופן מסודר?

"פסנתר וגיטרה בילדות. המוזיקה תמיד הפריעה לי בחיים".

- אז חיית בקונפליקט בין הראש ללב.

"והראש ניצח במשך שמונה שנים, כשבמקביל כל הזמן הקלטתי וכתבתי, משהו כמו 700 שירים. הדרך הקשה שעברתי - לסחוב את הרמקולים על הגב, להופיע בפאבים חצי ריקים, ערבי קריוקי - חישלה אותי, אבל עדיין הייתי סקפטי ופחדתי לשים את כל הביצים בסל של המוזיקה. היום אני יודע שעל מנת לחיות ברווחה כלכלית ממוזיקה, אתה חייב להיות בלב המיינסטרים ולפרוט על מיתרי ההמון. להיות אוונגרד ונישתי זה מגניב, אבל לא מפרנס במדינה שלנו".

- הרבה חושבים שאתה בכלל זמר מזרחי.

"מה אני אעשה. אני מתעמק בזה וחושב שמדובר בכמה אותיות, אבל המשמעות עמוקה. בלי ו' ו-ל' הייתי קובי אפל והקונוטציה הייתה שונה לגמרי".

- הצלחת לפצח את קוד המיינסטרים, אבל זו גם אחת הביקורות שנמתחות עליך.

"מוזיקה זה עסק לכל דבר. על-פי התזרים וההכנסות תוכל לגשת לפרויקט הבא עם משאבים יותר גדולים, כי אין מה לעשות, מוזיקה עולה הרבה כסף. זה לא נגמר במאסטר. אתה צריך להפיק קליפים, לדאוג ליחסי ציבור, וככל שתהיה לך יריעה רחבה יותר מבחינה כלכלית, כך תוכל לייצר חומר טוב יותר ושיווק טוב יותר".

- ואיפה האמן בתוך כל זה?

"זה לא גורע מהעובדה שכשאני יושב וכותב, הדחף שלי רגשי, נשמתי ואמנותי ושהטקסטים והלחנים שלי נמצאים במקומות הכי עמוקים. כשאני כותב שיר, אני מנתק את עצמי לגמרי משיקולים כלכליים, כי השיר כותב את עצמו דרכך. אני כותב על האמונה הרוחנית שלי, על הזיווג של זכר ונקבה, עם ההתלבטות של שני מינים שונים, מה שמאוד מעסיק אותי".

- ואז, פתאום ב-2006, "בא מן השתיקה" תפס.

"השיר הזה עבר את דרך הייסורים הקשה ביותר. שנה לפני שיצא לרדיו הוא נדחה מכל מקום, ורק אחרי שקוטנר ראה את הקליפ ושידר אותו בערוץ 24, זה התחיל לזוז. כשהשיר פרץ, זה זירז את העניינים. תוך חודש הייתי באולפן עם עמוס בן דוד ותוך שלושה שבועות היה מאסטר וסדרה של סינגלים שתפסו - 'שיר געגועים', 'ים הרחמים', 'מה שהלב בוחר'. נשארתי מנהל אבטחת איכות בחברה, ועברתי לפול טיים ג'וב במוזיקה, עם נסיעות מהצפון למרכז, עסקים ומוזיקה, ככה עד 2011".

- גם אותך דפקו בהתחלה כמו את רוב האמנים?

"הייתי שלוש שנים בחוזה התחלתי, שבו חברת התקליטים אומרת, אנחנו שותפים. הם מתנהגים כמו בנק ומלווים כסף, ורק אחרי החזר ההלוואה אתה מתחיל להרוויח ומתחלק איתם בחצי מהרווחים".

- חתמת על החוזה בידיעה מה הוא כולל או מחוסר ברירה?

"התחלתי מתוך הבנה שזה חוזה שלא ייתן לי את הרווחה הכלכלית והתנאים שיש לי היום, אבל כאמן מתחיל, טוב שיש גוף כזה שנותן גב".

- הצלחת להתפרנס?

"לא ברווחה פסיכית, אבל היו הרבה השמעות ברדיו והרבה הופעות והחזרתי את ההשקעה יחסית מהר. אלה היו שנות פריצה חזקות מאוד".

- ומה עשית כשהן הסתיימו?

"התבגרתי. רציתי להיות יותר עצמאי, כי לעבוד בחברת תקליטים זה לתת להם מעורבות אמנותית גדולה, שלעתים מנצחת את הרצונות שלך, שזה ספק טוב, ספק רע. היום אני יודע שאתה יכול לעבוד עם האנשים הכי מקצועיים שיש, אבל עדיין אין חוקיות לשירים. אתה צריך להביא בחשבון שגם אתה וגם אנשי המקצוע, לא יכולים לתת גרנטי לשיר כזה או אחר. החלטתי לעזוב עם המון הערכה ותודה לפנינה ולמשה אדרי, שנתנו לי קרקע בטוחה ואוהבת, יד מחבקת ובאר ששתיתי ממנה מים מתוקים. לקחתי מנהלת אישית והמשכתי לעבוד עם משרד הבוקינג שלי".

- צריך הון קטן כדי להפיק מאסטר לבד.

"הייתי בטוח שהוא יעלה מאה אלף שקל וזה עלה 160 אלף עם ההפקה המוזיקלית, הנגנים והאולפן".

- מאיפה הבאת את הכסף?

"מחסכונות, והלכתי לבקש הלוואה מהבנק. זה היה סיכון כמו בכל עסק שאתה מאמין בו, והאמנתי בחומרים וביכולת להפיק אותו בעצמי, כי כבר הפקתי שני מאסטרים קודם. לבעלות על המאסטר יש משקל מאוד גדול בהכנסות. כספי הפדרציה מגיעים אליך וזכויות היוצרים שלך, וזה הרבה כסף אם אתה מצליח".

- כתבת שירים במהלך המחאה החברתית, שבטח עוסקים בנושאים שונים לגמרי. איפה הם?

"בעבודה. כשאני מסתכל על הפוקוס של התקשורת, על סדר העדיפויות, זה מרגיז אותי. אם לפני עשרים שנה הוא היה על כישרון, על עומק ועל יצירה, היום הוא רכילות, צהוב וסטיילינג, שאני פחות מתחבר אליהם. אני מאמין שהקהל חכם ורגיש וזה לאו דווקא סדר העדיפויות שהוא דורש".

- אז איך אתה מסביר את הרייטינג המטורף של תוכניות הריאליטי?

"זה כמו בבית הספר, שגם ילדים לא אלימים ששומעים מישהו צועק יאללה מכות, הם רצים לראות. אחד הסרטים שהכי נגעו בי היה 'התרסקות'. אנשים רוצים מגע, וכשהם לא יודעים להתחבק, הם הולכים מכות. בשירים שכתבתי בתקופת המחאה אני לא צועק צדק חברתי, אבל אני מבין מה שעובר על כולם, כי גם אני שם. אחת השורות באחד השירים אומרת, 'תסבירו לילדים שמפורסם זה לא מקצוע'".

- ההופעה הקרובה שלך היא במוצאי שבת ב"ברל'ה מיוזיק קלאב" בקיבוץ להבות חביבה, מקום קטן יחסית, 300 איש.

"אני יכול להופיע מול 150 איש ומול 3,000 וליהנות מכל רגע. גם כאן, הגודל לא קובע. האמת נמצאת בשטח, בינך לבין הקהל. התקשורת, הרדיו, האלבומים - כל זה בא לשרת את הרגע שבו אתה נותן את לבך ואת נשמתך כדי שהקהל יקבל את מה שהוא בא לקבל. והקהל הישראלי תובעני מאוד, והוא רוצה לקבל תמורה מלאה לכסף ולזמן שלו, כולל הדרנים, חיוכים וצילומים. זאת הסיבה שמיד אחרי הופעות, אם אני לא מאוד ממהר, אני מכניס את כל מי שרוצה להצטלם איתי, כי אף אחד הוא לא מובן מאליו. אם אני נזרק למובן מאליו, אני נלחץ מזה".

- אתה סופר שורות בהופעות?

"אני מאלה שמציצים לקהל לפני ההופעה, כדי להבין את השדה שאני יוצא אליו".

- ואם האולם חצי ריק?

"אז אני מסתכל על החלק המלא".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות