לכתבה הקודמתמנכ"ל "כרמית": "החיבור למנטאליות הישראלית היה לי קשה" לכתבה הבאהאיריס בן-דרור, מבעלי ספידו: "אין מוצר שלא ניסיתי על עצמי"

נושאים הקשורים לכתבה

מנכ"ל דל ישראל: "המוטו שלי - לא לתת לזמן לנהל אותי"

שיחת תרבות עם שלומי קוארטלר, מנכ"ל דל ישראל, על התרומה לתחום הספורט: "זה נתן לי המון ולכן אני מרגיש חובה לתת חסויות לפעילויות ספורטיביות", על עיר הולדתו טבריה ועל תוכניות ריאליטי

05/08/2013, 07:22
ניר קיפניס

ולכאורה עסקנו בשלנו, ב-DELL ישראל, אבל אי אפשר להתכנס לגבולות הארץ בלי לגעת, ולו במילה, במה שמתחולל עכשיו בענקית המחשוב DELL העולמית, כשמייקל דל, האיש שהחברה נקראת על שמו, מנסה (כרגע ללא הצלחה), לרכוש את החברה מידי מחזיקי המניות שלה ולהפוך אותה לחברה פרטית. לא בכל יום מתחולל מאבק אדירים שכזה על חברה בינלאומית בסדר גודל שכזה.

אלא שכל זה קורה בוול-סטריט שנראית כרגע כמו יקום מקביל בזמן שאנחנו מתיישבים על אחת המרפסות הכי נחמדות בתל-אביב, זאת של מסעדת "מנטה-ריי". מולנו שוקעת שמש מאוחרת של תחילת החופש הגדול והחוף הומה אדם: ילדים בחופשה, קבוצה גדולה של נשים ערביות שטובלות במים בלבוש מלא, תיירים בני כל הגילאים ועוד, קרנבל הומה ושמח שלאורו נראה המקום הזה כמעט שפוי.

שלומי קוארטלר הוא דווקא אחד שלא יושב הרבה במסעדות, ולא רק בגלל שהוא מעדיף לבלות את הזמן הפנוי שלו בבית: קוארטלר הוא צמחוני מטעמי מצפון, ואם זה לא מספיק, הרי שלמרות שהוא יושב במסעדה לא כשרה, הוא מקפיד על אוכל כשר מה שמצמצם עוד יותר את האפשריות לבילוי קולינרי מהוגן.

הכשרות מתחברת אצלו לאורח חיים מסורתי: בלי כיפה ובלי הקפדה יתרה על שמירת שבת, אבל בהחלט בית מסורתי: "לכל אדם חשוב שתהיה אמונה", הוא מסכם.

- מבלה בבית, משמע הרבה מול הטלוויזיה?

"דווקא לא. אני מגיע הביתה מאוחר, מבלה עם הילדים ועד שהם הולכים לישון, זה כבר 23:00. אם אני כבר צופה, אז בערוץ 'נשיונאל ג'יאוגרפיק'. אין שבוע שבו לא יהיו יומיים שאוכל לחזור הביתה מוקדם ולהקדיש זמן לילדים. המוטו שלי בנושא הוא לא לתת לזמן לנהל אותי, אלא לנהל אותו בעצמי. אם החלטתי שפעמיים בשבוע אני רוצה לבלות עם הילדים, אני קובע את זה בלו"ז ובונה אותו סביב הקביעה הזאת".

- שום פרק של "האח הגדול"? "המירוץ למיליון"? משהו שכולם מדברים עליו למחרת?

"אני מעודכן בנעשה בעולם תוכניות הריאליטי לא מצפייה, אלא מהשיחות בחדר האוכל למחרת היום, בעבודה. התוכניות האלה מביאות אנשים לקיצוניות, כי רק דרך האקסטרים מצליחים להביא את הרייטינג. אני מבין את זה, אבל לא חייב להיות חלק מזה".

דרכים צדדיות

לפני כמה חודשים ציין קוארטלר את יום הולדתו ה-50, תאריך עגול שגורם בדרך-כלל לאנשים להרהר.

"במידה שאכן יש משבר גיל ה-50, הרי שאני לא חוויתי אותו. אם לא היו מספרים לי שאני בן 50, בכלל לא הייתי מרגיש. אם כבר תחושה כלשהי, אז רק התגברות הרצון לראות עוד מקומות בעולם ולהספיק עוד דברים. אנחנו מתכננים מסע של חברים. בורמה, אורוגוואי, עוד לא סגור. לא להתפנק במלונות חמישה כוכבים, אלא לטייל. אז אם זה המשבר הגדול, חבל שהוא לא התחיל כבר בגיל 30".

- אבל לפעמים המשבר נובע מכך שאתה מבין שיש דברים שכבר לא תעשה בגלגול הזה.

"תמיד רציתי לעשות סקי ולפני שנה גם הצלחתי. יצא שלמדתי סקי בגיל 49, גיל שבו יש כאלה שכבר מפסיקים לגלוש. היה כיף גדול. היית צריך לראות חבורה של אנשים בני גילי, משתוללים בשלג כמו ילדים, משליכים כדורי שלג אחד על השני. אני מאמין שכל עוד אני רוצה לעשות משהו, בסוף גם אעשה אותו, השאלה היחידה היא רק מתי".

- אז מסעדות כמעט שלא, טלוויזיה גם לא, איך אתה מבלה את הזמן הפנוי שלך?

"עם חברים. אנחנו קבוצה של חברי ילדות שנפגשת פעם או פעמיים בשבוע. לא בדיוק פרלמנט קבוע, אלא משהו שמתארגן ברגע שכולם יכולים".

- איפה אתם יושבים?

"בפאב שכונתי, אבל גם זה לא תמיד במקום קבוע. אם לציין שם של מקום אחד שאני נהנה לחזור אליו זה פאב 'השופטים" הוותיק. כשהייתי צעיר גרתי לא רחוק ממנו ועד היום אני חושב שיש להם את הטוסט הכי טוב בארץ!".

מלבד היציאות עם החברים הוותיקים, יש לקוארטלר עוד עוגן אחד חשוב בתרבות הפנאי שלו, הכדורסל. למעשה מדובר בתחביב ילדות שהפך למקצוע וכמעט שהיה לקריירה חלופית לזו שעשה בתחום המחשבים: "שיחקתי כדורסל במכבי טבריה ואחרי שעברתי למרכז שיחקתי ואימנתי בגבעתיים. החזקתי בית ספר לכדורסל בצהלה ואפילו היה לי את הכבוד לשתף פעולה עם יהושע רוזין המנוח. אימנתי גם במחנות של ההסתדרות הציונית בארצות-הברית. בסוף, הפכתי לטכנאי בחברת פקארד-בל ונשארתי בתחום המחשבים עד היום, אבל אני עדיין משחק בליגה למקומות עבודה".

- אתה טברייני במקור, לא כואב לך על השינויים שעברה העיר ב-20-30 השנה האחרונות?

"אכן העיר התחרדה. פעם טבריה הייתה עיר תיירות שוקקת עם כל-כך הרבה אטרקציות קרובות כמו הגליל העליון ורמת הגולן. היום המצב שונה. הצעירים בתקופתי עזבו בגלל היעדר תעסוקה ומוקדי בילויים ולצערי המצב לא השתפר".

בחזרה לספורט, עניין שממלא לא מעט שעות פנויות בחייו של קוארטלר. הוא צולל: "יש לי רישיון צלילה מהוותיקים, בן ארבע ספרות, אני צולל מגיל 17", ועוסק גם באומנויות לחימה: "יש מיזם מקסים שנקרא BODU FOR PEACE, פרויקט שמפגיש באמצעות אומנויות לחימה בין אנשים: חרדים-חילוניים, יהודים-ערבים, אנשים עם מוגבלויות וללא מוגבלויות. לא מזמן התקיים אירוע התרמה גדול בכפר שמריהו בנוכחות לא מעט שגרירים".

גם כמנכ"ל, מנסה קוארטלר לקדם יוזמות שקשורות בספורט: "הספורט נתן לי המון ולכן אני מרגיש חובה לתת חסויות לפעילויות ספורטיביות. אנחנו מעורבים בליגת-העל בכדורסל, בהפועל באר-שבע בכדורגל, בכל מקום שבו אנחנו מצליחים לתרום. אבל לא רק בספורט. גם פעילויות התנדבותיות אחרות כמו קטיף עגבניות ותפוחי אדמה, נטיעות, חלוקה של אוכל לנזקקים. חברה עסקית בריאה לא יכולה להתנתק מהאלמנט האנושי שלה. זה בריא לסביבה, לעובדים ומוציא אותך מהשגרה. אנחנו מנסים לשמור על תדירות של שתי פעילויות כאלה ברבעון".

עוד תחביב של קוארטלר הוא טיולים: "אני נוסע המון במסגרת העבודה, לכן אני משתדל לפנות עוד יום או יומיים בצמוד לנסיעה כדי לטייל. בדרך-כלל, זה יהיה באחת מבירות אירופה. לא מזמן טיילתי עם אשתי ברומניה. זה היה מקסים: שכרנו רכב ונסענו בדרכים צדדיות. גיליתי עולם שלא חשבתי שקיים יותר".

- ובמהלך הטיסות יוצא לך לקרוא?

"מעט מדי. קראתי לאחרונה את 'תמוז בלהבות' על תקיפת הכור הגרעיני בעיראק. מעבר לזה, אם צריך לציין שם של סופר, אני אבחר ביז'י קושינסקי. קראתי את כל ספריו והצטערתי לשמוע כשהוא נפטר. אני קורא גם לא מעט גם ספרות מקצועית, בעיקר בנושאי שיווק, אבל אני מודה שבדרך-כלל, לא עד הסוף: קורא רבע או חצי - וכשאני תופס את הפרינציפ אני מאבד עניין".

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
גלריה