"אם אין כבר ריח לדפיו של ספר, אז טאבלט הוא רעיון מעולה"

הסופרת נאוה מקמל-עתיר אוהבת ספרים, ספרות ויצירה, ובאותה המידה, היא פתוחה לחדשנות ■ "אם ממילא לקחו לי את החושים שבספר - את צליל הדפים והריח, אז טאבלט הוא רעיון מעולה"

נאוה מקמל-עתיר / צילום: דן פורגס
נאוה מקמל-עתיר / צילום: דן פורגס

הסופרת נאוה מקמל-עתיר ("צריך לבטא את שמי - נאוה, במלרע. אני מקפידה על זה בחירוף נפש"), התמקדה בעיקר בכתיבה לילדים, עד שקיבלה את ההצעה לכתוב את הספר "אות מאבשלום", שרק במהלך יצירתו הבינה כי הוא יפנה לקהל המבוגר יותר.

- למה בחרת להתחיל דווקא בספרי ילדים?

"אמי, איוה, היתה מנהלת בית ספר. כאשת חינוך עולם הילדים היה חלק מהבית שלנו, וממנה. ככה גדלתי ולמדתי מהי אהבת הארץ ומהי אהבת אדם. היא אדם נדיר, ובהשפעתה התחלתי לכתוב כבר בבית הספר התיכון, כשהיינו כותבות סיפורים קצרים יחד. היא משכה ממני חוטי זהב שגרמו לי גם לכתוב שירים. כשהייתי בכיתה י"ב התפרסם ב'ידיעות אחרונות' שיר שכתבתי. היה שם מדור מיוחד ליצירות של ילדים, מאחורי מדור הספורט, וערכה אותו בינה אופק. אחר כך הם המשיכו לפרסם שירים שלי, וכשהייתי באוניברסיטה וראיתי באוטובוס אנשים קוראים את מדור הספורט, דמיינתי שהם בעצם קוראים את הדף שמאחוריו".

את הספר "אות מאבשלום", כתבה מקמל-עתיר בעקבות הצעה שאי אפשר היה לסרב לה. "הייתי בקניות בסופר, כשמישהי התקשרה ואמרה לי שהיא מדברת מבית אהרונסון. היו בעיות בקו, השיחה התנתקה, אז היא התקשרה שוב ואמרה מהר שהם רוצים להציע לי לכתוב את סיפור חייו של אבשלום פיינברג. שאלה אם אהיה מעוניינת. עמדתי בקופה וצעקתי: כן! בטח! הקופאית חשבה שאני מדברת על המבצע שהיא הציעה לי".

במהלך הכתיבה התברר למקמל-עתיר, כי הפעם יהיה זה ספר שונה. "השינוי בא תוך כדי עבודה. אחרי התחקיר ואחרי חודש כתיבה, הבנתי שזה לא יהיה ספר לנוער. אבשלום רצה לטפס מעל, ולהגיע למדף של הגדולים", היא אומרת.

זמן קצר לאחר כתיבתו הפך הספר לרב מכר. ומקמל-עתיר אף יצרה בעקבותיו מופע בו משחקות נאוה ושחקנית, והן לוקחות את הקהל למסע אל מאחורי הקלעים של כתיבת הספר".

- את משחקת בו?

"כן. אני ממשיכה ומופיעה, בכל הארץ ובפני כל מיני קהלים. בקרית ארבע ובצפון תל אביב".

- ומה את אוהבת לקרוא?

"אני מאוד אוהבת ספרות מקור. עכשיו למשל, אני מתענגת על 'צילה' של יהודית קציר. בספרות הזרה קראתי לאחרונה את 'למוח של הימלר קוראים היידריך'. בדיוק נסעתי עם בעלי לפראג, והלכנו בעיר בעקבות הסיפור שמסופר בספר".

- יש סופרים שהשפיעו עלייך ועל הכתיבה שלך?

"הסופר שהשפיע עלי יותר מכל היה ש"י עגנון. אם יוטל עלי להגיע לאי בודד ולקחת רק 3 ספרים, הייתי מבקשת אישור מיוחד לקחת את כל כתביו".

עם כל הכבוד למסורת, את ספרה של מקמל-עתיר ניתן למצוא היום גם בגרסא אלקטרונית, באפליקציית E-vrit שבטאב 3 של סמסונג. היא רואה בכך יתרון גדול.

- איך את מתחברת לחדשנות, ולקריאת ספרים בטאבלט?

"זה נורא חדש לי. פעם דיברו על זה שילדים כבר לא קוראים כמו פעם. הם כבר לא מתמוגגים מריח של ספר חדש. אחר כך קראתי שהיום לספרים כבר אין ריח, כי הם עשויים מנייר ממוחזר. אבל אני מוכנה לוותר על הריח בשביל חיים של עוד יער. ובכלל, פעם זה היה יותר חושי - הצליל של הדפים, הריח, המראה ומגע הכריכה העבה. יש לי בבית את הספר 'שירים ופזמונות לילדים' של ביאליק בכריכת בד, כמו שעשו פעם. אז אם ממילא לקחו לי את הצליל, את הריח, ואת מגע הכריכה העבה - טאבלט הוא רעיון מעולה. הוא גם זמין מאוד ואפשר להגדיל אותיות.

- אז את תעברי לקריאה באמצעות טאבלט?

" אני מאמינה שאשלב. קשה לי להאמין שהספרים יעלמו לגמרי. מתן ספר כמתנה, זה אמירה".

- את מאמינה שטאבלט יגרום ליותר אנשים לקרוא? לנוער?

"אחרי אחת ההופעות ניגשה אלי אישה מבוגרת וסיפרה שבגלל שיש לה בעיית ראייה, הטאבלט החזיר לה את חווית הקריאה, הודות לאפשרות להגדיל את האותיות. היא אמרה שאפילו לשלוח אסמס בטלפון היא לא יודעת, אבל לקרוא ספר אלקטרוני - כן. עבורה למשל, זה נפלא".

כתבה זו היא חלק מסדרת "סימני קריאה" העוסקת בספרות וסופרים, והיא שיתוף פעולה עם חברת סמסונג, יצרנית Galaxy Tab 3.
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988