"העדר ידע בסיסי בתחום הדיור בישראל מביא לאדישות"

בימים אלה מלאו שנתיים למחאת האוהלים. צעירים וסטודנטים מילאו כזכור, תפקיד מפתח במחאה - ראשי ארגוני הסטודנטים ברחבי ארץ, פעילים בשטח שהגיעו כמעט מכל המוסדות להשכלה גבוהה במרכז ובפריפריה. מעורבותם הגבוהה של צעירים וסטודנטים במחאה לא הייתה כמובן מקרית: אין עוד קבוצה בישראל שבעיית הדיור נוגעת לה באופן מוחשי כל-כך כמו הדור הצעיר, שרבים ממנו אינם מצליחים לרכוש דירה וספק אם יצליחו אי פעם.

והנה, שנתיים מאוחר יותר, מתברר כי ההזדמנות האדירה שנוצרה לא מומשה, דבר לא השתנה: הנדל"ן ממשיך להתייקר והצעירים ממשיכים להתרחק מחלום הדירה. חמור מכך -כאשר מחקרים מצביעים על כך שמשפחות בישראל מוציאות בין שליש למחצית מהכנסתן החודשית על נדל"ן, המשמעות היא שהדיור הוא בין מחוללי האי-שוויון המרכזיים כיום בחברה הישראלית. אך למרבה הצער, דומה כי הדבר היחיד שהשתנה בתחום הוא מעורבותם של הסטודנטים במאבק החברתי על יוקר הדיור, אשר דומה כי הלכה ופחתה עד שהתפוגגה כמעט לגמרי.

שנתיים חלפו מאז מחאת האהלים וסוגיית הדיור ממשיכה לתפוס כותרות כלליות, כאלו שמחדדות את הבעיה הכללית אך לא את הדרך לפתרון, השינוי לא יגיע רק מדיון בדמות מי ינהל את מנהל מקרקעי ישראל, אלא ממודעות ומעורבות של צעירים וסטודנטים בפרקטיקות מחוללות שינוי. כך, למשל, אם צעירים וסטודנטים יהיו נגישים ורגישים למדד הפשרת קרקעות ותמהיל מגורים לצעירים כמו שאזרחי ישראל רגישים לגובה מפלס הכנרת, השינוי יתחיל.

העדר מודעות וידע בסיסי בלבד בתחום הדיור בישראל מביאים לאדישות ולחוסר מוטיבציה לשנות. כך, לדוגמא, בעוד שצעירים וסטודנטים המתגוררים בפריפריה יהיו הראשונים להיפגע ממצוקת הדיור, קולם אינם נשמע בנושא והם אינם נוכחים או מעורבים מספיק במה שמתחולל בועדות התכנון והבנייה המקומיות והמחוזיות.

הדיון בנושאי דיור נותר מנותק מהציבור ומוסיף להתקיים בעיקר בפורומים מקצועיים ובשפה שאינה נהירה לרוב הישראלים. מושגים דוגמת הפשרת קרקעות, תמהיל מגורים, מכרזים לדיור בר-השגה וכיוצא באלה אינם נגישים מספיק דווקא לסטודנטים, שיכולים היו להתמקצע בהם ולהפגין מעורבות בקבלת ההחלטות.

לצד חוסר ייצוג הולם לצעירים, סטודנטים ולמשפחות צעירות בועדות התכנון והבנייה, הרשויות המקומיות אינן מחויבות לפרסם מידע מלא אודות הקצאת הקרקעות בתחומן עבור זוגות צעירים. גם תמהיל המגורים, כפי שהוא נקבע על-ידי כל רשות מקומית, נותר הרחק מעין הציבור כך שהסטודנטים והצעירים אינם מסוגלים להשפיע עליו, זאת בהנחה שכל המידע הזה חייב וצריך להיות שקוף לעיני כל דורש, השאלה מי דורש את המידע הזה או מי בכלל יודע שהוא נגיש.

כדי לשנות, על צעירים וסטודנטים שלנו לדרוש אפוא שקיפות מלאה לגבי מדיניות הדיור של הרשויות המקומיות, לתבוע ייצוג לנציגי צעירים וסטודנטים בוועדות התכנון, ולייצר גוף ידע חדש, שינגיש את המונחים המקצועיים בנושאי דיור לציבור הרחב. גם ארגוני החברה האזרחית, המקדמים יוזמות מבורכות בנושאים כגון דיור בר-השגה, דיור ציבורי והתחדשות עירונית - גם על אלה להעצים את פעילותם. למשל, הארגונים צריכים לקחת על עצמם לפרסם מדדים תקופתיים, שידרגו את היישובים בישראל לפי היקף הפשרת הקרקעות הנהוגה בהם לצורך בנייה לזוגות צעירים.

מצוקת הדיור היא בראש ובראשונה מצוקת הצעירים והסטודנטים הגיע הזמן שאלה יתעוררו מחדש ו"יצללו" שוב אל הסוגיה אותה הובילו אך לפני שנתיים.

***הכותב הוא מקים ומנכ"ל ארגון שגרירי רוטשילד, מיסודה של קרן רוטשילד קיסריה