האם מייסד חברה צריך להיות גם המנכ"ל? 6 בכירים עונים

איל וולדמן: "אני אוהב את הגישה של המוסדיים האמריקאיים, שנותנים להנהלה לנהל" ■ רמי לוי: "לאדם שמייסד עסק מההתחלה, לא כל-כך קל לקום וללכת"

החלטתו של מנכ"ל מלאנוקס איל וולדמן למחוק את מניית החברה מהבורסה עוררה סערה גדולה ויצרית בשוק ההון. לאחר שהייתה אחת החברות הסחירות ביותר בבורסה המקומית המתייבשת, החליט וולדמן כי מלאנוקס תיגרע מאחד העם ותמשיך להיסחר רק בנאסד"ק. הוא הבהיר כי המהלך נבע מעודף רגולציה ומרצונה של החברה להיות כפופה למערכת אחת של תקנות רישום ולא לשתיים. אבל הקש ששבר את גב הגמל היה כנראה אישי. מאוד אישי.

וולדמן, שייסד את מלאנוקס (עם שותפים) ב-1999, הפך את חברת ההיי-טק, המספקת רכיבים לתקשורת מהירה, לסיפור הצלחה ששווה מיליארדים. מאז היווסדה שימש כמנכ"ל וכיושב ראש, בכהונה המתחדשת אחת לשלוש שנים. אלא שביוני האחרון החליטו המשקיעים המוסדיים בחברה לשנות את חוקי המשחק, ובאסיפת בעלי מניות מנעו מוולדמן להמשיך ולשמש בכפל התפקידים. מבחינת וולדמן (שאינו בעל השליטה בחברה, אגב) ההתערבות הזאת עברה את הגבול, ואז הוא שחרר לראשונה את האיום למחוק את החברה מהבורסה. המוסדיים, בתגובה, האשימו אותו ב"'קפריזות ילדותיות, בגחמות ובמשחקי אגו", וטענו כי הפרדה בין מנכ"ל ויושב ראש היא "האלמנט הבסיסי ביותר בעולם הממשל התאגידי", וכי "וולדמן רוצה לנצל את המצב שבו הוא שולט בחברה ושאף אחד לא מבקר אותו".

לדידו של וולדמן, להיות מייסד, מנכ"ל ויושב ראש - ובמילים אחרות, מופע ניהולי של איש אחד - הוא דווקא מתכון להצלחה: "יש הרבה יתרונות של אדם אחד שיש לו החזון והיכולות להוביל את החברה לאורך שנים, במקום מנכ"לים שמתחלפים, שאז לדעתי הסיכוי להצליח הוא קטן יותר", הוא אומר בראיון ל-G. "כל עוד רוצים שהחברה תתקדם בקצב מהיר, עדיף שהמנכ"ל יהיה גם היושב ראש, וזה בתנאי שהאדם מתאים ושהמערכת היא שקופה. זה ודאי נכון בשלבים שבהם החברה עדיין לא מאוד גדולה וצריך לרוץ קדימה ולקבל החלטות".

בעניין זה נתלה וולדמן בשני אילנות גבוהים בנוף הניהולי: "הסתכלי על חברות כמו אפל ודל, שבהן המייסד היה בהתחלה גם מנכ"ל וגם יושב ראש (סטיב ג'ובס ומייקל דל, בהתאמה). הם נתנו תאוצה רבה להתקדמות החברה. גם כשהחברה כבר גדולה יש בכך הרבה יתרונות. זה פחות מסובך ומסורבל, ועולה פחות כסף לחברה. אני מכיר את החברה מההתחלה ובקיא ברובד העסקי וברובד הטכנולוגי על בוריים. ואם האדם מתאים, הרבה אנשים ילכו איתו מתחילת הדרך. אני, למשל, גאה בכך שכל המייסדים של מלאנוקס עדיין עובדים בחברה".

- המוסדיים לא התרשמו מהיתרונות האלה.

"המוסדיים הישראלים מנסים להתערב יותר מדי בניהול החברה. אין להם מושג מה קורה בחברה - אבל הם מתערבים, במקום לסמוך על ההנהלה. זה נובע מהגישה של הרגולציה, ואני חושב שזאת טעות. כשאתה מנכ"ל ויושב ראש אתה עדיין מדווח לדירקטוריון, ואתה רוצה את מה שטוב לחברה ולבעלי המניות. אני אוהב את הגישה של המוסדיים האמריקאיים, שנותנים להנהלה לנהל".

לא מעט מנהלים בכירים במשק הישראלי מחזיקים בפוזיציה הזאת: הם ייסדו את החברה, הם מנהלים אותה ביד רמה, ולעתים הם גם בעלי השליטה בה. האם הם יודעים הכי טוב מה החברה צריכה, או שמעורבים פה גם ענייני אגו וחוסר יכולת ורצון לוותר על שליטה? עד כמה המייסדים בודקים את עצמם אם הם מנהלים מוצלחים, ואיך יודעים מתי הגיע הזמן להעביר הלאה את מושכות הניהול? שישה מייסדים שעומדים בראש חברות מרכזיות במשק, שבמרוצת השנים הפכו למותגי ענק, עונים על השאלות וחושפים חלק מפורטפוליו הניהול הפנימי שלהם.

הגישה ההוליסטית

לרמי לוי, מנכ"ל רשת המרכולים רמי לוי שיווק השקמה ומייסדה, אין ספק בשאלת המנכ"ל-מייסד: "כשהמייסד והבעלים הוא גם המנכ"ל, לעסק זה בדרך כלל יותר טוב. הדאגה שלו לחברה גבוהה בכמה דרגות ממנכ"ל שכיר. אני חלילה לא מזלזל במנהלים שכירים, אבל אם תסתכלי על עסקים בחברות ציבוריות שבהן המנכ"ל הוא גם הבעלים, אפשר לראות שיש שוני בניהול. הן קצת יותר מצליחות".

- איך זה בא לידי ביטוי?

"הניהול יותר טוב ויותר אחראי. אם קורה משהו, לעסק יש יותר אחריות. אני מרגיש אחראי מעבר לזה שאני המנכ"ל, כי אני גם הבעלים. יש לכך גם יותר ערך מבחינת מי שעומד מולך - העובדים והספקים. הם באופן אוטומטי מקפידים יותר".

- במהלך השנים עברה לך בראש המחשבה למנות מנכ"ל אחר במקומך?

"לא. אני לא אומר שלא יבוא יום ואמנה מנכ"ל - זה יקרה יום אחד, אבל לא כל-כך מהר. כל עוד כוחי במותניי - אני ממשיך. ואם כבר אביא פעם מנכ"ל, לא אעזוב את העסק. לפחות אהיה יושב ראש או אשב בדירקטוריון. לאדם שמייסד עסק מההתחלה, לא כל-כך קל לקום וללכת".

אתי רוטר, מנכ"ל משותף של קסטרו (לצד בעלה גבי רוטר), מוסיפה כי עמדה של מייסד ומנכ"ל "מאפשרת חברה עם ניהול יציב ומייצרת ביטחון לצוותים, ללקוחות, לספקים, לבעלי המניות, ולמעשה לכל מי שמעורב בחברה". את קסטרו ייסדו הוריה, אהרון ולינה קסטרו, ב-1950. בשלהי שנות ה-70 ביקש האב לסגור את העסק הקטן, שמכר בעיקר בסיטונות, אך אתי ובעלה החליטו לא לסגור ולהתרכז בקמעונות. ב-1985 נפתחה החנות הקמעונית הראשונה ברשת, שמונה כיום כ-180 חנויות ומגלגלת מחזור מכירות של כ-700 מיליון שקלים בשנה.

"אני מכירה את החברה מכל אספקט אפשרי", אומרת רוטר. "גדלתי לתוך קסטרו, אז אני מכירה את העבר וברור שאני חיה את ההווה ואת העתיד שאליו אנחנו רוצים להגיע. גם אם הוריי פרשו, הם שם, בכל הערכים של החברה. מינוי מנכ"ל אחר לא נמצא באג'נדה שלנו. גבי ואני מרגישים בשיא העשייה והמרץ, ויש לנו עוד המון תוכניות לקסטרו".

יותר יתרונות מחסרונות

יש מייסדים-מנכ"לים שהרעיון למנות מנכ"ל אחר במקומם דווקא מעסיק אותם: "זה עובר בראש לפעמים", משתף יגאל דמרי, מייסד חברת הבנייה י.ח. דמרי, מנכ"לה ומי שמחזיק בכ-75% ממניותיה. "אתה אומר לעצמך, אולי אני לא מספיק טוב ואמצא מישהו עוד יותר טוב. אולי זה יקרה, אני לא יודע. יחד עם זאת, להערכתי, אם אתה בעל הבית וגם המנכ"ל, הגישה תמיד יותר טובה, לא יעזור כלום. כמה שמנכ"ל חיצוני יהיה טוב - תמיד יש הבדלים".

- ומהם החסרונות בכך שאתה גם המייסד, גם הבעלים וגם המנכ"ל?

"יש הרבה יותר יתרונות מחסרונות, אבל יש גם חסרונות. אני עובד הרבה עם הלב. להקים חברה ולנהל אותה לאורך שנים זה אומר להיות קשור מאוד מבחינה רגשית. זה מפעל חיים שלי, שהקמתי בעשר אצבעות, ולפעמים לוקחים דברים ללב. לפעמים גם טועים בהחלטה, אם אתה נוהג ברמה הרגשית ולא השכלית, אף על פי שזה קורה מעט מאוד ושלכל אחד יש טעויות".

רוטר, מצד שני, לא מצאה חסרונות ניהוליים בריבוי התפקידים והאחריות: "מבחינה אישית - וגם זה לא חיסרון גדול בעיניי - מדובר באחריות מסביב לשעון. זה מרגיש כמו כשאתה הופך להורה. נולד לך ילד, והאחריות היא לכל החיים, גם כשהילד כבר גדול. אתה לא ממצמץ לרגע".

הראל ויזל, מנכ"ל קבוצת פוקס, הנמנה עם מייסדיה ועם בעלי השליטה בה, החליט לעשות ניסיון, ולפני שנים מספר מינה מנכ"ל חיצוני במקומו: "בנינו מנגנון שבמסגרתו נשארתי יושב ראש פעיל מאוד, במטרה להמשיך ולשמור על הדנ"א של החברה", הוא משחזר. מבחינתו הניסיון לא צלח, וכעבור חודשים ספורים הוא חזר לכורסת המנכ"ל: "אצל מייסד החברה הדנ"א של המותג והחשיבות לשמור עליו טבועים בדם, וזה דבר שמשפיע קדימה על כל התפתחות החברה. אם אני מסתכל על ההשתלשלות של פוקס לאורך השנים, אני רואה את החשיבות שיש לערכים המרכזיים בחברה, שעוברים כחוט השני, מול התחרות והאתגרים הגדולים".

במשך שנים שימש ויזל הן כמנכ"ל והן כיו"ר הקבוצה, אולם בינואר 2012 התפטר מתפקיד היושב ראש. לתפקיד מונה אברהם זלדמן, לשעבר מנכ"ל לאומי פרטנרס. ויזל הסביר זאת כהיערכות לקראת תיקון חוק החברות, המקשה על בעלי השליטה למנות בני משפחה לדירקטורים. העמדה שבה בחר, מתברר, לא הייתה עבורו מובנת מאליה: "הייתה לי התלבטות באיזה צד לבחור - יושב ראש או מנכ"ל. חשבתי שבשלב זה של החיים שלי יותר נכון לי להיות מנכ"ל".

באותו מעמד התפטרו גם שמונה דירקטורים, הנמנים עם המשפחות המייסדות - ויזל ופוקס. "יש הרבה חוקים לא חכמים, אבל החוק הזה דווקא חכם", מתייחס ויזל לתיקון בחוק החברות. "בחברה בסדר גודל כמו שלנו (שווי שוק של כמיליארד שקלים, מכירות של כחצי מיליארד והחזקה של שבע רשתות קמעוניות, ביניהן פוקס הום, ללין ואמריקן איגל, ר' נ'). נכון שהדירקטוריון מפקח על ההנהלה ומעצב יחד איתה את הדרך; זה גם יותר נכון להתנהלות מסחרית נכונה ומצליחה".

לד"ר אלי פישר, שייסד עם אשתו דבורה ז"ל את חברת ד"ר פישר ב-1965, לא הייתה בכלל שאלה בנוגע להכנסת מנכ"ל חיצוני: "רציתי לעשות זאת מהיום הראשון שבו הקמתי את החברה. ידעתי שאני לא מנהל טוב וחיפשתי מנהלים שיהיו טובים ממני. באתי מהצד של פיתוח תרופות, וידעתי שאנחנו יכולים להרוויח כסף מפיתוח של מוצרים טובים שיש להם ביקוש, ולא מכך שאתחיל לעסוק בפיננסים ובשיווק".

פישר למעשה כלל לא רצה להקים חברה. חלומו היה להקים מעבדה לפיתוח תרופות, ולמכור אותן לבתי מרקחת ולמפעלים במטרה שהם ייצרו אותן, "אבל אף אחד לא רצה את המוצרים שפיתחתי; לא הייתה ברירה והקמנו מפעל", הוא משחזר. "בהתחלה היינו מין 'שכונה' כזאת, בלי הגדרות של מנכ"ל וסמנכ"לים, קיבלנו החלטות במסדרון. בהמשך זה הפך למסודר ומונו מנהלים לחברה".

פישר, 78, התנסה במהלך השנים בכל הכובעים: מנכ"ל (בכל זאת), יושב ראש, וכיום הוא מכהן כנשיא התשלובת. מאז 1996 ועד היום משמש משה זילברשטיין כמנכ"ל החברה, המונה כ-700 עובדים ונמצאת בבעלות פרטית של משפחת פישר. על השאלה אם לא העדיף למנות בן משפחה למנכ"ל, משיב פישר שזילברשטיין היה מבחינתו האיש הנכון, בזמן הנכון, במקום הנכון: "זה לא עניין של בן משפחה או לא. זילברשטיין התחיל בחברה בתפקידי תכנון ופיקוח, היה סמנכ"ל, ולאט-לאט הפך למנכ"ל. היה ברור שהוא יהיה יותר מוצלח ממני כמנהל".

גם מנכ"ל טוב מבית עולה כסף

ואי-אפשר לסיים בלי סוגיית השכר: מייסדים-בעלים-מנהלים ממוקמים לעתים מזומנות בצמרת מקבלי השכר במשק. אחד משיאני השכר ב-2012 היה וולדמן, עם עלות שכר של כ-22 מיליון שקלים (מתוכם תשלום מבוסס מניות של כ-18 מיליון); דמרי הוכתר לשיאן שכר מקרב מנהלי חברות הנדל"ן למגורים (עלות שכר של כ-7.6 מיליון שקלים); עלות שכרו של ויזל עמדה על כ-5.5 מיליון שקלים; של לוי הסתכמה בכ-3.8 מיליון, ואילו עלות שכרם של רוטר ושל בעלה עמדה במשותף על כ-6.3 מיליון שקלים.

האם הם חושבים שהביקורת שהם חוטפים על כך לעתים קרובות מוצדקת? "יש מקומות שבהם כן צריכה להיות ביקורת", אומר דמרי בקצרה, ואילו לויזל יש בטן מלאה בנושא: "משהו השתנה במדינה, ומי שמרוויח הרבה נחשב ל'מוקצה'. מגזימים עם העליהום, וחבל. להחביא את השכר זה לא טוב, ולהפוך אותו לאישיו המרכזי ולכותרות הראשיות של כל כתבה - זה גם לא טוב. מספיק עם ההשתלחות. אם רוצים מנהלים מוצלחים מאוד, שמביאים תוצאות טובות ושהארגון ירוויח ה רבה כסף, גם צריך לשלם להם הרבה".

הכתבה המלאה - במגזין G