לכתבה הקודמתהמאיירת ענבל הופמן מציגה תערוכת אמנות מפתיעה לכתבה הבאהטעימה מהפרובאנס: מסע בין 4 ערים מדהימות בדרום צרפת

נושאים הקשורים לכתבה

חותם של תכלת: חופשה באיים פרננדו די נורוניה שליד ברזיל

אפשר לצלול ולשנרקל במים הצלולים עם צבי ענק, דולפינים, חתולי ים וכרישים, כולם נינוחים לגמרי במחיצת צוללים אנושיים

30/09/2013, 09:56
עמית הגר

כמעט כל מדינה בדרום אמריקה עם גישה לים מתהדרת בבעלות על אי או על קבוצת איים. לצ'ילה שייכים איי הפסחא, לאקוודור - איי הגלפגוס, לקולומביה - סן אנדרס, ולברזיל - אי קטנטן המתעלה על כל אלה יחדיו - פרננדו די נורוניה שמו. בעצם, זה לא בדיוק אי, אלא ארכיפלג של 21 איונים, המרוחק 354 קילומטרים מחופי נאטאל, בצפון-מזרחה של ברזיל. כ-3,000 תושבים מצטופפים באי המרכזי שבקבוצת האיים, על שטח של כ-18 קילומטרים רבועים.

המקום הוכרז זה מכבר על-ידי אונסק"ו כחלק ממורשת התרבות של המין האנושי, ולא בכדי: כאן תוכלו לצלול עם דולפינים, עם כרישי שונית וחול, עם צבי ים ירוקים ועם חתולי ים ענקיים - חלק קטן מפאונת הים העשירה שהפכה את הארכיפלג לביתה. עם דעיכת אתרי הצלילה בים האדום (רבים מבכים את זכרם של אתרים כמו ראס נצרני, ראס אום סיד, פרדייז וטאוואר), צלילה בפרננדו די נורוניה מהווה תחליף מצוין - בעיקר תודות לפאונה האוקיאנית העשירה.

צבי ים מכל הגדלים ירחפו לאיטם לצדכם, טרודים בלעיסת אצות מכדי לפחד מהיונקים המוזרים המעלים בועות לידם. כרישי ריף גדולים יפטרלו גם הם במרחק נגיעה, שבעים מהדגה העשירה מכדי לתקוף, ומנטות ענק ושאר חתולי ים ינועו באצילות ראויה לקנאה ויהפכו את הצלילה לחוויה אמיתית. על כל אלה נוסיף דגה טרופית צבעונית עד כאב, תמנונים, לובסטרי ענק סגולים ומים כחולים וצלולים - אמנם ללא הריפים המדהימים של הים האדום, אך אלה, כפי שכבר אמרנו, הרי הולכים ונעלמים.

אפילו דרווין התפעל

המקום נתגלה על-ידי הפורטוגזים באוגוסט 1503, ושמו נקשר בשמו של מממן המשלחת שככל הנראה הגיעה ראשונה אל האי. הנווט האיטלקי אמריגו ווספוצ'י (שנתן את שמו ליבשות אמריקה) בילה על האי כשבוע - אז היה האי מכוסה כולו בצמחייה טרופית עשירה. ברבות השנים נכרתו העצים, בעיקר כיוון שהשלטונות חששו שהאסירים שיושבו בו ישתמשו בגזעים לבניית רפסודות, וכיום כמעט ואין זכר לפלורה המקורית.

השנים הראשונות לכיבוש הפורטוגזי הפכו את האי לנקודת מטען של פאו בראסיל - העץ שנתן לברזיל את שמה. אך מהר מאוד נכבש האי על-ידי הצרפתים, האנגלים, ולבסוף ההולנדים, שהפכו אותו לבית חולים צבאי ובנו בו כמה מצודות. הפורטוגזים שבו לשלוט באי רק באמצע המאה ה-18, ומאותה עת הפך האי ליישוב של קבע. ב-1832 ביקרה בו ה"ביגל" (Beagle), ספינתו של דרווין, שהתרשם מאוד מהצמחייה המקומית ואף נתן לכך עדות ביומנו.

כמעט 200 שנה היה האי מושבת עונשין. אחרון האסירים עזב את האי ב-1957, וב-1988 הוכרז המקום כשמורת טבע. עיקר המבקרים בו עד אז היו אנשי חברות הטלגרף, שפרסו את רשתם הבינלאומית מאירופה ומאפריקה אל יבשות אמריקה, אנשי אייר פראנס ואנשי צבא ארצות הברית, שבנו בו שדה תעופה קטן בזמן מלחמת העולם השנייה.

כיום מבקרים בו כ-60,000 תיירים בשנה, שבאים בעיקר לצלול, לגלוש וליהנות מחופים פראיים נקיים מפיתוח - קומודיטי נדיר בהחלט בראשית המאה ה-21. ואם בצלילה עסקינן, הרי שבפרננדו די נורוניה תוכלו ליהנות מים צלול להחריד - ראות של כמעט 60 מטרים ביום טוב, בטמפרטורה של כ-26 מעלות כל השנה, תודות לזרם המשווני הדרומי, מה שאומר ביגוד מינימלי אפילו בעומק של 30 ו-40 מטרים.

מעל המים לא חסרה פעילות - מי שחפץ לתפוס גלים, ירחיק בבקשה על לחוף קסימבה דו פאדרה, שזכה לכינוי "הוואי של ברזיל" - גלים של בין שלושה לחמישה מטרים מתנפצים אל החוף החולי הזהוב, ויוצרים אותם "צינורות" מים שהגולשים כה אוהבים. תוספת לאדרנלין הזורם על החוף ניתן למצוא בתפאורה הדרמטית של שני איי סלע ענקיים המזדקרים במרחק קצר ממנו - שני האחים, שמם - אלה הפכו זה מכבר למותג ומככבים כמעט בכל גלויה.

ולאלה שאינם צוללים ואינם גולשים, ומעדיפים שנרקול פשוט - צדו המערבי של מפרץ סואסטה בדרומו של האי יעניק לכם חוויה בלתי נשכחת. המקום שורץ צבי ים ירוקים בכל הגילים, והמפגש עמם, ועם כרישי החול המשייטים בו בעת הגאות, הוא מטעם אמיתי.

פיתוח תיירותי ידידותי לטבע

אבל החוויה החזקה ביותר באי היא המפגש עם הדולפינים. מין מיוחד של דולפין - spinner שמו, בזכות זינוקיו המרהיבים והאקרובטים, הפך את אחד ממפרצי האי לביתו. להקות ענק של מאות דולפינים מגיעות למפרץ לעת ערב ומבלות בו את הלילה, עד ליציאתן בבוקר שלמחרת למסעותיהן בים העמוק. המפרץ סגור למבקרים, אך ניתן לצפות בו מנקודה גבוהה במצוק, ובשעת בוקר מוקדמת, עם משקפת טובה, ניתן לחזות במראות שכמו נלקחו מסרט טבע של ה-BBC - דולפינים מכל הגדלים מנהלים פעילות חברתית נמרצת, ומזנקים מתוך המים בחן בלתי נתפס. סירות התיירים אורבות להם ביציאה מן המפרץ, ומי שרוצה יכול לעלות על סירה שכזו ולחזות בהם מקרוב.

בפרננדו די נורוניה הבינו מהר את גודל האטרקציה, ופיתחו אמצעי נהדר לחוות את הדולפינים בדרך בלתי אמצעית - סירות התיירים מושכות איתן קרש שקוף שאותו מחזיקים האמיצים שבינינו, וכך במעין סקי מים איטי אפשר לצוף במים התכולים ולקוות שהדולפינים יגיעו לשחק - ואלה, בדרך כלל, אינם מכזיבים. כיום חושבים החוקרים שהדולפינים פיתחו מיומנות זו כדי למשוך את סירות התיירים למקום מסוים, ובכך לפנות דרך לשאר הלהקה.

חשוב לציין כי חל איסור חמור לצלול עם הדולפינים, וחברות הצלילה מנועות מלעגון במפרץ המדובר, אך אם במהלך צלילה מגיע דולפין סקרן, אין מניעה מלהתקרב אליו.

באי קיימת חלוקת תפקידים קשיחה בכל הנוגע לשמירת הטבע. על הפארק כולו מפקחת רשות פדרלית, הגובה דמי כניסה גבוהים למדי (כ-70 דולרים) וזאת בנוסף למס יומי של כ-25 דולרים שיש לשלם לפני שרגלינו דורכות באי לממשל מדינת פרננבוקו, שבשטחה נמצא האי. לאגרה זו יש תמורה: ביקור במתחם תצפית הדולפינים וחוף Sanchos, אולי מהיפים שבחופי ברזיל, מבלי להגזים, מראה עד כמה יכול פיתוח תיירותי להיות ידידותי לסביבה. על צבי הים, לעומת זאת, אמונים אנשי פרוייקט Tamar. במרכז החינוכי שהם מפעילים באי ניתן לצפות מדי ערב בסרטי טבע ולהאזין להרצאות מאלפות על צבי הים ושימורם, ועל שאר בעלי החיים הימיים שבפרננדו די נורוניה.

בין אם באתם לצלול, לגלוש, לצפות בדולפינים או לשחות עם צבי הים, פרננדו די נורוניה ישאיר בכם חותם של תכלת, ויחד עם הפורטוגזית, הקשאסה והדג האפוי בעלי הבננה, יעביר בכם צמרמורות של עונג בכל פעם שתיזכרו בשהות בו.

מידע מעשי

אל האי מגיעים בטיסה של שעה דרך נאטאל או רסיפה שבברזיל (שתיהן שוות ביקור בפני עצמן), ולפני ההגעה יש לשריין חדר בפוסדה (B&B), ולשלם מראש את אגרת הכניסה. כדאי לתכנן את ההגעה בתקופה שאיננה חופש בברזיל, שכן אז נוטה האי להתמלא. התקופה הטובה ביותר לצלול היא חודש אוקטובר, אך גם בשאר חודשי השנה הצלילה והשנירקול מרהיבים. בחודשים פברואר-מאי ייתכנו גשמים, אך אלה קצרים, ובזכותם הופך האי לירוק.

מחירי הפוסדות, וכן שאר השירותים (צלילה, סירת תיירות, מזון) יקרים בהרבה משאר חלקי ברזיל, עובדה שמסננת מאוד את מספר התיירים המגיעים אל האי (רבים מידועני ברזיל, וכן שחקני קולנוע בינלאומיים, מבקרים באי לעתים תכופות). אם מתעתדים לישון בפוסדה משפחתית (כ-100 דולרים לזוג ללילה), אלה מפוזרות בסמוך למרכז האי, כשרוב המסעדות ושירותי התיירות נמצאים במרחק הליכה.

שלוש פוסדות נמצאות רחוק יותר, בצדו הדרומי של האי מול מפרץ סואסטה. אלה יקרות יותר (בין 200 ל-600 דולרים לזוג ללילה), ומחייבות השכרה של רכב שטח (Beach Buggy) או נסיעה בקו האוטובוס היחיד החוצה את חמשת הקילומטרים שבין מפרץ סואסטה לנמל האי. ציוד שנירקול בסיסי זמין להשכרה במרכז האי ובפוסדות.

הכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון ועיתון גלובס לחודש מתנה >>

הצעד הראשון לחופשה משתלמת ובלתי נשכחת

 
גלריה